מאמר כנס מציע שמעברים קרובים של כוכבי לכת ננסיים או גופים בעלי מסה פלנטרית יצרו גלי גאות עצומים, פעילות געשית ושיבושי אקלים. עם זאת, אין כיום ראיה ישירה למעבר כזה, וההשערה אינה מחליפה את ההסברים המבוססים להכחדות הגדולות
הכחדות המוניות שינו פעם אחר פעם את מסלול התפתחות החיים בכדור הארץ. פגיעת האסטרואיד בצ'יקשולוב לפני כ־66 מיליון שנה חיסלה את הדינוזאורים שאינם עופות ומינים רבים נוספים, ואילו הפעילות הגעשית האדירה שיצרה את מדרגות סיביר נקשרת להכחדה הגדולה בסוף תקופת הפרם, לפני כ־252 מיליון שנה.
אולם פיזיקאי איטלקי מציע גורם אפשרי נוסף וחריג בהרבה: מעבר קרוב של גוף בעל מסה פלנטרית, שכוח הכבידה שלו טלטל את כדור הארץ בלי להתנגש בו.
במאמר שכותרתו "הכחדות המוניות בעקבות גאות כבידתית", מציע דניאלה פרג'ון כי גופים בגודל של כוכבי לכת ננסיים או אף גדולים מהם עשויים להיזרק לעיתים מן האזורים החיצוניים של מערכת השמש אל סביבת כוכבי הלכת הפנימיים. אם אחד מהם עבר בקרבת כדור הארץ, הוא היה עשוי להפעיל עליו כוחות גאות חזקים ולחולל שרשרת של אסונות סביבתיים. המאמר פורסם ביוני 2026 במאגר arXiv ומבוסס על עבודה שהוצגה בכנס שנערך בפלרמו ביוני 2025. ([arXiv][1])
לא התנגשות, אלא מעבר קרוב
כוחות גאות נוצרים משום שעוצמת הכבידה אינה שווה בכל חלקיו של גוף גדול. הצד הקרוב לגוף החולף נמשך בעוצמה רבה יותר מן הצד הרחוק. הירח יוצר בדרך זו את הגאות והשפל באוקיינוסים, אך גוף מסיבי הרבה יותר שיעבור במרחק קטן מכדור הארץ יוכל, לפחות מבחינה תאורטית, ליצור השפעות חזקות בהרבה.
פרג'ון מציע כי מעבר כזה יכול היה ליצור גלי גאות עצומים, לעוות את קרום כדור הארץ, לחמם את פנים כוכב הלכת באמצעות חיכוך ולהגביר פעילות געשית. גוף חולף עשוי גם לשבש את מסלוליהם של אסטרואידים ושביטים ולשלוח חלק מהם לעבר כדור הארץ. כך, לפי ההשערה, גורם אסטרונומי יחיד יכול להסביר שילוב של געשיות, פגיעות מן החלל, שינויים בגובה פני הים והפרעות אקלימיות. ([Universe Today][2])
הרעיון אינו חדש לחלוטין. פרג'ון והאסטרופיזיקאי הישראלי ארנון דר פרסמו כבר בשנת 1998 מאמר שהציע מנגנון דומה מאוד. גם אז הם טענו כי מעברים של גופים פלנטריים מן האזור שבין חגורת קויפר ועננת אורט עשויים היו לגרום לגלי ענק, להתפרצויות געשיות, לפגיעות מטאוריטים ולשינויי אקלים. המאמר החדש מרחיב אפוא השערה שהוצעה לפני קרוב לשלושה עשורים, ולא מציג גילוי של גוף שחלף בפועל ליד כדור הארץ. ([arXiv][3])
האם המאובנים מתעדים טלטלה של מערכת הארץ והירח?
אחת הראיות הנסיבתיות שפרג'ון מביא קשורה לטבעות גדילה באלמוגים מאובנים. אלמוגים מסוימים יוצרים קווים יומיים בתוך שכבות גדילה שנתיות, ולכן אפשר להעריך באמצעותם כמה ימים היו בשנה בתקופות גאולוגיות קדומות. מספר הימים היה גדול יותר בעבר, משום שכדור הארץ הסתובב מהר יותר והיממה הייתה קצרה יותר.
פרג'ון מפרש שינויים בקצב האטת הסיבוב של כדור הארץ, ובפרט שינוי המיוחס לסוף תקופת הדבון, כאפשרות לכך שמרחק הירח מכדור הארץ השתנה בעקבות משיכה של גוף חולף. לדבריו, מעבר כזה היה יכול לשנות את התנע הזוויתי של מערכת הארץ והירח.
אלא שקיימים גם הסברים מקובלים יותר לשינויים בקצב הסיבוב. מחקר גאולוגי מקיף שפורסם ב־2024 מצא כי האטת סיבוב כדור הארץ לא התרחשה בקצב קבוע, אלא בשלבים. החוקרים ייחסו את ההבדלים בעיקר לשינויים בפיזור היבשות, בצורת אגני האוקיינוסים ובעוצמת פיזור אנרגיית הגאות. בין 650 מיליון ל־280 מיליון שנה לפני זמננו גדל מרחק הירח בכ־20 אלף קילומטרים, ואורך היממה גדל בכ־2.2 שעות – תהליך שהמחקר מסביר בלי צורך בגוף פלנטרי חולף. ([PMC][4])
מה אומרים הממצאים על ההכחדות הגדולות?
הקושי המרכזי בהשערה הוא העדר ראיה ישירה. לא זוהה גוף מסוים שמסלולו מעיד כי עבר בקרבת כדור הארץ בתקופה שבה התרחשה אחת ההכחדות, ולא נמצא שינוי מסלול חד ומוסכם של כדור הארץ או הירח שאפשר לקשור למעבר כזה.
לעומת זאת, לכמה מן ההכחדות קיימות ראיות מוצקות למנגנונים אחרים. בגבול שבין הקרטיקון לפלאוגן נמצאו מכתש צ'יקשולוב, שכבת אירידיום עולמית וחומרים שעברו לחץ קיצוני – עדויות ישירות לפגיעת אסטרואיד.
גם לגבי ההכחדה בסוף הפרם התמונה ברורה כיום יותר משהייתה בעבר. מחקרים מקשרים אותה להתפרצויות הענק של מדרגות סיביר, ששחררו כמויות עצומות של פחמן דו־חמצני וגזים נוספים. בעקבותיהן התחממו האוקיינוסים, רמת החמצן בהם ירדה ונגרמו החמצה והפרעות נרחבות במחזורי החומרים. סקירה מדעית עדכנית הגדירה את הגעשיות הסיבירית כגורם הסביר שהניע את שרשרת השינויים הסביבתיים. ([PMC][5])
אין פירוש הדבר שכל פרטי ההכחדות כבר מובנים. הכחדה המונית עשויה להיות תוצאה של כמה גורמים שפעלו יחד, ומנגנוני המשוב בין פעילות געשית, אקלים, חמצן באוקיינוסים ושינויים אקולוגיים עדיין נחקרים. אולם השערה חדשה נדרשת להסביר את הממצאים טוב יותר מן המודלים הקיימים ולהציג תחזיות שאפשר לבדוק.
השערה מעניינת, אך עדיין ספקולטיבית
המאמר של פרג'ון מציע מנגנון פיזיקלי אפשרי: אין ספק שמעבר קרוב של גוף פלנטרי מסיבי היה מפעיל כוחות גאות עצומים ועלול היה לגרום נזק עולמי. השאלה היא אם אירוע כזה אכן התרחש במאות מיליוני השנים האחרונות.
בשלב זה, המאמר מציג בעיקר התאמות אפשריות בין אירועים גאולוגיים ומודל תאורטי. הוא אינו מספק זיהוי של הגוף החולף, מסלול משוחזר או חתימה גאולוגית ייחודית שאי אפשר להסבירה באמצעות געשיות, פגיעות אסטרואידים ותהליכים פנימיים במערכת הארץ והירח.
לכן נכון להתייחס לרעיון כאל השערה חריגה הראויה לבדיקה, אך לא כאל הסבר מוכח להכחדות ההמוניות. גם הכתבה שעליה מבוסס דיווח זה מציגה את האפשרות כהצעה תאורטית ולא כגילוי מבוסס.
שאלות ותשובות
מהי גאות כבידתית? זהו עיוות הנוצר משום שכוח הכבידה של גוף סמוך פועל בעוצמות שונות על חלקים שונים של גוף אחר. הירח יוצר בדרך זו את הגאות והשפל בכדור הארץ.
מה היה קורה אילו גוף בעל מסה פלנטרית היה חולף ליד כדור הארץ? מעבר קרוב דיו היה עשוי ליצור גלי גאות עצומים, לעוות את הקרום, לשנות מסלולים ולהשפיע על מערכת הארץ והירח. עוצמת ההשפעה הייתה תלויה במסה, במהירות ובמרחק המעבר.
האם נמצא גוף כזה? לא. אין כיום גוף מזוהה שהוכח כי חלף בקרבת כדור הארץ בזמן אחת ההכחדות ההמוניות.
האם ההשערה עברה ביקורת עמיתים? העבודה פורסמה במסגרת הליכי כנס והועלתה ל־arXiv. היא אינה מחקר חדש המבוסס על גילוי תצפיתי של מעבר פלנטרי, אלא פיתוח של השערה תאורטית ותיקה.
מהם ההסברים המקובלים להכחדות הגדולות? הכחדת סוף הקרטיקון נקשרת לפגיעת האסטרואיד בצ'יקשולוב. הכחדת סוף הפרם נקשרת בעיקר לגעשיות האדירה של מדרגות סיביר ולהתחממות, מחסור בחמצן והחמצת האוקיינוסים שבאו בעקבותיה.
האם קיים כיום איום ידוע מגוף פלנטרי חולף? לא ידוע כיום על גוף בעל מסה פלנטרית המצוי במסלול התנגשות או מעבר קרוב מסוכן ליד כדור הארץ.
למאמר המדעי: פתיחת המאמר המדעי
תגובה אחת
שלום
כימה ע"ש וכסיל הוסטו ממסלולם………..
לימים טובים