יש אנשים שפשוט לא לומדים מטעויות…

חוקרים גרמנים גילו כי אנשים בעלי גן מסויים מתקשים יותר בלמידה דרך משובים שליליים

אצל רובנו תהליך הלמידה מתבסס על חוויות חיוביות ושליליות המעצבות את אופן התגובה שלנו למצבים שונים. עם זאת לא כולנו לומדים באותה מהירות. גורם חשוב המעורב ביכולת שלנו ללמוד ממשובים חיוביים ושליליים הוא נוכחותו של חומר כימי במוח (נוירוטרנסמיטור) בשם דופמין, אשר נקשר ומפעיל קולטני-דופמין. הדופמין אחראי לאיתות על תחושות של הנאה וכיף. כך, כאשר אנו מחליטים על מעשה שגורם לנו הנאה משתחרר הדופמין ו”מעודד” את המוח לחזור על אותה הבחירה.

במחקר שהתבצע על ידי דר' מארקוס אולסברגר (Markus Ullsperger), טילמן קליין (Tilmann Klein) ושותפיהם נבדקו שתי קבוצות גברים במהלך תהליכי לקיחת החלטות. במקביל נעשה מעקב אחר פעילותם המוחית על ידי מכשיר סריקה (functional magnetic resonance imaging, fMRI). קבוצה אחת היתה נשאית של גן עם מוטציה הגורמת לירידה בצפיפות הקולטן D2 לדופמין עד ל- 30% מהנורמאלי. הקבוצה השניה היתה קבוצת ביקורת של גברים ללא המוטציה בגן, בעלי צפיפות נורמאלית של קולטנים.

במהלך הניסוי התבקשו הנבדקים לבחור בין שישה סמלים שונים (מסומנים באותיות A-F). על כל בחירה ניתן משוב חיובי או שלילי בסבירות מסויימת (כל סמל מאופיין באחוז מסויים שבו הוא נותן משוב חיובי). בשלב ראשון, שלב הלמידה, לנבדקים הוצגו שלושה זוגות סמלים. הם התבקשו לבחור סמל אחד מכל זוג, כאשר בזוג אחד הבחירה בסמל “A” הביאה להופעה של פרצוף מחייך (כלומר, משוב חיובי) בכ- 80% מהמקרים, ואילו בחירה בסמל “B” הביאה להופעת פרצוף זועף בכ- 80% מהמקרים בו נבחר. בזוגות האחרים הבחירה הטובה יותר נענתה במשוב חיובי ב- 70% או ב- 60% מהפעמים. החוקרים עקבו כיצד הנבדקים לומדים לבחור בסמלים אשר מקבלים על פי רוב משוב חיובי (בעיקר סמל “A”), ולהמנע מהסמלים עם המשוב השלילי (בעיקר סמל B””). לאחר שלב הלמידה, החוקרים עירבבו בין ששת הסמלים, יצרו זוגות חדשים ובדקו שוב את בחירת הנבדקים.

מתוך ממצאי הניסוי עלה כי אין הבדל בין שתי קבוצות הנבדקים בבחירת הסמלים אשר נענים על פי רוב במשוב חיובי. עם זאת, קבוצת הגברים בעלי הגן המביא לירידה בקולטן D2 פחות נמנעה מלבחור בסמל שהיה במשוב שלילי 80% המפעמים (סמל “B”). תוצאה המרמזת על יכולת מוגבלת יותר בלמידת “הימנעות”.

בבדיקת fMRI שנערכה בשלב הלמידה נמצא כי בגברים אלו יש פחות פעילות באיזורים המוחיים המעורבים במעקב אחר משובים שליליים ובזיכרון לעומת קבוצת הביקורת. מכאן, נראה כי ההבדלים ביכולת הלמידה כתוצאה מהשונות הגנטית נובעים מירידה בתגובה העצבית למשובים שליליים.

לא מעט מחקרים מצביעים על הקשר שבין ירידה בצפיפות הקולטן D2 לדופמין ובין התנהגויות כגון נטיה להתמכרות, השמנה קיצונית או הימורים כפייתים. ייתכן וכל אלו משקפים למעשה את חוסר הרגישות להשלכותה השלילית של ההתמכרות אל מול התחושת ה”טוב” שהיא מקנה, וזאת בעקבות הירידה בצפיפות הקולטנים D2.

באותו נושא באתר הידען:

תודעה ומהירות תנועה 

אמנות השכנוע – דעת יחיד מול דעת רבים

נפש וגוף ביד הגנום