חרקים מהונדסים גנטית יוצאים מהמעבדה
כולנו שמענו המון על הנדסה גנטית בצמחים שנועדה לתת להם עמידות ותכונות שונות. שמענו גם על שינויים גנטיים ביונקים שנועדו לייצר למשל בחלבם אינסולין אנושי. ואולם מי צריך חרקים מהונדסים? ובכן, כמה חרקי הייטק נסיוניים עשויים לצאת מהמעבדה: זבוב שתוכנן גנטית כדי להלחם במלריה; תולעת משי המסוגלת לייצר חליפות חסינות כדורים; זחל עש הניזונים מתרמילי כותנה שתוכננו כך שישמידו את עצמם לפני שהם ישמידו את שיח הכותנה.
חרקים מהונדסים מסמלים הבטחה לעזרה למיליונים, במלחמה במחלות ומגפות הגורמות רעב במדינות המתפתחות. ואולם למרות הכוונות הטובות, ישנם מדענים המתריעים כי שומרים אלו עלולים לגרום לנזקים לא צפויים לבני אדם או לסביבה.
חרקים המתרבים מהר מעגנים את שרשרת אספקת המזון במקומות רבים בעולם. ואולם ההשפעה של חרקים מהונדסים גנטית רק עתה מתחילה להיחקר, על אף שהמדענים לוחצים לשלוח את החרקים המהונדסים גנטית מהמעבדה לטבע.
שאלות כאלה חשובות במיוחד, בפרט כשמדובר בנסיון לשנות גנטית מבנה של מינים שלמים (במקרה של זבובי הטסה-טסה, הכוונה היא שהחרקים המהונדסים והלא מסוכנים יחליפו את הזבובים הטבעיים). שלא כמו שימוש בביו-טכנולוגיה בגידולים חקלאיים או בבעלי חיים המשמשים את האדם, שניתן לפחות לתכנן כך שיהיו נשלטים, המטרה של מרבית המחקר בחרקים היא להחדיר את השינוי הגנטי לאוכלוסית החרקים הטבעית – למשל כאמור הפיכת זבובי הטסה-טסה לחסרי יכולת להעביר את מחלת השינה הממיתה, המלריה, המשפיעה על מיליונים באפריקה.
אף חרק ביוטכנולוגי לא יצא מחוץ למעדה עד כה, ואולם בכמה פרויקטים הדבר קרוב- רעיון שהוצג בדו”י שפירסם הארגון הסביבתי Pew בתחום המזון והביוטכנולוגיה, ואשר רוכזו בדוח שפורסם לאחרונה, הקורא לממשלת ארה”ב לאמץ תקנים נוקשים.
“בדרך כלל הביוטכנולוגיה מתקדמת מהר יותר מהנסיון הממשלתי לווסת אותה” אומר מייקל פרננדז, המנהל המדעי של PEW. “ואולם במקרה זה, יש לנו זמן.”
אף חוק אמריקני לא מטפל בחרקים ביוטכנולוגיים. משרד החקלאות מבקש להביא לאישור כל ניסוי בחרקים, אם הוא עלול לפגוע בצמחים.
בוב רוז, המדען הראשי של משרד החקלאות האמריקני, אומר כי סוכנויות פדרליות יכולות לבצע סיווג יצירתי של הניסויים שלהם וכך להמנע מאישור. רוז אמר כי למשרד החקלאות יש סמכות לפקח על ניסויים בחרקים הגורמים מחלות בבעלי חיים. זבובים ויתושים הם מעבירי מחלות לבעלי חיים, ולכן יש צורך להביא ניסויים בהם לאישור.
רוז גם אמר כי המחקרים בחרקי ביוטק נמצאים בחיתוליהם. אך עדיין הוא אומר כי הגבלות חמורות מהסוג שמציע PWE יבטלו ניצול חורים בחקיקה בידי חברות ביוטכנולוגיה.
.
לדוגמא, אין אפשרות חוקית לעקוב אחר דגי זהב, ולאחרונה הוצא לשוק דג זהב הזוהר בחושך באור פלורסצנטי, מגנים שהועברו אליו ממדוזה, וזאת משום שהנושא של בעלי חיים ביתיים לא נמצא בתחום טיפולה של אף סוכנות פדרלית. משרד החקלאות קיבל בקשה אחת בלבד לניסוי באוויר הפתוח של חרק מהונדס: זחל הכותנה הורוד, שהונדס כאמור גנטית כדי להשמיד את עצמו לפני שיגרום נזק לצמח הכותנה. הניסוי עשוי להתבצע עוד השנה.
ישנם עוד ניסויים באיזור הדמדומים שבו נמצא גם דג הזהב: למשל הניסוי לשכנע תולעי משי לייצר באופן המוני משי קשיח של עכבישים. לפי משקלו חומר זה חזק יותר מפלדה וקשיח יותר מהסיבים המלאכותיים שבהם משתמשים כיום למגיני גוף למשל בידי החיילים בעירק ובמקומות אחרים. חוקרים אחרים מבקשים להנדס דבורי דבש כדי שיהיו עמידים יותר בפני מחלות, וזבובי פרא כך שיגרמו פחות נזק לצמחים.
אנתוני ג'יימס מאוניברסיטת קליפורניה באירווין מנסה לסנתז גן המאיץ את מערכת החיסון של הזבובים, וגורם להם להפטר מטפילי המלריה. מלריה פוגעת ב300 עד 500 מיליון בני אדם בשנה, והורגת למעלה מ-3 מיליון מהם. פרסומים בו זמניים של פעינוחי הגנום של הצה-צה וטפיל המלאריה שפורסמו ב-2002, הרחיבו את הפיתוחים בשדה המדעי שפעם ג'יימס היה הדר היחיד בו.
בעוד הוא אינו סבור שזבובים הם מכרה זהב, מעריך ג'יימס כי הם יהיו חשובים, ביחד עם תרופות וחיסונים במאבק כנגד המלריה. הוא מקווה שהמחקרים שלו לא יואטו בגלל הדאגות שהועלו בדוח –PEW ובמקומות אחרים.
תומס מילר באוניברסיטת קליפורניה בריברסייד, גם מאמין בחרקים מהונדסים –אבל אצלו הסיבה היא להגדיל את הרווח של החקלאים על גידולים בריאים יותר. הוא קיבל מענק של מיליון דולר מתעשיית הכותנה בקליפורניה, כדי לייצר זחלים זוללי כותנה כך שיהיו פעילים מהבחינה המינית אך לא יוכלו להתרבות כראוי. הרעיון הוא שחרקים אלו יתרבו בטבע ויחדירו את הגן הקטלני במקום את הגן ליצירת צאצאים.
ניסוי שהוא מבקש לבצע באריזונה לא יכיל בינתיים את הגן הקטלני. במקום זאת, המדענים מתכננים לשחרר אלפי תולעים כאלה הנושאים בתוכם סמנים גנטיים כדי להעריך כיצד יוטמעו הגנים שלהם באוכלוסיה הטבעית. מצדו, מילר סבור שיש צורך בניסויים רבים כדי להעריך את ההשפעה של חרקים מהונדסים גנטית על הסביבה. “אין לי רעיון. מה הם עלולים לעולל בטבע.” אמר.
רעיון טוב עם בעיית הישרדות
יש טיעונים רבים בעד ונגד הנדסה גנטית. אחד הטיעונים החזקים בעד מתייחס לאפשרות שהינדוס גנטי של טפילים נושאי מחלות יסייע בהכחדתן של מחלות אלה מהעולם. בעיקר אמורים הדברים בזבובים המהונדסים על ידי חוקרים כך שלא יוכלו להעביר מחלות כמו מלריה וקדחת צהובה.
אולם תוצאות מחקר שנערך באחרונה על ידי מדענים מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד ומאוניברסיטת מרילנד הן מרפות ידיים. הממצאים, שדווחו בכתב העת “National Academy of Sciences Proceedings of the “, מראים כי זבובים שהונדסו גנטית יתקשו לשרוד בתנאים שמחוץ למעבדה.
החוקרים הינדסו גנטית יתושים ממין שמעביר קדחת צהובה. לאחר מכן בדקו את שיעורי הפוריות של החרקים, את יכולתם לשרוד עד לבגרות והיבטים נוספים, והשוו את המדדים האלה למדדים של יתושים מאותו מין שלא הונדסו.
אצל היתושים המהונדסים נמצא שיעור גבוה יותר של חוסר פוריות. בנוסף, הם ייצרו בממוצע פחות ביצים מהיתושים הרגילים, ושיעור היתושים הבוגרים שהתפתחו מהביצים שלהם היה נמוך יותר בהשוואה ליתושים הלא מהונדסים. משמעות הממצאים היא שאם היתושים המהונדסים היו משוחררים לטבע הם היו מפסידים בתחרות עם בני דודיהם החסונים מהם.
זאת בעיה, מכיוון שהתקווה הגלומה בהינדוס יתושים היא שאפשר יהיה לשחרר אותם לטבע, שם ידחקו את היתושים הלא מהונדסים נושאי המחלות. החוקרים כותבים כי יש צורך להנדס את היתושים בצורה זהירה יותר כדי שהשינויים לא יפגעו בכושר ההישרדות שלהם.
