שר החקלאות ישראל כץ ביקש מוועדת הכספים של הכנסת לאשר תקנות שעניינן השימוש בזרעים ובצמחים שעברו שינוי גנטי
אבי בליזובסקי
על פי התקנות השירותים להגנת הצומח יהיו מופקדים על בדיקת הזרעים והצמחים שייעשה בהם טיפול גנטי
שר החקלאות ישראל כץ ביקש מוועדת הכספים של הכנסת לאשר תקנות שעניינן השימוש בזרעים ובצמחים שעברו שינוי גנטי. על פי התקנות השירותים להגנת הצומח יהיו מופקדים על בדיקת הזרעים והצמחים שייעשה בהם טיפול גנטי.
חבר הכנסת רומן ברומפמן אמר לכתבנו שמעון וילנאי כי הוא דורש שכל מוצר שיטופל טיפול גנטי יסומן סימון ברור. צריך לתת לצרכן אפשרות להחליט אם הוא מוכן לאכול מוצר כזה. לדעת ברומפמן מי שיאכל יהיה שפן ניסיונות של יצרני המזון.
נושא זה משמש כיום עילה למלחמה כלכלית בין אירופה לארה”ב. האירופים הדביקו לאמריקנים, חסידי השינויים בצמחים ובמוצרי מזון באמצעים גנטיים, את הכינוי “פרנקנשטיינים”. האמריקנים בתגובה קוראים לאירופים “לודים” – על שם מנהיג פועלים מנוטינגהם, אנגליה, נד לוד, שב-1811 ארגן מסע ניתוץ מכונות שנועדו לחסוך בעבודת כפיים, במסע עקר שנועד למנוע את כניסת המכונות בראשית ימי המהפכה התעשייתית. במחלוקת הנוכחית מעורבים בעלי עסקים, חקלאים, מדענים, פילוסופים ופוליטיקאים, לצד פעילי ארגונים ירוקים בעלי ניסיון עשיר במאבק תקשורתי, ונציגי ארגונים דתיים הרואים בגידולי מזון מהונדס גנטית, “התערבות במעשה הבריאה” ושיבוש באיזון הקדוש בטבע. קבוצות מתנגדים באירופה מקיימות עתה לסירוגין, פעולות מחאה אלימות, צעקניות מאוד, מלוות בוונדליזם.
בתחילת יולי התקיים בקיבוץ ניר עציון שבכרמל הכנס הראשון בארץ שעסק בנושא מוצרי מזון מהונדסים גנטית – בעד ונגד. אחד המרצים בכנס היה פרופסור ידידיה (דידי) גפני, מנהל נמחלקה לגנטיקה במכון לגידולי שדה במינהל המחקר החקלאי בבית דגן הידוע בשם מכון וולקני. בריאיון לכתבה שלי שתפורסם בגליון הקרוב של כתב העת “גלילאו” הוא אומר כי לא יהיה מנוס משינוי גנטי של מוצרי חקלאות. בלי הנדסה גנטית לא היה מספיק אוכל לכולם. “היום גודשים את כדור הארץ ששה מיליארד בני אדם, בתוך עשרים שנה יגיע מספרם לעשרה מיליארד. הערים כובשים שטחים חקלאיים ובמקום שיהיו יותר שטחים לחקלאות הם דווקא מצטמצמים.”
האפשרות לשנות גנטית כל אורגניזם מהווה ניצחון בולט של האדם על הטבע. זו לא פחות ולא יותר מאשר פריצת מחסום המין בטבע. מין היא קבוצת בעלי חיים או צמחים היכולים להתרבות הדדית ויש להם צאצאים פוריים. עד כה ניתן היה לנסות ולהשביח צמחים או בעלי חיים באמצעות הכלאות. כל זני הכלבים המוכרים לנו טופחו ופותחו באמצעות רביה מבוקרת. המגדלים דאגו להכליא את היצור המבוקש (יונים במקרה של דארווין, אפונים במקרה של גרגורי מנדל).
כך התקבלו פרות שתנובת החלב שלהן מספיקה לרפת שלמה של עגלים במקום לעגל אחד או שניים הפרטיים של אותה פרה, תרנגולות המטילות ביצים לא מופרות בכמות מסחרית, כלבים המותאמים לציד, זנים של אורז שאיפשרו הזנה של יותר ויותר תושבים בדרום מזרח אסיה, ועוד ועוד.
אולם היה גבול לאפשרויות. החלום הרטוב של מגדלי הכותנה הוא לגדל כותנה כחולה לייצור מכנסים בלי צורך בצביעת הבד, פרופ' גפני עצמו עוסק בפיתוח של עגבניה ללא גרעינים – שתהיה להיט אצל יצרני המזון – במיוחד הקטשופ. בארץ גם פותחו באמצעות הנדסה גנטית פרחים שחיי המדף שלהם ארוכים יותר.
כבר היום מוקנית עמידות לצמחים באמצעות גנים שהוחדרו אליהם מחיידקים. רעלן מסוים המופק על ידי גן שהוחדר לצמח מחיידקים משמש כקוטל חרקים. שיא המחקר עוסק (וכחולה סוכרת זה מאוד מעניין אותי אישית, א.ב.) בהחדרה של גנים מבני אדם לצמחים. בפרט מדובר בגן המייצר אינסולין. כך רותמים את מנגנוני ההורמונים של עולם הצמחים לטובת האדם.
בצמחים קל יותר לבצע מניפולציות גנטיות משום שצמח ניתן להפיק מתא בודד שלו, ואם לתא זה מוחדר גן מיצור אחר, במהלך ההתחלקות עובר הגן הזה לכל תאי הצמח, ומכאן והלאה נוצר צמח חדש הנושא בתוכו תכונות נוספות שהושתלו לתוכו בדרך מלאכותית. בבעלי חיים זה קצת יותר מסובך כי צריך לעשות זאת בביצית המופרית וגם אז שיעור ההצלחה נמוך יחסית.
