הגנום זה יופי אבל מה אתי

השנה פוענח קוד גנום האדם. המהפכה הזאת מעלה שאלות פרטיות בנוגע למוסר,להתקפי לב, להרפתקנות ולצבע העיניים. כבר עכשיו כל אחד מאתנו יכול לגלות מה צופן לו עברו

נאתר את משפחתנו הקדמונית

לפני חודש הגיעה למערכת העיתון מעטפה מאוניברסיטת אוקספורד ובה מברשת קטנה לאיסוף דנ"א. בהתאם להוראות במכתב המצורף גירדתי את החיך במברשת, החזרתי אותה למעטפה המקורית ושלחתי אותה חזרה לאוקספורד.

אם הפרופ' בריאן סייקס ועמיתיו באוקספורד יצליחו להפיק דנ"א מהתאים שבמברשת, ייתכן שאצליח בקרוב ללמוד משהו על אמהותי הקדמוניות, שחיו לפני אלפי שנים, לפי רמזים לעבר המשותף שלנו שעדיין נמצאים בדנ"א שלי.

במברשת היו מאות תאי עור מהחיך. עד שהגיעה לאוקספורד, התייבשו כל התאים, אבל הדנ"א נשמר ללא פגם (למעשה, הוא יכול להשתמר מיליוני שנים). בעזרת חישובים והשוואות של החומר הגנטי של אוכלוסיות בנות זמננו, חוקרים יכולים להתחקות אחר מסלול ההתפשטות של האדם בעולם.

בניסיונותיהם לשרטט את אילן היוחסין הגנטי של האנושות, מדענים נעזרים בדנ"א המיטוכונדרי. המיטוכונדריה היא טבעות קטנות, הנמצאות מחוץ לגרעין התא. בניגוד לדנ"א שבגרעין, הדנ"א המיטוכונדרי עובר בתורשה רק מהאם אל צאצאיה. הקוד הגנטי שבו עובר מדור לדור, בלי התערבות מצד האב, והסיפור שכתוב במיטוכונדריה הוא
איפוא סיפור של היסטוריה אמהית טהורה.

שורשי העץ המשפחתי של האדם המודרני, שנבנה לפי הדנ"א המיטוכונדרי, מתאימים לעדויות הארכיאולוגיות, וראשיתם באוכלוסייה קטנה שגרה באפריקה לפני כ-100 אלף שנים, או יותר. כמה חוקרים סבורים כי מבין הנשים שחיו בתקופה ההיא, רק הדנ"א המיטוכונדרי של אשה אחת שרד עד היום. לכן הם החליטו לכנותה "חוה האפריקאית".

לפני חודשים ספורים הקים הפרופ' סייקס חברה בשם ","Oxfords Ancestors המספקת ללקוחות, תמורת 180 דולרים, מידע על השושלת האמהית שהם צאצאיה. סייקס משווה את רצפי הדנ"א ששולחים לו למאגר דנ"א, המכיל רצפים מיותר מ-12 אלף אנשים החיים היום באירופה וביבשות אחרות.

שלושה שבועות אחרי ששלחתי את הדנ"א, התברר לי שאני שייכת לענף אירופי בן כ-15 אלף שנה. הפרופ' סייקס העניק לכל הענפים המיטוכונדריים המוכרים שמות של נשים; לאם המיטוכונדרית שלי קוראים "קתרין". מובן שהיו באותה עת עוד נשים שתרמו למאגר הדנ"א הכללי שלי, אבל רק השינויים שהתרחשו בדנ"א המיטוכונדרי של "קתרין" נמצאים במיטוכונדריה שלי כיום. היא חיה ליד הים האדריאטי, קרוב לוונציה, והתקיימה על דגים וסרטנים, שורשים ויונקים, שהיא ובני שבטה הצליחו לצוד. צאצאיה נדדו צפונה לכיוון עמק הריין והים הצפוני.

צאצא אחר של "קתרין" התגלה באחד מימי הסתיו של 1991. שני מטפסי הרים, שיצאו לחופשה באלפים, סטו מהשביל המרכזי ולפתע נתקלו בראש מבצבץ מהשלג. בתחילה חשבו שזאת גופתו של מורה למוסיקה שנעדר, לפי הדיווחים, שנתיים קודם לכן. רק כאשר האלפיניסט ריינהרד מסנר ראה שהגרזן הקטן שנמצא בסמוך לגופה לא היה עשוי מברזל אלא מנחושת, הבין את חשיבות הגילוי. לימים נודעה המומיה הקפואה בשם "אייס מן", והתברר כי היה זה צייד שאיבד את דרכו וקפא למוות לפני כ-5,000 שנים.

הפרופ' סייקס ועמיתיו בדקו דגימה קטנה שנלקחה מעצם של ה"אייס מן" והסיקו שהוא צאצא של "קתרין". צאצאים רבים משבטה של אם קדמונית זו חיים כיום באזור האלפים ובצפון אירופה.

מדענים משתמשים בדנ"א המיטוכונדרי לשחזור גלי ההגירה של עמים קדומים אחרים באפריקה, ביבשת אמריקה ובמקומות אחרים. לדברי הפרופ' סייקס, רוב האירופאים שייכים לאחת משבע שושלות אמהיות (בעולם כולו, לדבריו, ידוע כיום על עוד כ-30 שושלות אמהיות). מחקרים שעשו עמיתיו באוקספורד לימדו, כי אבותיהם של האירופאים יישבו את היבשת בשלושה גלים עיקריים. לפי חישוביו של הד"ר דאגלס ואלס, גנטיקאי מאוניברסיטת אמורי שבאטלנטה, הפיצול בין שני הענפים העיקריים בעץ האירופי מצביע על אפשרות שהאדם המודרני הגיע לאירופה לפני לפחות 35 אלף שנים – נתון התואם את הממצאים הארכיאולוגיים.

בהתבסס על חישוב מספר המוטציות בדנ"א המיטוכונדרי, טוען הפרופ' סייקס, ייתכן שהאירופאים הראשונים האלה הם צאצאיה של "אורסולה", שושלת שנוסדה לפני כ-40 אלף שנים, בצפון יוון. צאצאיה של "אורסולה" הביאו אתם כלי אבן מתוחכמים ששימשו אותם לציד ולשחיטת חיות, וביטאו את כישרונם האמנותי בציורי המערות המפורסמים שלהם.

מקור שושלת האמהות המיטוכונדריות של רוב האירופאים הוא בציידים לקטניים, שחיו לפני 11 עד 14 אלף שנים. הקבוצה האחרונה הגיעה לאירופה מהמזרח התיכון לפני 8,000 שנים.

באסיה יש כחמש שושלות אחרות, שתיים מהן נמצאו גם ביבשת אמריקה. באפריקה יש שושלת מרכזית, המכונה ,L והיא מפוצלת לשלושה ענפים. ,L3 הענף הצעיר מכולם, נפוץ במזרח אפריקה, ועל פי הסברה, הוא מקור השושלות של אסיה ואירופה גם יחד.

מדענים מנסים להרכיב גם עץ גנטי המבוסס על כרומוזום ,Y העובר מאב לבניו ועשוי ללמד על קורות הגברים הקדמונים. הפרופ' לואיג'י לוקה קוואלי-ספורצה מאוניברסיטת סטנפורד פירסם במארס השנה פרטים ראשונים על העץ בספרו "גנים, עמים ושפות". לעץ של כרומוזום Y יש עשרה ענפים עיקריים. שלושה מהם נמצאים כמעט רק באפריקה, שושלת אחרת היגרה לאסיה והתפצלה ל-14 שושלות, ושושלות אחרות נפוצו בכל שאר העולם.

חקר כרומוזומי Y והדנ"א המיטוכונדרי אינו מתאר תמונה שלמה, אבל השוואה ביניהם יכולה ללמד על הבדלים בהתנהגות של הנשים והגברים הקדמונים, אומר הפרופ' קוואלי-ספורצה – העומד בראש "פרויקט שונות גנום האדם", שמטרתו לאפיין את ההבדלים הדקים בין העמים. כך למשל, מהשוואת הרצפים של יחידות הדנ"א שבדנ"א המיטוכונדרי לרצפים שבכרומוזום Y עולה, שהנשים הקדומות נדדו הרבה יותר מהגברים, כנראה בעיקר משום שנאלצו לעזוב את ביתן ולנדוד למקום מגוריו של בן זוגן, או נפלו בשבי.

נוכל להסביר את אופיינו

אחרי שבחן את הדם שלי במשך ארבעה ימים במעבדה, הודיע לי הפרופ' ריצ'רד אבשטיין שירשתי את אחד הגנים שתורמים לאישיות הרפתקנית. לפי מחקרים שעשו אבשטיין, מנהל מעבדת המחקר בבית החולים הרצוג בירושלים, ואחרים, להרבה אנשים שסווגו לפי מבחן אישיות כהרפתקנים מאוד, יש גרסה ארוכה של הגן. אנשים כאלה משתוקקים לריגושים ולחידושים, הם אימפולסיוויים, פזרנים, חמי מזג ורגשנים.

הגן אחראי על "דלת כניסה" ביו-כימית, הנמצאת על פני השטח של תאי המוח. לדלת הכניסה הזאת – או קולטן בלשון המדענים – מתחבר המוליך העצבי דופמין. כאשר הדופמין מתחבר לדלת הוא מעביר לתא מסר שהביא אתו מתא אחר. בהרבה מחקרים התברר שהדופמין מופרש במוח בתגובה לעונג – בין שזה עונג הנגרם מחיבוק אוהב ובין שהוא נגרם מהסנפת קוקאין או עישון סיגריה. הגרסה הגנטית, שלדעת אבשטיין תורמת לאישיות הרפתקנית, גורמת כנראה לקולטן שמספרו D4 לקלוט דופמין באופן יעיל פחות.

בעלי הגרסה הארוכה של הגן צריכים, למעשה, לנקוט גישה הרפתקנית יותר לחיים כדי להשיג אותה כמות דופמין שאנשים בעלי גן "קצר" משיגים מדברים פשוטים הרבה יותר. בחיפוש אחר ריגושים הם מפתחים אישיות הרפתקנית.

הקשר בין הגן של קולטן הדופמין D4 להרפתקנות התגלה בראשונה על ידי הפרופ' ג'וני בנימין מאוניברסיטת בן גוריון, שעבד במכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית, ועל ידי הפרופ' אבשטיין. הם חקרו אותו באופן עצמאי, באנשים מקבוצות אתניות מגוונות, והגיעו למסקנה דומה. פרסום המחקרים שלהם עורר תגובות סוערות. זו היתה הפעם הראשונה שמדענים חשבו שזיהו גן התורם לתכונה של אישיות בריאה. בתוך פחות משנה התפרסם המחקר הראשון שניסה לשחזר את הממצאים, ולא נמצא בו כל קשר בין הגן לתכונת ההרפתקנות. היום הצטברה באקדמיה ערימת מחקרים שלא מצאו קשר בין הגן לתכונה – ומנגד, ערימה כמעט שווה בגודלה שמצאה גם מצאה את הקשר.

בשנים האחרונות הכריזו כותרות שונות בעיתונים על גילוי גנים המשפיעים על אלכוהוליזם, חששנות ונוירוטיות, דיסלקציה, עישון ומגוון תכונות אנושיות אחרות. לעתים, בתוך פרק זמן קצר, ליוו אותם מחקרים של קבוצות אחרות, שהציגו תוצאות סותרות.

הפרופ' בנימין אומר שהווריאציה בגן ל– D4 הנמצאת בערך ב-%30 מהאוכלוסייה – עשויה להסביר כ-%4 מהבדלי ההרפתקנות שבין בני האדם. הרפתקנות היא תכונה מורכבת, וכמו שאין גן אחד הגורם למחלה מורכבת כמו סכיזופרניה, ברור שגם לא יהיה גן אחד שישפיע על ההרפתקנות.

את מנגנון התורשה של האישיות מדמה בנימין לזכייה בלוטו. יש כמה מספרים, והסוד הוא בשילוב שביניהם ובכמות המספרים שעלו בהגרלה. כל אחד תורם מעט, ויחד הם משפיעים על עיצוב הגוונים השונים של התכונה. האתגר הוא להצליח למצוא אילו גנים מעורבים בתכונה ומהו השילוב הגנטי הנכון ביניהם.

באותו אופן, אין זה סביר שיש גן יחיד לאנטיפתיות, ואנטיפתים הם אולי אנשים בעלי שילוב בין גרסה מסוימת של הגן ,5-HTTLPR שבנימין ועמיתיו גילו שהוא כנראה מקנה מעט חוסר חברתיות, לבין גנים נוספים ולא ידועים המשפיעים על סנטימנטליות ותלות בסביבה.

במחקרים שנעשו בתאומים התברר שהתורשה אחראית על כ-%50 ממגוון התכונות האנושיות המשפיעות על ההתנהגות בחיי היום יום. התורשה מסבירה בערך חצי מהכוח שמניע אנשים לטפס על האוורסט, להיות אופטימיסטים חסרי תקנה או בעלי מנת משכל גבוהה יותר משל אחרים. השאלה היום, לפי רוב המדענים, אינה אם התורשה משפיעה על האישיות, אלא אילו הם הגנים התורמים לעיצוב האישיות, ומה חוץ מהגנטיקה משפיע על התנהגותו של האדם.

קומץ המדענים החוקרים היום את הנושא מנסים לבודד את החלק באישיותנו המלווה אותנו מרגע ההתעברות ומשמש חומר גלם בידי הסביבה לעיצוב התנהגותנו. "יכולים להיות עשרות עד מאות גנים, ולחלקם השפעה כה קטנה שלעולם לא נגלה אותה", אומר הפרופ' רוברט פלומין בשיחת טלפון ממשרדו שבמכון הפסיכיאטרי בלונדון. בשנים האחרונות עובד פלומין עם ילדים אמריקאים מחוננים ומנסה למצוא גנים המשפיעים על מנת המשכל (איי-קיו). "האפקט שלהם מצטבר", הוא אומר. "נניח שמעורבים 100 גנים בקביעת מנת המשכל: אם את מקבלת 50 מהם, יש לך איי-קיו ממוצע, אבל אם את מקבלת 80 יש לך איי-קיו מאוד גבוה. אבל אפילו לאנשים הכי מבריקים לא סביר שיהיה כל אחד ואחד מהגנים".

פלומין מצא גן בכרומוזום מספר 6 וגן בכרומוזום מספר 4 שכנראה קשורים לאיי-קיו. באנגליה היו מי שכינו אותו בעקבות ממצאיו "ניאו נאצי". "אלה דברים מאוד לא נעימים. אחרי הכל אנחנו רוצים ללמוד על הגנים, כי עד שלא נגיע לגנים הספציפיים האחראים על למידה וזיכרון נתקשה מאוד להבין את תהליכי המוח שמעורבים בהם", הוא מסביר. "אנשים מניחים שאם יימצא גן האחראי לאינטליגנציה זה ישנה סדרי עולם ויגרום לפוליטיקאים לממן את החינוך בצורה אחרת. אני לא חושב שהורים ישתמשו בזה כדי לבחור ילדים אינטליגנטים. הדרך הכי טובה לעשות ילד אינטליגנטי היא פשוט להתחתן עם מישהו אינטליגנטי".

ומה בנוגע לגן ההומוסקסואליות? הפרופ' דין היימר, גנטיקאי מולקולרי במכונים הלאומיים לבריאות, מצא משפחות שיש בהן יותר מהומוסקסואל אחד. לגברים הומוסקסואלים יש לפעמים אחים הומוסקסואלים וכן דודים הומוסקסואלים.

היימר החל לחקור את הדנ"א של קבוצות גברים הומוסקסואלים ושל אחיהם. הוא גילה מקטע מסוים בכרומוזום X (המועבר לבנים רק מאמם), שנפוץ במיוחד בזוגות אחים הומוסקסואלים. במקום כלשהו לאורך המקטע הזה ייתכן שחבוי גן הקשור לנטייתם המינית. בשיחה טלפונית הוא אומר שמצא "רמזים מעניינים" גם בכרומוזומים אחרים,
אבל עדיין לא הצליח לבודד בדייקנות אף גן.

ומה באשר ללסביות? "בנשים המחקר מתקדם פחות. נראה שזה קצת תורשתי אבל פחות מאשר אצל גברים", אומר היימר. "יש הבדל גדול בין מיניות של נשים למיניות של גברים. אפילו בכל הנוגע להטרוסקסואלים זה נכון. גברים נוטים להיות בעלי מיניות יותר מוגדרת ומובנית (hardwired) ונשים נוטות להיות מגוונות וגמישות".

תרופות על פי מידה

259 האנשים שבאו לבית החולים של אוניברסיטת סינסנטי מעולם לא היו יודעים על הווריאציה הגנטית שירשו, אלמלא חלו באי ספיקת לב. הווריאציה שלהם היא יחידת דנ"א – אחת בשרשרת של כ-3 מיליארד יחידות דנ"א שבגוף האדם – השונה מהרגיל.

לווריאציה הספציפית הזאת, המצויה בדנ"א של כ-%5 מהאוכלוסייה, לא היתה כל השפעה רפואית עליהם. אבל היא נהפכה למסוכנת כאשר חלו באי ספיקת לב, כי גופם מייצר חלבון הנוגד את השפעת התרופות למחלתם. לבעלי הווריאציה הזאת, הסיקו החוקרים מסינסנטי, הטיפול התרופתי המקובל במחלה כמעט לא יעזור.

אבל אין פירוש הדבר שגורלם נחרץ. להיפך, הרופאים החלו להעניק להם טיפול תרופתי נמרץ, והעלו אותם לראש רשימת הממתינים לתרומות לב, בשל הסכנה הנשקפת לחייהם.

קבוצת החולים מסינסנטי, שמשתתפת במחקר הנמשך כבר כמה שנים, מבשרת על המהפכה הרפואית הבאה, מהפכת התרופות התפורות: במקום שייתנו לכל 259 החולים את אותה התרופה, יתאימו להם טיפול התואם במדויק את נתוניהם הגופניים, בהתבסס על המבנה הגנטי שלהם.

במהפכה הזאת אוספים וריאציות קטנות ביחידות דנ"א בודדות. לווריאציות האלה בדרך כלל אין חשיבות רפואית רבה. חלקן קובעות למשל את צבע העיניים או השיער שלנו, אבל לאחרות, למשל אלה שמשפיעות על פירוק תרופות בגוף, עשויה להיות חשיבות מכרעת.

מדענים סבורים שלבני אדם יש מאות אלפי וריאציות גנטיות כאלה. השם המדעי שלהן הוא Single Nucleotide Polymorphism או בקיצור: סני"פים. חברות התרופות מנהלות מצוד אינטנסיווי אחר הסני"פים, שנעשו לאחד התחומים הנחקרים ביותר בגנומיקה. הן משוכנעות שקטלוג מלא של הסני"פים ושל תפקידיהם יאפשר לזהות חולים
שהטיפול המקובל לא משפיע עליהם או גורם להם תופעות לוואי קשות. פיתוח תרופה על סמך הווריאציות הגנטיות הייחודיות של החולה יביא לריפוי במקום שתרופות רגילות אינן מועילות.

הבסיס הרעיוני לטיפול ה"תפור על פי מידה" הוא שמחלות, כיום, מוגדרות בגסות, בהכללה. אמנם כל המיגרנות מתבטאות בכאבי ראש, למשל, אבל מאחורי כל מיגרנה מסתתר מבנה גנטי שונה מעט. בגלל השוני הזה עוזרות רק חלק מהתרופות רק לחלק מהחולים.

הפרופ' אבי אור-אורטרגר, רופא, מדען ומנהל המכון הגנטי במרכז הרפואי איכילוב, משער שראשונות יגיעו בדיקות גנטיות מתקדמות למחלות נפוצות כמו יתר לחץ דם, אסתמה או דלקת פרקים. בשלב מתקדם יותר, מקווים המומחים, יוכלו ליישם את ממצאי הבדיקות והווריאציות שיימצאו בהן על כל תרופה ועל כל מחלה. לבסוף, יוכנס הידע על המבנה הגנטי שלנו לשבב שגודלו כמידת כרטיס אשראי, והרופא ירכיב את הטיפול התרופתי המתאים לנו ביותר בהתבסס על המידע הזה.

ייתכן, כמובן, שמשהו ישתבש בדרך למימוש המהפכה האופטימית הזאת. עד כה זוהו חלק קטן מהווריאציות הגנטיות, ופוענחה המשמעות הרפואית של מספר קטן עוד יותר. ככל שיבינו את התפקיד של יותר ויותר וריאציות העניין רק יסתבך: או אז יתגלו גם יחסי הגומלין שלהן עם וריאציות אחרות.

אבל מדענים מאמינים מאוד בתרופות התפורות. ראשי פרויקט גנום האדם הגדירו את זיהוי הסני"פים כאחת ממטרות הפרויקט. בשנה שעברה, בפעולה נדירה של סולידריות, התאחדו חברות התרופות הגדולות והקימו את "קונסורציום הסני"פים". הן הכריזו שמטרתן לזהות 300 אלף סני"פים בתוך כשנתיים, ולפרסמם באופן שוטף באתר אינטרנט כדי שלא יירשמו עליהם פטנטים.

לא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין את המשמעות הכספית של הסני"פים לחברות הפרמצבטיקה, אומרת כנרת סביצקי, מנהלת הביולוגיה הניסויית בחברת הביו-אינפורמטיקה קומפיוג'ן. "רבות מהתרופות, כ-%,90 נופלות במשך הניסויים הקליניים, אף שנראה שיש להן המון פוטנציאל. חלק מתופעות הלוואי האלו קשורות לווריאציות הגנטיות השונות של החולים".

נהפוך לסימן רשום

הפעם הראשונה שסטיב קרוהן הבין שמשהו יוצא דופן בגנים שלו היתה כשהלך לבדיקת איידס. היתה לו סיבה טובה לחשוש: במשך שנים קיים יחסי מין לא מוגנים עם נשאים של הנגיף. אלא שתוצאות הבדיקה היו שליליות. זו לא היתה טעות: בדיקות חוזרות ונשנות הראו שהוא לא נדבק בנגיף.

קרוהן הבין שמשהו אצלו שונה. הוא יצר קשר עם מדענים מ"מרכז ארון דיימונד לחקר האיידס" במנהטן וביקש לדעת אם הוא אכן מחוסן מפני הנגיף. מחקר קדחתני הניב תוצאות מדהימות: שינוי קטן באחד הגנים של קרוהן גרם לחסימת דלת הכניסה הביו-כימית לתאי הדם הלבנים שלו. החוקרים מ"ארון דיימונד" בודדו את הגן וגילו כיצד
הוא עובד.

ב-2 במאי השנה רשמו החוקרים מ"ארון דיימונד" פטנט על הבדיקה לזיהוי בני אדם בעלי גן לחסינות מנגיף האיידס, המאפשר למרכז המחקר שלהם לגבות תמלוגים מכל רווח שמישהו יעשה מהבדיקה.

ומה בנוגע לקרוהן? כשניגש למרכז, סיפר בראיונות בעיתונות האמריקאית, לא חשב כלל על הפקת רווחים, אבל ברגע שכסף נכנס לתמונה – למה שלא ישתפו גם אותו?

חוקי המשחק השתנו: פעם התנדבו אנשים למחקר והניחו שגם המדענים עושים זאת בחינם, למטרות אקדמיות. היום, מרכזי מחקר אקדמיים, וכמובן גם חברות מסחריות, מנסים לרשום פטנט כמעט על כל בדיקה גנטית חדשה.

"זו מדיניות מוצהרת", אומר הפרופ' מישל רבל, יו"ר הוועדה הלאומית לביו-טכנולוגיה ומדען במכון ויצמן. מכון ויצמן מחזיק היום בפטנט על החלבון אינטרפרון-בטא ועל הגן האחראי לייצורו, שרבל זיהה במעבדתו. היום משתמשים בחלבון לטיפול בטרשת נפוצה והתמלוגים מהשימוש בו מכניסים למכון 10 מיליוני דולרים בשנה.

נעמה ויצ'נר, מהמרכז לבריאות, משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה, אומרת שהגילויים לא היו יכולים להיעשות ללא שיתוף הפעולה של הפציינטים, רבים מהם מהחלקים החלשים של החברה, ולכן נראה לה הוגן לפצותם על תרומתם. עם זאת, היא אומרת, אף חברה לא תשקיע כסף אם לא תהיה בטוחה שהיא יכולה להגן על הפיתוח שלה.

אבל ריבוי הבקשות לרישום פטנטים על קטעי דנ"א עלול להביא גם לתוצאה הפוכה. כנרת סביצקי, מנהלת הביולוגיה הניסויית בחברת קומפיוג'ן, מספרת שבעקבות התחרות בין החברות, קורה שמדענים חושבים פעמיים אם להיכנס למחקר על גן מסוים שגילו, מחשש שמא מישהו הקדים אותם ורשם עליו פטנט.

"הפטנט הראשון על דבר שהופק מן הטבע נרשם כבר בתחילת שנות ה-,"70 אומרת השופטת בדימוס שושנה ברמן, מרצה לדיני איכות סביבה וביו-אתיקה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. זה היה חיידק שהונדס גנטית כך שיספח שומנים.

לפי חוקי הפטנטים הנוכחיים, הגוף הוא רק חומר גלם והזכויות לפטנט שמורות למי שמילא שלושה תנאים: הוכיח שגילה דבר חדש (כמו גן לא מוכר), הוכיח התערבות אנושית (למשל, פיענח מה תפקיד הגן) ומצא לו יישום שימושי. הפטנט נותן למחזיק בו זכויות רק על רצף הדנ"א שבודד ונמצא מחוץ לגוף, ולא על הגוף עצמו.

המכונות החדשות לפענוח דנ"א, שהאיצו את פרויקט גנום האדם, איפשרו לחברות פרטיות לפענח במהירות קטעי דנ"א ולרוץ ולרשום עליהם פטנט. היום כבר דורש משרד הפטנטים האמריקאי להוכיח התערבות אנושית רבה ויישומים ממשיים. גורלן של אלפי בקשות לרישום פטנטים על דנ"א – בהם קטעי דנ"א האחראים על הכל, החל בזיכרון וכלה בסרטן – ייקבע בחודשים הקרובים.

את דן גרינברג, עורך דין מהומווד שבאילינוי, לא מעניינות כל ההתפלפלויות המשפטיות. הוא בהחלט לא חשב על רווח כשסייע לחוקרים לזהות גן. לדבריו, כל מה שרצה היה לעזור למשפחות אחרות להימנע מהטרגדיה של משפחתו.

לפני 19 שנים נולד בנם הראשון של הגרינברגים, ג'ונתן. אבל בתוך זמן קצר הבחינו בני הזוג שההתפתחות של ג'ונתן אינה תקינה, וכשמלאה לו שנה אמרו להם הרופאים שהוא סובל ממחלת קאנוואן, מחלה ניוונית תורשתית נדירה הפוגעת בעיקר באשכנזים. הרופאים ניבאו שמצבו של ג'ונתן רק יחמיר והוא ימות לפני שיגיע לגיל ההתבגרות. הוא מת בן 11.

אז התברר שגם בתם השנייה, איימי, חולה בקאנוואן. היא מתה בת ,16 באפריל .1999 עוד לפני מותה חשב גרינברג לנסות ללמוד משהו מהטרגדיה שלו, וחיפש חוקר שימצא את המוטציה הגורמת למחלה.

ב-1987, באחד הכנסים על מחלות תורשתיות, פגש גרינברג את הד"ר רובן מטלון, חוקר מבית החולים של אוניברסיטת אילינוי בשיקגו. גרינברג עזר למטלון למצוא עוד משפחות שילדיהן חולי קאנוואן, ואלה נתנו לחוקר דגימות דם, שתן ורקמות אחרות של ההורים ושל ילדיהם. לדברי גרינברג, המשפחות אף עזרו למטלון לגייס עשרות אלפי דולרים למחקר.

אלא שאז עבר מטלון לעבוד בבית החולים לילדים במיאמי, המשיך במחקר, ושם מצא את המוטציה הגנטית הגורמת את המחלה. לו עצמו לא היה שום עניין מסחרי בתגלית, אבל בית החולים לילדים הבחין בפוטנציאל הכלכלי של הגן. ב-21 באוקטובר 1997 רשם בית החולים פטנט על הגן. בעקבות רישום הפטנט נקבע שבית החולים יקבל תמלוגים על כל בדיקה לגילוי המוטציה, בסך 12.5 דולר. אבל המשפחות רוצות שהשימוש בגן יהיה חופשי לגמרי, כדי שמעבדות הרוצות לבדוק אם אדם כלשהו נושא את המוטציה הקטלנית לא יצטרכו להסתבך בחוזים והסכמי רשיון.

משה, תושב דרום הארץ, שבנו בן השבע השתתף במחקרו של מטלון, טוען שכשנתן את דגימות הרקמות לא חשב שמישהו ינצל אותן לעשיית רווח. איך אפשר לצפות, הוא שואל, שאנשים יבדקו אם הם נושאים עשרות מחלות שונות, כשכל בדיקה כרוכה בתשלום נוסף, גם אם קטן.

כך או כך, לדברי ויצ'נר, לפי פסיקה תקדימית שניתנה בבית משפט בקליפורניה, נראה שלמשפחות הקאנוואן – ולאחרים שבזכות חקר הדנ"א שלהם נרשם פטנט – אין, מבחינה משפטית, זכות לבוא בתביעות בעלות על הפטנט.

נתבונן על עצמנו באופן שונה

עכשיו, אחרי שפוענח כמעט כל הגנום ושככה התחרות בין "פרויקט הגנום הציבורי" לחברת סלרה, התפנו כולם לכתיבת המאמרים המדעיים שיתארו את ממצאיהם. האתגר הקשה, מתברר, הוא "פירוש" רצף הדנ"א – הבנת הנקרא. הפרופ' אריק לנדר, ממנהיגי פרויקט הגנום, אמר פעם שייתכן שההשפעה הגדולה ביותר של הפרויקט תהיה דווקא בדרך שנסתכל על עצמנו ועל זולתנו. המהפכה הגנומית מתחילה עם נתונים יבשים, אבל ההשפעה הסופית שלהם היא חברתית, בפרשנות שייתן להם האדם ובשימוש בהם.

עד לפני עשר שנים היו מוכרות למדע רק קומץ מוטציות גנטיות. היום אפשר לבדוק מוטציות תורשתיות הגורמות מחלות מולדות ב-40-30 גנים, ואלה כבר מעצבות את הסטנדרטים להמשכת הריון עם עוברים הנושאים מוטציות כאלה, אומר דן גראור, פרופסור לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת תל אביב. בעתיד, עם מציאת עוד מאות מוטציות גנטיות, עלולה החברה להגדיר מחדש מיהו עובר הראוי לחיים.

לידת תינוק עם פגמים קשים עשויה להיות מוגדרת כרשלנות, אומר הפרופ' גראור, "בעיקר בחברה הישראלית, שמתייחסת לנכות או לשוני בצורה מבישה". הוא מצטט סקר בינלאומי שבדק מה רופאים ויועצים גנטיים מגדירים כסיבה להפלה ומגלה, למשל, ש-%5 מהרופאים ו-%30 מהאוכלוסייה הכללית בישראל מגדירים נטייה להתקרחות כסיבה להפלה.

לנדר מדמה את הגנום לטקסט בן כשלושה מיליארדי שנה, שהיום מסתובבים בעולם שישה מיליארדי מהדורות שלו. הוא כתוב ביותר משלושה מיליארדי יחידות המסומנות באותיות A ,T ,C ו-,G שכל אחת מהן מסמלת סוג אחר של יחידת דנ"א. הטקסט הזה מספר את סיפור האבולוציה.

חברת הביו-אינפורמטיקה קומפיוג'ן פיתחה תוכנות שמאפשרות להתחקות אחר הסיפור הזה. הד"ר ז'אנה ברנשטיין, חוקרת בחברה, מציגה רצף דנ"א על גבי מחשב, שמתחיל באותיות .ATGGTC הרצף הזה מתאר איך נראה חלק מהמוח של בעל חיים שחי לפני יותר מ-100 מיליון שנים – האב המשותף האחרון שלנו ושל העכבר. גן זה עדיין נמצא בגנום שלנו.

גם בחיידקים ובצמחים יש לא מעט גנים דומים לשלנו. כולנו התפתחנו מאותו אב קדמון משותף, תא שנוצר לפני כשלושה מיליארדי שנה, והמנגנונים הבסיסיים הנחוצים לקיום החיים – והגנים האחראים עליהם – מתפקדים עד היום באופן די דומה אצל כולנו.

זו לא תהיה הפעם הראשונה שמהפכות מדעיות יעצבו את תפישת האדם את עצמו, כתב לנדר במאמר שפירסם באחרונה. כשגלילאו גילה ב-1610 שסביב צדק חגים ירחים, זיעזע הגילוי את יסודות עולמו; עד אז האמין בתפישה הדתית שלפיה כדור הארץ ניצב במרכז הבריאה. "אחרי מאבק נוגע ללב הוחלף הדימוי בתמונה של האנושות כבודדת בכוכב לכת קטן, המקיף שמש בינונית, הנמצאת בגלקסיה רגילה. באופן דומה, המאבק על משמעות גנום האדם כבר נמצא בדרך. השפה והדימויים יהיו חשובים מכיוון שאלה יעצבו את הבחירות של החברה בעשורים הבאים", כתב.

כל מה שהוא "אנחנו" מצוי ברצף המפוענח של יחידות הדנ"א בצירוף הסביבה, אומר גראור. "רבים אמרו שהאסטרונומיה לקחה את הכוכבים מידיהם של המשוררים. הרבה מהתפישות המאוד רומנטיות שיש לנו לגבי עצמנו ייעלמו כנראה".

במאמר שפורסם באחרונה בכתב העת המדעי רב ההשפעה ""Science קראו מדענים המשתתפים בפרויקט פענוח גנום השימפנזה להגדיל את תקציב הפרויקט. בפנייתם לפוליטיקאים טענו בין השאר שחקר ההבדל הקטן בינינו לשימפנזים – המסתכם בכ-%- 1 ישמש נקודת התחלה טובה להבנת האנושיות.

הפרופ' מארי-קלייר קינג, אחת הגנטיקאיות החשובות בעולם, גילתה בשנות ה-70 את העדויות הראשונות לכך שכ-%99 מהגנום של האדם והשימפנזה דומים. בשיחת טלפון, שנועדה לברר אילו מהגנים שלנו עושים אותנו אנושיים, ביקשה לספר לי אנקדוטה. "כשבתי סיימה את בית הספר היא רצתה שניסע לטייל באירלנד. שכרנו מכונית קטנה, השתדלתי מאוד להישאר בצד האירי של הכביש – מה שלא היה קל – ואז ראינו לצד הדרך שלט פרסומת ירוק כהה, שעליו נכתב באותיות צהובות גדולות: 'מדענים הראו שבני האדם והשימפנזים דומים ב-%,99 ובפינה, באותיות קטנות, נכתב: 'שתו גינס'".

נקבל ירושה לא צפויה

אמה ודודתה של מיכל חלו בסרטן השד ומתו. מיכל (שסירבה להיחשף בשמה האמיתי) ביקשה לבדוק אם מדובר בליקוי תורשתי וגילתה שאכן ירשה מאמה מוטציה הגורמת לה לסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד או השחלה. עכשיו, פעמיים בשנה, היא עוברת בדיקות ממוגרפיה ואולטרה סאונד שד. תרופה חדשה בשם טמוקסיפן עשויה להפחית את הסיכוי שלה לפתח את המחלה, אבל מיכל, בשנות ה-30 לחייה, אם לילדים, אומרת שהיא רוצה ללדת עוד ילד, והרופאים סיפרו לה שטמוקסיפן פוגעת במחזור הפריון. "הרופאה ממליצה לי לגמור עם הלידות עד גיל ,35 ואז לחשוב על הוצאת השחלות. בגלל שרבים מבני משפחתי חלו בסרטן הציעו לי גם כריתה מונעת של השדיים, אבל מובן שכרגע יש גבול",
היא אומרת. מיכל, אם עובדת ולומדת, עסוקה מכדי להיתפס לדכדוך, אבל לפעמים, היא אומרת, היא תוהה בינה ובינה אם המוטציה עברה גם לילדיה. יותר מזה מטרידה אותה כרגע הדאגה לאחותה, שניסתה להניא אותה מלבצע את הבדיקה. האחות חושבת ש"כל זה קשקוש ושטויות", אבל מיכל גוררת אותה עמה לכל בדיקת ממוגרפיה.

לכולנו יש שני עותקים מכל גן, אחד מהאם ואחד מהאב. נשאי רוב המחלות שבעטיין פונים ליעוץ גנטי, ירשו גן פגום מאחד מהוריהם, אבל מחלה לא-מולדת תתפתח רק אם במשך חייהם ייפגם גם הגן השני, מן ההורה האחר. הסיכוי שהורה נשא מוטציה יעביר אותה לילדיו הוא %50

בדיקות לאבחון גנטי נעשות יותר ויותר זמינות, ויוצרות גם מצבים שבן משפחה אחד יודע דברים שבני משפחתו האחרים היו מעדיפים שלא לדעת. כמעט בכל בית חולים מציעים בדיקות לפחות לחלק מהמוטציות המוכרות, ופרויקט גנום האדם מאיץ את קצב הגילוי של מוטציות חדשות. חלק מהבדיקות הן טרום-לידתיות, וחלקן מיועדות לאנשים בעלי היסטוריה משפחתית של מחלות כמו סרטן השד או מחלות לב.

היועצת הגנטית קתרין שניידר סיפרה באחרונה בראיון ל"ניו יורק טיימס" על אשה שנבדקה לגילוי מוטציה המגבירה את הסיכון לחלות בסרטן השד. "היא עשתה זאת בעיקר לטובת שתי בנותיה, אבל כאשר סיפרה להן שהיא נושאת את המוטציה – זה הרס אותן. הן סירבו לדבר אתה במשך שנתיים", סיפרה שניידר. "אני מרבה לספר את הסיפור הזה לנבדקים. זה לא קל, אבל לפני הבדיקה חשוב לדבר לא רק על משמעות המידע לעצמך, אלא גם מה עשויה להיות משמעותו לאחיותיך, ילדיך ודודניך".

המידע הגנטי החדש שיצטבר עשוי גם להשפיע על תכנון המשך החיים של הנבדקים. "יש כאלה שבאו להיבדק לפני שילדו ילדים, אבל השאלה העיקרית שלהם לא היתה אם המוטציה תעבור לילדים, אלא אם הם-עצמם יחיו די זמן לגדל את הילדים", אומרת הד"ר אפרת לוי-להד, מנהלת היחידה לגנטיקה רפואית במרכז הרפואי שערי צדק. "הרבה נשים
מספרות שאמן מתה בגיל צעיר, והן החליטו ללדת בגיל מוקדם כדי שיהיו להן כמה שיותר שנים לגדל את הילדים".

בדרך כלל הנבדקים שמחים לחלוק את המידע עם בני המשפחה, כי המידע יכול לעזור להם, אומרת הד"ר שולמית קוהן, יושבת ראש האיגוד לגנטיקה רפואית ומנהלת המכון הגנטי במרכז הרפואי קפלן. לעתים הם מתקשים לספר בעצמם, ומסתייעים ברופא. לפעמים הם לא רוצים שבני המשפחה יידעו שהם המקור למידע ומבקשים מהרופא להתקשר, לספר לקרובים על אפשרות של נשאות במשפחה ולהציע להם לבוא להיבדק.

הבדיקות נעשות רק למי שמלאו לו 18. לדברי הרופאים, דרושה בגרות נפשית להתמודד עם המידע, וממילא מדובר במחלות המתחילות בגיל מבוגר. ואולם, לפני כמה שנים זוהתה המוטציה לפוליפוזיס משפחתי, מחלה הגורמת התפתחות תפיחות (פוליפים) במעי שעלולות להיעשות ממאירות כבר בגיל צעיר. את האבחון הגנטי למוטציה זו עושים היום גם לבני 10 עד .13 הגסטרואנטרולוג פול רוזן, פרופסור לרפואה באוניברסיטת תל אביב, לא אומר לילדים שהם ירשו מוטציה מהוריהם. "בדרך כלל, אחד ההורים כבר חלה במחלה ועבר ניתוח. אני מסביר שהם צריכים לעבור את בדיקות המעקב, כי היו הרבה חולים במשפחה", הוא מספר. "היו לנו מספר חולים שלא קיבלו הסבר מלא בגלל רגש אשמה מצד ההורה על שהוא עלול להעביר את המחלה לילד. היה אחד שלא רצה לדבר על זה עם הילד שלו, מחשש שהילד יכעס. אבל הרוב הגדול מתגברים על הבעיה".

לפעמים רגשי האשם פועלים דווקא בכיוון ההפוך: חברי המשפחה שנבדקים ומגלים שאינם נושאים את המוטציה מרגישים אי-נוחות לספר זאת לקרוביהם הנשאים. אמה של יעל חלתה בסרטן שד ועברה ניתוח. האם נבדקה וגילתה, כי חלתה בגלל מוטציה תורשתית המגבירה את הסיכון לחלות בסרטן השד והשחלה. יעל, רופאה, הלכה להיבדק וקיבלה על סמך המידע הגנטי חדשות טובות: המוטציה לא עברה אליה. "היה לי מאוד קשה לספר לאמא שהבדיקה בסדר. מצד אחד, זו תשובה משמחת, מצד שני, עם כל המחלה, הניתוח וההקרנות, אמא הרגישה נורא אומללה ולא רציתי שהיא תרגיש גם חסרת מזל, שרק אצלה נמצאת המוטציה ואצלי לא. לקח לי הרבה זמן לספר לה את זה".

אחת השאלות החמות הנדונות בכנסים על מחלות גנטיות היא אם במקרים מסוימים, למרות סירוב החולה, על הרופא להעביר את המידע גם לקרובי המשפחה. ככלל, הגנטיקאים מקפידים מאוד לשמור על סודיות המידע, ולא מדווחים לקרובי משפחה "אבל זאת שאלה לא פשוטה", אומרת לוי-להד. "לדוגמה, נניח שהיתה לך אחות, והתברר שהיא נשאית של תסמונת האיקס השביר, הגורם לפיגור שכלי קשה בבנים. אבל היא לא טרחה להודיע לך והיית יולדת בן מפגר. זו מעמסה קשה".

בסופו של דבר מתעצבים הקודים האתיים האלה בבתי המשפט. בארצות הברית בתו של חולה בסרטן המעי הגס תבעה – וזכתה – רופא שלא הודיע לה שלאביה היתה סרטן מעי גס תורשתי שעבר גם אליה.

יידעו עלינו יותר מדי

מסע בסליל הדנ"א המקופל בכל אחד מתאי גופנו משתרע לאורך כשני מטרים. כמות הנתונים הצפונה בממלכה החבויה הזאת יכולה למלא בערך 500 ספרי טלפון. לאורך הסליל רק כמה קטעים אקראיים, לא יותר מ-%5 מכלל הגנום, מכילים גנים, קטעי הדנ"א המעצבים את קיומנו.

אל הד"ר אפרת לוי-להד, גנטיקאית בבית החולים שערי צדק שזיהתה פגם גנטי המגביר את הסיכון לחלות באלצהיימר, הלכתי כדי ללמוד על הפרעות גנטיות שייתכן שירשתי מהורי. בסוף הפגישה גיליתי מספיק כדי לדעת שאני לא רוצה לדעת עוד. הידיעה שיש לי גן החושף אותי לסיכון מוגבר למחלה שאינה ניתנת לריפוי, החלטתי, רק תציק במקום לעזור.

ייתכן שבעתיד כבר לא תהיה לנו הפריווילגיה לא לדעת. ברמה הביו-כימית הותיר אותנו פרויקט גנום האדם נטולי סודות. הרבה זוגות משתמשים בטכנולוגיות המאפשרות כבר היום לדעת אם העובר שברחם האשה סובל מכמה מהמחלות התורשתיות שהם נושאים עמם. עד כה נאספה אינפורמציה על אלפי מוטציות, ומוטציות חדשות מתגלות כמעט מדי יום ביומו. איך תתייחס החברה להורים שממשיכים הריון, ביודעם שלעובר שלהם יש סיכון גדול לחלות במחלות קשות והוא עתיד לסבול ולהיות נטל כלכלי על החברה? למעבדה גנטית ממוצעת יש היום כלים לבדיקת מוטציות בעשרות גנים ולהתריע על סיכון מוגבר לחלות בסרטן, מחלות לב, כמה סוגי אלצהיימר ועוד. אם בעתיד תימצא דרך זולה
וזמינה לסריקת חלקים נרחבים מהגנום, ייתכן שהרופאים יוכלו לפרוש לפנינו מפה רחבה של הערכת הסיכויים והסיכונים שלנו. החיים ייראו אז קצת כמו משחק סטטיסטיקה: יש לך %70 סיכוי לפתח יתר לחץ דם בשלב כלשהו בחיים, %60 ללקות במחלת כליות נדירה ו-%20 ללקות באלצהיימר.
"אנשים לא אוהבים לחשוב על זה, אבל גם היום החיים שלנו הם סטטיסטיים", אומרת לוי-להד. "היום אומרים לכל אשה, יש לך סיכוי של %10 לחלות בסרטן השד, ומומלץ לך לעשות ממוגרפיות מגיל .50 כל הרפואה היא סטטיסטית. אבל אחד הדברים שיש לקוות שיקרו הוא שהבנת האינטראקציות בין הגנים השונים תאפשר לחזות חיזויים מדויקים הרבה יותר. נוכל אולי להגיד לאדם, נכון, יש לך מוטציה בגן מסוים, אבל מפני שאין לך מוטציות בגנים אחרים, רוב הסיכויים שלא תחלה".

למעשה, אומרת לוי-להד, הבדיקות הגנטיות דומות במהותן לבדיקות לחץ דם או רמת כולסטרול. שתיהן מנסות לחזות – אבל אינן יכולות לקבוע בוודאות – את הסיכוי של אדם לפתח מחלה בעתיד. לגבר בן 45 הסובל מרמות גבוהות של לחץ דם וכולסטרול יש סיכוי טוב מאוד ללקות בהתקף לב.

"מה שיקרה", אומרת לוי-להד. "זה שיהיה כל כך הרבה מידע, שלא יהיה כמעט אף אדם שלא יהיה מועד לחלות במשהו. זה ייהפך לדבר כל כך שכיח, שאם ישתמשו בו, לא יהיה אפשר לקבל אף אחד לעבודה – לזה יהיה יתר לחץ דם, לאחר סוכרת ולשלישי מחלת לב".

אבל מה אם חברות הביטוח יסרבו לבטח אדם שמבחינה גנטית נמצא בסיכון גבוה, שואלת גלי בן אור, ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. בן אור, האחראית על הצעת חוק להגנת חסיון המידע הגנטי, הנדונה בימים אלה בוועדת המדע של הכנסת, אומרת שבמצב הנוכחי אין כל חוק ספציפי המונע מחברות הביטוח גישה למידע הגנטי. לדברי המעורבים בהכנת חוק "הגנה על חסיון המידע הגנטי", לא ידוע על מקרה שחברת ביטוח ישראלית הפלתה מישהו על רקע גנטי.

הצעת החוק התחילה להתגלגל לפני ארבע שנים. אנשי האגודה למלחמה בסרטן פנו אל חבר הכנסת מאיר שטרית והביעו חשש, שמא חברות הביטוח יגבו פרמיות גבוהות מנשים שנבדקו והתברר כי הן נושאות מוטציה המגדילה את הסיכון לחלות בסרטן השד. עם זאת, מכיוון שמדובר בסטטיסטיקה, אפשר שהנשים הללו לא ילקו במחלה לעולם. "כשהתחלתי
לבדוק מה המשמעות, גיליתי שזה נכון גם בנוגע לסרטן המעי הגס ולעוד הרבה מחלות אחרות", אומר שטרית.

יאיר המבורגר, יו"ר איגוד חברות הביטוח, סירב להתייחס לפניות "הארץ", אבל שטרית מספר שתחילה התנגדו חברות הביטוח לחוק. לדבריו, יש להן שורה של הסתייגויות. למשל, מה יקרה אם אדם שגילה שהוא נמצא בסיכון גבוה ירצה לשים קץ לחייו, אבל לפני זה יבטח עצמו במיליוני שקלים, שחברת הביטוח תצטרך להעביר לבני משפחתו? ובכל זאת, בתחילת השבוע הובאה טיוטת החוק להצבעה חוזרת בוועדה, ואחריה היא אמורה לעבור לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת.

אנחנו משאירים דנ"א בכל מקום: על בדלי סיגריות, כריות, ממחטות. החוק הנוכחי מתיר למשטרה לקחת דגימות דנ"א מחשודים שנעצרו בחשד לאונס, רצח או שוד מזוין ולהפיק ממנו פרופיל גנטי.

בתחילת השנה קיבלה הממשלה החלטה להקים מאגר גנטי משטרתי. תנ"צ אליעזר צדוק, ראש המחלקה לזיהוי פלילי ודוקטור לכימיה, אומר שהמשטרה מעוניינת לשמור במאגר גם את הדגימות עצמן, ולא רק את הפרופילים שהופקו מהן. אבל אחרים אומרים כי מאחר שהטכנולוגיות לפענוח דנ"א הולכות ונעשות זמינות, במאגר דנ"א מסוג זה קיימת סכנה פוטנציאלית לדליפת מידע אינטימי, העלול לפגוע בזכויות הפרט.

מאת תמרה טראובמן, הארץ.

אתר הידען היה עד שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן