סיקור מקיף

שלום, דולי

הכבשה דולי נפטרה בגיל צעיר * הכבשה דולי היתה ציון דרך היסטורי, מדעי ומהפכני, בתולדות הביולוגיה של התא וההתפתחות העוברית; מותה צריך להיות סימן אזהרה לכל מי שמעלה בדעתו לשבט בני אדם

צבי עצמון, גלילאו

הכבשה דולי
הכבשה דולי

ביום שישי, 14 בפברואר, הוא יום ולנטיין, יום האוהבים, הודיעו מדעני מכון רוסלין שליד אדינבורו, סקוטלנד, על מותה של הכבשה דולי – היונק הראשון בהיסטוריה שהיה שיבוט (clone) של יונק בוגר. דולי לא מתה מוות טבעי אלא "הורדמה לנצח", כלומר הומתה בדרך הומנית לאחר שאובחנה אצלה מחלת ריאות מתקדמת. מדעני מכון רוסלין – ובראשם יאן וילמוט (Wilmut), הם שיצרו אותה מלכתחילה.

דולי היתה לא סתם כבשה, אלא ציון דרך היסטורי, מהפכני, בתולדות הביולוגיה של התא וההתפתחות העוברית. היא נולדה ב- 5 ביולי 1996, אך הדיווח על הלידה ההיסטורית התעכב עד 23 בפברואר 1997, עת פורסם בשבועון המדע Nature ("אני והתא נשמֶההה את העולם", גליליאו 22). לדולי היו, כך כתבנו אז, שלוש אימהות, ואף לא אב אחד: האֵם תורמת הגרעין והכרומוזומים, האֵם תורמת הביצית-נטולת-הגרעין, והאֵם הפונדקאית, שברחמה התפתחה דולי – היא האֵם שהמליטה אותה. האם הגרעינית, שתרמה לדולי את עיקר הדנ"א – את הכרומוזומים, היתה כבשה כבת 6 שנים, מגזע פין-פוֹרסֶט. דולי לא היתה בִּתה במובן המדויק של המילה, אלא קרובה יותר לתאומתה הזהה, ונמנתה גם היא עם הגזע פין-פורסט. דולי היתה טליה חמודה שהתפתחה לכבשה בריאה. היא הרתה לאיִל הרים ולשי ששמו דייוויד, והמליטה את בכורתה בוני באפריל 1998. בהמשך הרתה והמליטה טלאים נוספים, כולם בריאים.
טלומרים קצרים מהצפוי – מבשרי רעות

בהיותה כבת ארבע שנים נראתה דולי בריאה ומאושרת. ואולם כבר ב- 1999 החלו עננים קלים להעיב. בבדיקה שערכו החוקרים לתאיה נמצאו טֶלוֹמֶרים קצרים מהצפוי מכבשה שנולדה אך שלוש קודם לכן. טלומרים, נזכיר, הם מבנים מיוחדים השוכנים בקצות הכרומוזומים, מבנים שמתקצרים והולכים, "נשׁחקים" עם הגיל, כשגדל מספר החלוקות שהתאים עברו למן היווצרות העובר. אך לאחרונה דיווחו חוקרים כי עכברים בעלי טלומרים קצרים במובהק, פרוותם מאפירה בטרם עת, הם מרבים לחלות בסרטן ולעיתים קרובות מתים בגיל (כרונולוגי) צעיר.
האם הטלומרים הקצרים ניבאו את דלקת הפרקים שנתגלתה בדולי לפני כשנה, בינואר 2002? דלקת פרקים היא מחלה מוכרת בכבשים, אלא שהיא מופיעה בדרך כלל בכבשים מבוגרות יותר מהגיל בו נתגלתה בדולי – חמש וחצי. יתר על כן – כפי שציין וילמוט, המחלה היתה לא רגילה ביחס לגילה של דולי וגם מאפייניה היו חריגים: הדלקת הופיעה במפרקי הרגליים האחוריות, מקום שכרגיל אינו נפגע מדלקת פרקים. מכל מקום דולי הגיבה היטב לתרופות והיתה תקווה שמדובר בסך הכול בחוסר מזל רפואי, ולא בסימן לבעיות מהותיות של תהליך השיבוט. אך הנה, לאחרונה התגלתה בה מחלת ריאות מתקדמת והחוקרים גאלו אותה מייסוריה בדרך הומנית שנמנעת מאיתנו, בני האדם. תרבץ בשלום על משכבה.
כבשים – מיעוט זעום מביניהן שאינן נשחטות קודם לכן, יכולות לחיות עד גיל 11 – 12 שנים, ויש הגורסים עד זיקנה מופלגת של 16 שנה. מכל מקום, על-פי תאריך לידתה דולי לא היתה זקנה במותה אלא אמורה להיות במיטב שנותיה. ואף שהומתה משום צער-בעלי-חיים, סביר להניח שגם ללא עזרה זו היתה מתה בתוך זמן קצר מחמת מחלתה הקשה. ושוב עולה – וביתר שאת – שאלת גילה הביולוגי, בהבדל מגילה הביוגרפי. שאלה זו יש לה חשיבות מכרעת כשמדובר בדולי כחלוצת היונקים ששובטו מתאים שמקורם בפרט בוגר, ובאורח חריף ביותר ביחס לשיבוט בני אדם בוגרים. אכן, דולי מתה לאחר שאובחנו בה טלומרים קצרים, לאחר שחלתה בדלקת פרקים לא-אופיינית ולאחר שהתפתחה בה מחלת ריאות קשה ומתקדמת, המופיעה אמנם מידי פעם בכבשים, אך כרגיל במבוגרות יותר. האם דולי היתה זקנה? זאת ועוד: דולי מתה שבוע בלבד לאחר מותה הפתאומי של הכבשה הראשונה שנוצרה באוסטרליה כתוצר של שיבוט.
הכבשה שנולדה מתא עטין

דולי שובטה, כאמור, מתא שמקורו בכבשה בוגרת – תא שהוצא מן העטין דווקא, ושהוא המקור לדנ"א הגרעיני שלה, הכרומוזומים שלה. מעט דנ"א (הדנ"א שבמיטוכונדריונים) קיבלה מאִמה "השנייה", האֵם שתרמה את הביצית-נטולת-הגרעין ששימשה ליצירת העובר ממנו התפתחה דולי. מאז באה לאוויר העולם נוצרו יונקים אחרים מתאים בוגרים. ואולם יעילות התהליך נמוכה מאוד: אחוז קטן מאוד מהביציות-נטולות-הגרעין שאליהן מוחדר גרעין בוגר (או שהן עוברות התמזגות עם תא בוגר – זו הדרך שאותה נקטו וילמוט ועמיתיו ביצירת דולי) מתפתחות לעובָּרים המגיעים ללידה. עוברי שיבוט רבים אינם מתפתחים כלל, ורבים מן המתחילים להתפתח מתים בעודם ברחם, או נולדים עם פגמים קשים. באותם בעלי חיים שנולדו בעקבות שיבוט מתגלים במקרים רבים פגמים בלב, בכליות, בכבד ובריאות, ויש מביניהם שמתים ימים ספורים לאחר שנולדו.
"עובדות אלו חייבות להרתיע כל מי שמעלה בדעתו לשבט בני-אדם", אומר יאן וילמוט, שבאופן עקבי מביע התנגדות נחרצת לשיבוט אדם. בשלב זה נדמה שכל תוכנית מעשית לשיבוט אדם נראית לא אחראית בשפה זהירה, ובשפה פחות רשמית: מזעזעת. וזאת יש לזכור: כדי לקבל אישור לשימוש בחומר חדש כתרופה, ולו תרופה עבור אנשים חולים אנושות, שמצבם כלאחר יאוש, יש לעבור תהליך ארוך ומתיש, שבמהלכו נדרשים המפַתחים להוכיח כי התרופה בטוחה לשימוש ומועילה לחולים. והנה, כאן מדובר בתהליך שיעילותו – לפחות בשלב זה – נמוכה ביותר, ושתוצאותיו במקרים רבים קשות מאוד. מחלותיה של דולי ומותה מחריפים, כאמור, את החששות: גם אם העובר מתפתח באורח תקין ונולד בריא, עדיין קיים, ועתה אף מתחזק, החשש כי תוחלת החיים שלו קצרה, וכי בגיל ביוגרפי צעיר יתגלו בו סימני זיקנה וניוון. לא פלא שמדענים ברחבי העולם מצפים בכיליון עיניים לתוצאות בדיקה מדוקדקת של גופתה של דולי.
דולי – שֶׁרוֹעה ושְׂרוּעה עכשיו בשדות המרעה השמימיים הנצחיים – בעתיד הקרוב תהווה אנדרטה של עצמה: לאחר שתיערך בה בדיקה מדוקדקת, יפחלצו את גופה, והיא תוצג לראווה במוזיאון הסקוטי הלאומי באדינבורו. שלום דולי.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן