דבר עם הסוכן שלי

ה”סוכנים האישיים” הם תוכנות או רובוטים שיידעו לבצע במקומנו פעולות חד-גוניות משעממות, שהטכנולוגיה העכשווית לא רק שאינה משחררת אותנו מהן – אלא אף מגדילה את מספרן

ישראל בנימיני, גלילאו

כאשר אנו צמודים למסך המחשב תוך כדי מעקב אחר חדשות, שוק המניות או מכירה פומבית; בכל פעם שאנו מקבלים בפעם האלף אותו סוג של הודעה בדואר האלקטרוני, ומבצעים בתגובה אותה פעולה; או כאשר אנו מנסים פעם אחר פעם להשיג מישהו בטלפון או מועברים לתקליט אינסופי (או גרוע יותר, נאלצים להאזין לשבחים עצמיים על איכות השירות של הארגון שאותו אנו מנסים להשיג), מתגנבת המחשבה: “חייבת להיות דרך טובה יותר!”. אחרי הכול, טכנולוגיה היתה אמורה לחסוך מאיתנו פעולות החוזרות על עצמן, ולא להוסיף עליהן…

מענה אפשרי לדרישה זו הוא “סוכן אישי”, שיקבל הוראות מאיתנו ויפעל בצורה אוטונומית לביצוען. כבר כיום קיימים הרבה “סוכנים” כאלה עבור משימות מוגדרות. לדוגמה, בתחום של מכירות פומביות באינטרנט, קיימות תוכנות המאפשרות לאדם לחכות עד הרגע האחרון לפני סגירת המכרז ואז להעלות את המחיר המוצע עד לגבול שקבע הקונה עבור אותו פריט. אם חלק משגרת העבודה שלי הוא כניסה למספר אתרי אינטרנט כדי לבדוק אם פורסם בהם משהו חדש, אני יכול להעביר את המטלה לתוכנה שתודיע לי על כל שינוי בתוכן – למשל, על ידי משלוח דואר אלקטרוני. עוד בנושא
תוכנות כאלו הן הדור הראשון של סוכנים אוטונומיים. למרות שקשה להתייחס אליהן כאינטליגנטיות, הן מבשרות את הגל הבא של תוכנות שיוכלו באמת לייצג אותנו, יפעלו בגמישות להשיג מטרות בלי לחייב אותנו להגדיר בדיוק את דרך הפעולה, ינהלו משא-ומתן עם אנשים אחרים (או, כמובן, עם סוכניהם…) וישחררו אותנו סוף-סוף מעריצותה של הטכנולוגיה.

מהו סוכן?
הרעיון של יצירת סוכנים הוצע פעמים רבות על ידי מדעני מחשב הפועלים בתחומים של בינה מלאכותית, חיים מלאכותיים, הבנת שפה טבעית ועוד. אין זה מפתיע שקיימות הגדרות רבות למושג זה, וחלק מהן אף סותרות אלו את אלו. למרות זאת, ניתן למצוא כמה תכונות המשותפות להגדרות השונות:
הסוכן פועל בתוך סביבה דינמית, מקבל ממנה מידע על השינויים בסביבה, מעבד אותו ויכול לנקוט פעולות המשפיעות על הסביבה. במילים אחרות, הסוכן מצויד בחיישנים, באפקטורים (יכולות למניפולציה של הסביבה), ובתהליך כלשהו המקשר ביניהם. לא קשה לקיים דרישה זו. למרות שהיא מתאימה גם לישות מורכבת ביותר – למשל, אדם – היא מתקיימת גם בתרמוסטט פשוט, המורכב מחיישן טמפרטורה, ממפסק השולט על פעולת תנור, ומתהליך בקרה פשוט ביותר: כאשר הטמפרטורה גבוהה מספיק, התרמוסטט מכבה את התנור, וכאשר היא יורדת יופעל שוב התנור. אכן, התרמוסטט משחרר אותנו ממעקב רצוף אחר הטמפרטורה והפעלת המפסק בעצמנו.
לסוכן יש מטרה שהוא פועל להשגתה. התרמוסטט פועל לשמירת הטמפרטורה בתוך טווח מסוים. סוכן המכירה הפומבית פועל לרכישת הפריט במחיר הנמוך ביותר האפשרי.
לסוכן יש התנהגות אוטונומית ומתמשכת. בניגוד למכונית או לתוכנת עיבוד תמלילים, למשל, הוא פועל באופן רצוף ואינו דורש כי אדם יכתיב לו את פעולותיו. לסוכנים “חכמים” יותר יש משמעות נוספת להתמשכות קיומם – תכונה הנקראת “קביעות” (persistence): יש להם גם זיכרון, המשמר את נתוני העבר וכך מאפשר להם ללמוד ולשפר את ביצועיהם בעתיד. סוכן כזה הוא סתגלן (adaptive) – הוא מתאים את עצמו ומסתגל לסביבה.
סוכנים רבים יכולים לקיים תקשורת. במקרים פשוטים, הסוכן יכול להודיע לאדם שאותו הוא מייצג על התקדמותו בהשגת המטרה. כאשר הסוכן הוא תוכנת מחשב, הודעות נשלחות בדרך כלל לדואר אלקטרוני או SMS. כפי שנראה בהמשך, המצב מעניין יותר כאשר סוכנים מדברים זה עם זה.
סוכנים מתקדמים יותר ניחנים בגמישות. סוכן גמיש אינו מוגבל לתהליכי החלטה קשיחים. במכירות פומביות, תהליך קשיח עשוי להיות “העלה את המחיר בדולר מעל ההצעה האחרונה עד גבול עליון של X דולרים”. סוכן גמיש ינקוט טקטיקות מורכבות יותר, כמו העלאה התחלתית גבוהה כאשר המחיר עדיין נמוך (כדי לגרום אולי לחלק מהמתחרים להסיק כי אין להם סיכוי), או אפילו חיפוש פריטים זהים במכירות פומביות אחרות והחלטה על מדיניות הצעות המחיר בהתאם למספר האפשרויות להשיג אותו פריט ובהתאם להתפתחות המכירות האחרות.

הסוכן הנייד
כאשר הסוכן אינו תוכנה, אלא מכונה שסביבתה היא העולם האמיתי – רובוט – הוא לעתים קרובות ניחן בניידות: יכולת לנוע ממקום למקום כדי לאסוף מידע או לבצע את מטלותיו. גם בעולם הווירטואלי של תוכנות-מחשב יש משמעות לניידות: בהינתן תנאים מתאימים, תוכנות עשויות להעתיק את עצמן ממחשב אחד לאחר. דוגמה ידועה לכך היא וירוס (או תולעת) מחשב, המפיצים את עצמם על גבי רשתות מחשבים כדי להשיג את יעדיו של מחבר התוכנה – פרסום, גרימת נזק או אולי איסוף מידע. תוכנות ניידות אינן דווקא מזיקות: בשנים האחרונות יש עניין רב ביצירת תוכנות היכולות למצוא לעצמן את המחשב המתאים ביותר בכל שלב של ביצוע משימותיהן – כדי, למשל, לעבור ממחשב עמוס למחשב פנוי, או להגיע למחשב בעל יכולות ספציפיות הדרושות באותו רגע.
נבחן דרך אחת ליצירת תוכנת סוכן, שתעזור באוטומציה של אחת המשימות גוזלות-הזמן ביותר אצל עובדי מידע: קריאת דואר אלקטרוני, מיונו לקבוצות והתחלת טיפול בו. נתעלם לרגע מ”דואר זבל”, ונניח כי כל ההודעות לגיטימיות ואנו מעוניינים בקבלתן. עם זאת, נרצה להתעמק רק במספר קטן מההודעות. כל שאר ההודעות נופלות בקטגוריה זו או אחרת של הודעות המצריכות טיפול פשוט ומהיר. לדוגמה, נניח כי אורלי, מנהלת ייצור, נוהגת למחוק הודעות המופצות לכל העובדים בנושאי הצעות למופעים; היא מתייקת דוחות שבועיים בתיקיית דוחות; וכאשר מגיעה לתא הדואר שלה בקשה לרכש של חומרי גלם, היא פותחת את תוכנת ניהול המשאבים והרכש, ומקלידה את קוד החומר הנדרש כדי לצפות ברמת המלאי הנוכחית ובתהליכי הייצור המתוכננים שיזדקקו לחומר זה.
תוכנות דואר-אלקטרוני רבות מאפשרות להגדיר “חוקים” המאפשרים רמה מסוימת של ניהול אוטומטי כזה. לדוגמה, אורלי יכולה ליצור את החוק: “אם השולח הוא ‘משאבי אנוש’ והנושא מכיל את המילים ‘לוח מופעים’, מחק את ההודעה”. הבעיה מתחילה כאשר יש ליצור מספר רב של חוקים כאלה, ולתחזק אותם כדי שיפעלו במציאות משתנה – למשל, לאחר שמחלקת משאבי אנוש תתחיל לשלוח הודעות כאלו עם הנושא “הצגות ובידור”. רובנו נעדיף להמשיך בשגרה המשמימה של טיפול פרטני בכל פריט דואר, אם האלטרנטיבה היא ניתוח כל טעות, זיהוי השינוי שגרם לטעות, הוספת או שינוי חוקים, ובדיקת הנכונות של השינוי שערכנו.

אם היינו יכולים להפעיל בינה מלאכותית המתקרבת לבינה אנושית, היינו יכולים להתייחס אליה כפי שמדריכים עוזר או מזכיר; ואולם אנו עדיין רחוקים מאוד מיכולת כזו. איננו יכולים ליצור תוכנה שתקרא את ההודעה, תבין את תוכנה, תבקש מאיתנו הדרכה לגבי טיפול בתוכן כזה, ותוכל להבין איך להכליל – ומתי לא להכליל – הדרכה זו להודעות הבאות. בעיות אלו אינן מונעות מתוכנות הקיימות כיום לזהות ולחסום “דואר זבל”, למשל על ידי שימוש ברשתות הסקה הסתברותיות לצורך למידה (ראו “הכומר והבינה ההסתברותית “).
מכאן ועד להסקה אוטומטית של דרכים לסיווג דואר האלקטרוני והגבה עליו הדרך קצרה, לפחות ברמה העקרונית: הסוכן “צופה” בפעולותיה של אורלי, ושומר בזיכרונו את הפעולות שביצעה ואת תוכן ההודעות. לאחר שנצבר מספיק מידע, הסוכן מנסה לזהות תבניות – למעשה, הוא יוצר ומתחזק בעצמו חוקים דומים לאלה שתיארנו לעיל. ואכן, מספר פרויקטים כאלה פותחו או נמצאים בפיתוח, במוסדות מחקר אקדמאיים ובחברות מסחריות. לאחרונה נמצא לתוכנות כאלו שימוש חדש, כאשר חברה גדולה נחשדת בעבירות פליליות, והמשטרה תופסת כמות גדולה של דואר אלקטרוני שכתבו או קיבלו עובדי החברה במטרה לבדוק חשדות אלה, אך מתקשה במציאת המידע המרשיע בתוך הררי הדואר. כמה מחקרים אקדמיים בתקופה האחרונה משווים את הצלחתן של שיטות סיווג אוטומטי על ידי הפעלתן על כ- 500,000 הודעות, שפורסמו על ידי הוועדה האמריקאית שחקרה את שערוריית אֶנרון.

סוציולוגיה של סוכנים
אם סוכן אחד יכול להיות שימושי, מה אפשר להשיג אם נאפשר למספר סוכנים לעבוד ביחד? למשל, מה יקרה אם נאפשר לסוכן ניהול הדואר האלקטרוני של אורלי לשתף מידע עם סוכנים דומים המשרתים עובדים אחרים בחברה? מצד אחד, העדפותיה של אורלי אינן משותפות לכל העובדים: ייתכן שעובדים אחרים מעוניינים במידע על הצעות למופעים, למשל. מצד שני, עובדים שאינם יודעים כיצד לטפל בבקשות רכש יוכלו להיעזר בידע שצבר הסוכן של אורלי.
דרך אחת לפשר בין אפשרויות אלו היא להחליט כי כאשר סוכן למד העדפות ברורות של מפעילו האנושי, הוא יתעלם מהעדפות של אנשים אחרים. לעומת זאת, כאשר מופיעה הודעה שעבורה לא נצפתה העדפה ברורה, יבדוק הסוכן מהן דרכי הפעולה הטיפוסיות אצל עובדים אחרים ויציע אותן למשתמש. כך למשל, הודעה על כרטיסים מוזלים למופע תימחק אוטומטית אצל אורלי, אבל אצל עובד חדש הסוכן יציג תפריט ליד ההודעה, עם האפשרויות שנלמדו מעובדים אחרים, כמו “מחק”, “תייק בתיקיית מופעים”, או “פתח את תוכנת הזמנת הכרטיסים”. מובן שרעיון כזה חושף במידה מסוימת העדפות של עובדים, ובכך עשוי לפגוע בפרטיותם, אך נושא חשוב זה חורג ממסגרת הטור הנוכחי.

שיתוף פעולה
כמעט ודאי כי ההתנהגות החברתית של סוכנים תהיה שונה מהותית מזו של בני אדם. מתוך המגבלות הטכנולוגיות עשויים לצמוח גם יתרונות. ניקח למשל את הדוגמה של סוכנים המנסים להשיג מחיר טוב ביותר במכירות פומביות. נניח כי במכירה מוצעים מאה מוצרים מסוג מסוים, במחיר התחלתי של מאה שקל. המוצר הוא פופולארי, ואלף צרכנים מעוניינים בו. לצורך הפשטות, נניח כי הצרכנים זהים כולם במשאביהם הכספיים ובערך שהם מייחסים למוצר. בהתנהלות רגילה של מכירה פומבית, ריבוי המעוניינים יביא לתחרות ולעליית המחיר עד למקסימום שהצרכנים מוכנים לשלם, ומכיוון שהם זהים, הזוכים ייקבעו באופן שרירותי – למשל, לפי תזמון הגשת ההצעות.
לעומת זאת, אם אלף הסוכנים ישתפו פעולה, הם יוכלו לבחור בהגרלה הוגנת מיהם המאה שייגשו למכרז, וכל אחד מהם ישלם מאה שקלים (קיימים פתרונות דומים גם כאשר המתחרים שונים בסכום המכסימלי שהם מוכנים לשלם). שיתוף פעולה כזה אינו אפשרי בין בני אדם: חלק מהמפסידים יפרו את ההסכם הבלתי-כתוב ויגישו הצעות גבוהות יותר. במקרה זה, היתרון של הסוכנים הוא דווקא בפשטות ובשקיפות: התסריט שהוצג כאן אפשרי רק אם נהיה בטוחים שאנו מבינים את התנהגות הסוכנים, ונדע כי הם אינם בעלי מספיק בינה כדי לשקול הפרת הסכמים. כידוע בתורת המשחקים, אפילו תסריט זה אינו יציב: מספיקה הופעתו משתמש אחד שישנה את התנהגות הסוכן שלו, או אפילו החשד כי עשוי להופיע משתמש כזה, כדי לחדש את מלחמת המחירים.
לבעיות כאלו כבר הוצע המענה הבא: אם הסוכנים “ההגונים” יתאחדו, יזהו את מפרי ההסכמים ויסרבו לשתף איתם פעולה, ההצלחה עדיין אפשרית. בכל מקרה, מטרתה של דוגמה זו היא להמחיש את האפשרות של סוכנים לא רק להאיץ ולהקל על תהליכים קיימים, אלא גם להביא לשינויים מרחיקי לכת. נעיר כי מפעילי המכירות הפומביות לא יקדמו בברכה שיתופי פעולה כאלה, וכי הם עשויים לשנות את כללי המשחק, או להפעיל סוכנים משלהם, מה שייצור סביבה מעניינת ודינאמית אף יותר מזו שתוארה עד כה.
עד כמה יכולים סוכנים להתפתח בצורה עצמאית? פרויקט מחקר שאפתני בשם NEW-TIES בודק שאלות אלו. חוקרים מחמש אוניברסיטאות אירופיות (שתיים מאנגליה, שתיים מהולנד ואחת מהונגריה) יפתחו במהלך השנים הקרובות סביבת תוכנה שבה ינועו ויתקשרו ביניהם כאלף סוכנים, על חמישים מחשבים שיספקו האוניברסיטאות. בניסוח השמרני ביותר, מטרת הפרויקט היא ללמוד איך ליצור סוכנים המתאימים את עצמם לסביבה שתכונותיה אינן ידועות מראש (מטרה שאפתנית יותר: “ליצור חברה מלאכותית שתפתח בעצמה יכולות מנטליות ולשוניות, ותנסה להבין איך נוצר העולם שבו היא פועלת”).
אחת מהדרישות הראשוניות היא לגרום לסוכנים ללמוד איך למצוא לעצמם “אוכל” על ידי גידולו או מסחר עם סוכנים אחרים, למצוא בני זוג לצורך יצירת סוכנים “צאצאים” המקבלים חלק מתכונות “ההורים” ועוד. הסוכנים לא יצוידו בשפה מוגדרת מראש לצורך תקשורת ביניהם. החוקרים מקווים כי הסוכנים יגלו דרכים לשיתוף פעולה, ויפתחו לשם כך שפה חדשה משלהם. אם כך יקרה, זו תהיה פריצת דרך משמעותית ביותר בחקר הבינה המלאכותית, שתתרום לא רק ליכולתנו לגייס לעצמנו עוזרים חכמים ומאומנים, אלא גם להבנתנו את התהליכים שהופכים אותנו, בני האדם, למה שאנחנו – יצורים המוגדרים על ידי החברה שבה הם קיימים, תוך כדי כך שהם מעצבים את פניה של אותה חברה.