אם מישהו חושב שכבר כיום הוא מחובר ומקושר כל הזמן למשרד, לחברים ולאינטרנט – אין לכם מושג על מה מדובר, ועדיין לא ראיתם כלום, כך אומרת חברת המחקר הבינלאומית פורסטר ריסרץ’ במחקר מיוחד שפורסם לאחרונה, ובו מובא דמותו של העובד העתידי, בעוד כעשור. לא מדע בדיוני
פורסטר מציעה לנו לנסוע 10 שנים אל העתיד, ולראות כיצד פריצות הדרך המתרחשות כל הזמן בתחומי הטכנולוגיה והתקשורת ישנו את חיינו בכל המובנים – הן מבחינת העבודה, והן מבחינת חיי היום-יום. אולם עוד לפני שנגיע לשינויים הספציפיים עצמם אשר צפויים להתרחש, אליבא ד’פורסטר, ולפני שנראה כיצד הדבר ישפיע הן על חיינו והן על יצרני הטכנולוגיה עצמם, בואו ונראה כיצד ייראה סדר היום הממוצע של עובדת בכירה בשנת 2015, ונראה כיצד הטכנולוגיה משתלבת באופן טבעי לתוך חייה.
החזון של פורסטר לגבי עובדים ניידים כולל בתוכו גם עובדים רבים שבפועל יושבים רוב היום ליש שולחן העבודה שלהם, ולא מסתובבים בשטח אצל הלקוחות. הסיבה לכך היא שעובדים אלו ישאו עימם יחידות עיבוד נתונים ניידות בגודל של ארנק כיס קטן, אותם הם יחברו לתוך תחנות עגינה בכל מקום בו הם נמצאים – חדרי ישיבות, חדר האוכל, מכונית, בית, ולמעשה בכל מקום אחר בו הם מבלים את חייהם.
יום טיפוסי בחייה של לימור ברקוביץ’ – תסריט צפוי
לימור היא סגנית נשיא בכירה בחברה העוסקת בתחום התעשייה והייצור. בגלל מעמדה הבכיר והמחייב, לימור חיה בעולם בו תקשורת מהירה ומיידית הוא אורח החיים הסטנדרטי. היא תמיד מחוברת למאגרי מידע המכסים כמעט כל נושא אפשרי, כולל כאלה המאפשרים לבצע אבחון מהיר לגבי מצבם הנפשי של אלה הסובבים אותה. במהלך השנים היא התרגלה להסתמך על עזרה אדמיניסטרטיבית אוטומטית שהיא מקבלת עבור עשרות משימות אותן היא צריכה לבצע במהלך עבודתה מדי יום.
7:00 בבוקר: לימור מתלבשת לעבודה, ולובשת גם את המחשב
לימור מחוברת כל העת לאינטרנט עם גישה מיידית לכל שיחות הטלפון, הדואר האלקטרוני, המידע והווידאו הדרושים לה, אולם היא כבר מזמן אינה משתמשת בטלפון סלולרי או במחשב קונבנציונליים. המלתחה שלה כוללת כיום גם מערכת מחשב משוכללת, אותה לובשת לימור. העגילים של לימור משמשים כאוזניות זעירות ומשוכללות, הקולטות את התשדורות מהמשדר החבוי בתוך בגדיה. בתוך השרשרת של לימור חבוי מיקרופון זעיר, ובתוך הטבעת שעונדת לימור חבויה נורה זעירה, המהבהבת בכל פעם שהיא מקבלת שיחה.
לימור מרכיבה זוג משקפיים אופנתיים, אשר משמשים לה גם כמסך לצפייה בכל הנתונים הממוחשבים להם היא זקוקה, ובתוך המשקפיים גם מורכבת מצלמה דיגיטלית משוכללת. בתוך זוג הנעליים האלגנטיות של לימור מורכבת יחידת עיבוד זעירה ורבת עוצמה, אשר יכולה להתחבר אל עמדות עגינה שונות הנמצאות בסביבתה של לימור – תלוי היכן היא נמצאת ומה סוג יכולת המחשוב והעיבוד להן היא זקוקה. לימור כבר מזמן אינה משתמשת במקלדת, מכיוון שהיא יכולה לראות ולהקליד על מקלדת וירטואלית, בכל מקום ובכל עת.
8:00: המחשב של לימור מבין אותה
ללימור יש מבחר של דרכים בהן היא יכולה לתקשר עם מערכת המחשב שלה. בעודה נוהגת לפגישה הראשונה של היום, הכוללת ארוחת בוקר עם שותף עסקי בבית קפה יוקרתי, מחוברת יחידת העיבוד שלה לתחנת העגינה הקיימת במכוניתה. היא נותנת למחשב פקודות שונות, תוך שימוש בשפת דיבור רגילה, והמערכת קוראת עבורה את האימייל שהגיע בשעות האחרונות. כשהיא מגיעה לבית הקפה ונפגשת עם השותף העסקי לארוחת הבוקר, שואל אותה השותף אם האדם היושב בשולחן הסמוך אינו במקרה ספק הקשור לעסקיהם, איתו הם נפגשו לפני כמה חודשים.
לימור מפנה את ראשה אל השולחן הסמוך, ומשתמשת במצלמה הדיגיטלית החבויה בתוך משקפיה כדי לסרוק את האדם, ולאחר מכן מבצעת חיפוש מהיר במסד הנתונים של הארגון בו היא עובדת – מסד נתונים אשר מכיל קטעי וידאו מכל הפגישות אותן היא קיימה, מאז קיבלה את המשקפיים החדשים. המערכת עושה שימוש בטכנולוגיה לזיהוי פנים, ומזהה בתוך שניות בודדות כי האדם בשולחן הסמוך הוא אכן ספק איתו נפגשה לפני מספר חודשים, וכי ללימור ולשותף העסקי שאתו היא נפגשת כדאי להזמינו להצטרף אליהם לארוחת הבוקר.
10:00: המחשב של לימור קורא את מחשבותיה
ישנם זמנים בהם לימור אינה מעוניינת להשמיע פקודות קוליות, או אפילו להשתמש במקלדת הווירטואלית לצורך הקלדת פקודות, ולכן היא משתמשת בצ’יפ זעיר השתול מאחורי אוזנה, כדי לתת למחשב פקודות באמצעות מחשבותיה. במסגרת ישיבה של ההנהלה הבכירה המתקיימת הבוקר, כאשר לימור מרגישה לכודה מדי פעם ורוצה להרהר מבלי לשמור על עירנות, היא נותנת למחשב פקודה מחשבתית לעקוב אחר דברי מנכ”ל הארגון, כאשר הוא מדבר.
לימור גם משתמשת בשיטה זו באזורים צפופים ורועשים, בהם אין לה פרטיות, והיא מעוניינת להגן על סודות של הארגון. באחד המפעלים השייכים לארגון, הושתלה לאחד העובדים הבכירים מערכת מתקדמת עוד יותר, אשר משדרת סדרה של פקודות מחשבתיות לזרוע מיכנית מיניאטורית, המשמשת להרכבת רכיבים נאנוטכנולוגיים לתוך מערכת חדישה שמייצר המפעל.
12:00: האינטרנט המורחבת ורשתות אלחוטיות מקלות על חיי לימור
משרדה של לימור נמצא במטה הארגון, באתר בו מצוי גם מפעל הייצור המרכזי של הארגון, וזהו עולם בו היא מוקפת באובייקטים ובסנסורים של תקשורת. זוהי סביבה עמוסה בציוד מחשוב מתקדם, וכמעט כל הארגון יכול להתקשר עימה בקלות ובאופן אינטואיטיבי. אם היא צריכה לפגוש את אחד מעמיתיה לעבודה, מערכת ה-EGPS (מערכת GPS מתקדמת, לאיתור בני אדם או חפצים) היא כה מתוחכמת כיום, עד שהיא יכולה לאתר את מיקומו המדויק של האדם, אפילו אם הוא נמצא בנסיעה בתוך הרכב שלו.
לימור מקיימת פגישה הנוגעת למוצרים שייצר הארגון שלה ושנמכרו לייצור, ושבדרך כלשהי חזרו בחזרה למדינה דרך גוף שלישי, וכיום הם נמכרים מחדש בשוק המקומי, למרות חוזים מפורשים האוסרים מכירה שכזו. הצוות של לימור קרא את תגיות RFID מכמה מהמוצרים הללו, שהוחרמו בצו של בית המשפט, והוא זיהה שני מפיצים אירופאיים גדולים, המהווים את מקור ההפצה הבלתי חוקית למוצרים אלו (תגיות RFID הן תגיות זעירות המוצמדות לכל מוצר, וכוללות שפע נתונים אודות המוצר, ייצורו, התחנות השונות שעבר במהלך חייו ושיוקו, מחירו ועוד).
בעולם התקשורת האלחוטית המהירה של שנת 2015, כל המורכבות של נושא התקשורת חבויה וסמויה מתחת לפני השטח. לימור יכולה לקבל מידע מיידי מכל משאית ספציפית העוסקת בחלוקת או העברת המוצרים שמייצר הארגון, ואפילו לעקוב אחר כל מוצר ומוצר בודד, החל מהרגע בו הוא עזב את רציף ההטענה במפעל, ועד לסוף שרשרת השיווק בו הגיע המוצר למדף באחת החנויות המוכרות את המוצרים, וכל זאת בזמן אמת.
תגית העובד של לימור משדרת את מיקומה המדויק, וכן מידע חשוב אחר אל מערכת המידע המרכזית של הארגון, ורק המנהלים הבכירים בארגון יכולים לקבל פרטים שונים אודות עבודתה של לימור, אך מבלי לדעת היכן בדיוק היא נמצאת באותו רגע, וזאת מחמת פרטיותה. מצד שני, בהתחשב במעמדה הבכיר של לימור, היא עצמה יכולה לאתר עובדים הנמצאים מתחתיה, ולדעת על מה הם עובדים באותו רגע.
15:00: עוזרים דיגיטליים מסייעים ללימור בביצוע משימות שוטפות
לימור תהיה הראשונה להודות בפה מלא, כי היא לא היתה מסוגלת למלא באופן יעיל את עבודתה, אלמלא היתה נעזרת כל העת בעזרים דיגיטליים שונים – תוכנות אוטומטיות אשר מספקות תקשורת שוטפת בינה לבין התוכנות האוטומטיות המשרתת אנשים אחרים, שאיתם היא עובדת ונמצאת בקשר.
לימור עסוקה כרגע בהגדרת מדיניות וכללים לאחת התוכנות הללו, אשר תאפשר לתוכנה האוטומטית לקבוע עבורה פגישות באופן עצמאי, עם כמה מהקולגות שלה. לימור מגדירה לתוכנת העזר מיהם האנשים אשר צריכים להיות נוכחים בפגישה, באיזה שעה במהלך היום היא מעדיפה לקיים את הפגישה, ובנוסף – במידה והפגישה צריכה להתקיים במסעדה – איזה סוג של מסעדה ומזון עדיפים בעיניה. לימור גם מגדירה לתוכנה מהו טווח הזמנים בו צריכה להתקיים הפגישה.
לאחר סיום הגדרות אלו, העוזר הדיגיטלי שלה יבצע עבורה את כל העבודה, תוך שהוא מתאם את היומן של לימור מול היומנים המנוהלים על-ידי העוזרים הדיגיטליים של אלה עימם היא צריכה להיפגש, מנהל עימם משא ומתן לגבי המסעדה המועדפת, וכדומה.
אחד התחומים, בהם תוכנות העזר האישיות באמת באות לידי ביטוי בשנת 2015 ומקלות על החיים השוטפים, הוא בכל הנוגע לקבלת החלטות בהסתמך על קווי מדיניות והגדרות שניתנו לתוכנה על-ידי בעליה האנושיים. במסגרת תפקידה, צריכה לימור לקיים מדי פעם פגישות עבודה עם עיתונאים, המסקרים את הארגון שלה. פגישת תדרוך שכזו, עם קבוצת עיתונאים מתחום מסוים, צפויה ללימור בעוד כשעה.
לפני פגישתה עם העיתונאים, משתמשת לימור בפונקציה הקהילתית של העוזר הדיגיטלי שלה, על מנת לתקשר עם מגוון הרשתות החברתיות עליהן היא מנויה, ולמצוא קשרים חברתיים ונתונים אודות העיתונאים הללו. מגמה זו של רשתות חברתיות ממוחשבות מתפתחת כבר כיום, אולם עד שנת 2015 הן יהפכו לאלמנט מרכזי בחיי היום-יו, ואנשים יבלו כמות זמן ניכרת ביצירת ובהתאמות לרשימות החברתיות שלהן, תוך יצירת רמות פרטיות שונות לרשימות אלו, הנעות בין קשרים עסקיים אקראיים, לקשרי עבודה, לחברים ולמשפחה קרובה.
לימור מוצאת, באמצעות חיפוש מהיר ברשתות החברתיות, כי שנתיים מהעיתונאים שעימם היא עומדת להיפגש למדו באותה אוניברסיטה בה היא סיימה את התואר השני שלה, וכי כמה עיתונאים נוספים אוהבים חופשות סקי. לימור משלבת כמה הערות בנושאים אלו לתוך דברי הפתיחה בפגישתה עם העיתונאים, ורואה לפי החיוכים כי העיתונאים מגיבים באהדה למידע אודות הרקע המשותף שלהם עם סגנית הנשיא הבכירה.
במהלך הפסקה קצרה מפגישתה עם העיתונאים, בעוד אלו נהנים ממטעמים שהוזמנו עבורם מקייטרינג יוקרתי, ממהרת לימור מחדר הישיבות בחזרה אל המשרד שלה, בשביל לבצע שיחת טלפון דחופה. כשהיא נכנסת לחדרה, מערכת “החדר החכם” מבצעת סריקה רגשית של לימור. המערכת בודקת מרחוק את נתוניה הגופניים הבסיסיים של לימור, כולל לחץ הדם והדופק שלה, ובהתאם לנתונים אלה משמיעה המערכת קטע מוסיקה, אשר יתאים למצב רוחה של לימור, בהתבסס על הגדרות אותן הגדירה לימור למערכת זה מכבר. כמובן שגם הרכב שלה מספיק “חכם” כדי לבצע עבורה את אותה פונקציה בדיוק, כאשר היא מבקשת ממנו להשמיע עבורה מוסיקה.
18:00: פגישה אחת אחרונה בסיומו של יום עבודה ארוך
לימור נמצאת בחזרה במשרדה, לאחר סיור ארוך ומתיש שערכה לעיתונאים ברחבי המפעל, והיא מחליטה לקיים שיחת ועידה עם מנהל התפעול של אחד ממפעלי הארגון, הממוקם בקליפורניה. היא מכניסה את התקן התקשורת הנייד והזעיר שהיא נושאת עימה אל העריסה הנמצאת על שולחנה, על מנת שהיא תוכל להפעיל במקביל עזרים נוספים המצויים במשרדה.
לימור מבצעת שיחת ועידה עם העמית שלה, פרנק, ומחליטה שהשניים צריכים לקבל יחדיו החלטה בקשר למשימה כלשהי. לימור מדליקה את התצוגה, אשר מקרינה נתונים שונים הקשורים למשימה, על גבי קיר ריק המצוי במשרד. התצוגה המתקדמת כוללת לחיצים וירטואליים שונים, באמצעותם יכולה לימור לבצע פעולות שונות, באמצעות הצבעה על לחיצים אלו בעזרת אצבעותיה. שני המנהלים מנהלים שיחה על גיליון הנתונים המוקרן על גבי הקיר, כאשר מדי פעם אחד מהם משנה נתונים כלשהם ומראה משהו לצד השני. בסופה של השיחה, מגיעים השניים להסכמה לגבי הקצאת משאבים לגבי הפרויקט הספציפי אודותיו דנו.
ההתפתחות הטכנולוגית בעשור הקרוב
כשאנחנו מתקדמים משנת 2005 לעבר עולמה של לימור ברקוביץ’ בשנת 2015, הטכנולוגיה ובני האדם יהפכו קרובים ומשולבים יותר ויותר, אומרת פורסטר ריסרץ’, והטכנולוגיה תשפיע בצורה מכרעת על חיי היום-יום שלנו. הנה מספר דוגמאות לכך:
יחידת עיבוד אישית. מחשבים לבישים יהיו בנויים סביב מעבד אישי. חברת יבמ הדגימה מחשב לביש כבר בשנת 2002, אשר נראה היה דומה מאוד לזה שתואר בסיפור. כבר השנה הכריזה חברה מסוימת על יחידת עיבוד ניידת בגודל של קופסת גפרורים, הכוללת מעבד מהיר, 16 מגה-בייט זיכרון ודיסק בנפח 340 מגה-בייט. רק דמיינו איזה כוח מחשוב נוכל להכניס לתוך קופסת גפרורים בעוד 10 שנים…
מחשוב לביש. עד שנת 2015, כל המחשבים והטלפונים המוכרים לנו כיום ישתנו לבלי היכר. הם יחולקו לרכיבים בסיסיים, ויופיעו במגוון רחב של צורות. הדבר הזה נובע מהשפעת ההתפתחות הטכנולוגית על אביזרי טכנולוגיה שונים, המוכרים לנו מחיי היום-יום.
מחשבים ניידים, לדוגמה, נמצאים קרוב לגבול יכולת ההתפתחות שלהם. בלתי אפשרי לייצר מחשבים ניידים שיקבלו פחות ממשקל של 400-500 גרם, ועדיין יכללו צג ומקלדת, בהם נוכל להשתמש. כדי להקל עוד יותר במשקל, ישולבו עזרי המחשוב בתוך חפצי לבוש שונים, כפי שהוסבר בסיפור. גם מחשבים שולחניים ייראו שונים מאלו המוכרים לנו היום, והעובדים יישאו עימם יחידת עיבוד אישית, אותה יעבירו מתחנת עגינה אחת לשניה.
מי שרגיל כיום לעבוד עם הטלפון הסלולרי ועם מכשיר ה-PDA שלו, כדוגמת פאלם, כדאי שיידע ששני אלה עומדים להיעלם בתוך מספר שנים. שני המכשירים הללו מגיעים לסוף חייהם האבולוציוניים, מכיוון שהארכיטקטורה שלהם לא מסוגלת לספק את הדרישות שאותם יצטרכו עובדים ניידים בתוך כמה שנים.
מסכים ומקלדות וירטואליים. הרעיון העומד מאחורי מסכים וירטואליים, כגון אלה הבנויים לתוך המשקפיים, הוא שעובדים לא יהיו מוגבלים למסך של המחשב הנייד. הטכנולוגיה הבסיסית קיימת כבר כיום, ומיוצרת על-ידי מספר חברות, ובהן יבמ, אולימפוס. יבמ, לדוגמה, הדגימה טכנולוגיית הקרנה לבישה, אשר מקרינה את התוכן על הקיר, וכוללת כפתורים וירטואליים כך שהמשתמש יכול ללחוץ עליהם ולשנות את המידע. טכנולוגיה מסוג זה צפויה להמשיך ולהתפתח, ולשמש את כולנו בחיי היום-יום.
מקלדת וירטואלית הוצגה לראשונה בשנת 1998, וכיום יש מספר יצרני נישה המייצרים מקלדות שכאלו, השונות זו מזו באופן תפעולן ובתפקודן. כיום עדיין מדובר במוצר נישה יקר למדי, אולם התפתחות הטכנולוגיה והורדת מחירים כתוצאה מכך, כפי שמתרחש תמיד בתחום הטכנולוגי, תביא לירידת מחיריהן של מקלדות אלו, ולהפיכתן למוצר צריכה המוני.
פקודות קוליות הופכות למציאות. לימור ברקוביץ’ הראתה לנו במספר מקרים, כיצד היא מדברת אל המחשב, וזה מגיב לפקודותיה. הטכנולוגיה קיימת כבר כיום, אולם יש לה שתי בעיות מרכזיות, אשר ייפתרו בשנים הקרובות. הבעיה הראשונה היא זמני התגובה של המחשב לפקודה הקולית. פורסטר צופה כי בעיה זו תיפתר כבר בתוך שנתיים, כאשר חברות כגון טקסס אינסטרומנטס יציגו שבבי DSP מתקדמים, בעלי יכולת זיהוי קול המובנית לתוך הסיליקון, במקום באמצעות תוכנה. עד שנת 2015, רוב היצרנים יציעו יכולת זיהוי דיבור המובנית לתוך לוח האם של המחשב השולחני או יחידת העיבוד האישית.
הבעיה השניה היא הבנת תוכן הפקודות. חברת יבמ הדגימה השנה את היכולת להבין את משמעות המלים, בהקשר לתוכן ולמשפט בו הן נאמרות, והמערכת אף נמכרה לשימוש מסחרי. פורסטר צופה כי הטכנולוגיה הזו תהפוך לנפוצה עד שנת 2008. אחד הגורמים המאיצים את טכנולוגיית זיהוי הדיבור הוא הצורך באבטחת מידע משופרת. זיהוי דיבור היא אחת הדרכים לבצע זיהוי באיכות גבוהה של האדם, לצורך גישה למערכות שונות. פורסטר צופה כי עד שנת 2015, הזיהוי הקולי יחליף חלק מהסיסמאות הקיימות כיום, לצורך גישה למשאבים שונים.
פקודות מחשבתיות יהפכו למציאות עד שנת 2015. לכאורה, התיאור הבדיוני ביותר בסיפור שהבאנו הוא זה בו לימור ברקוביץ’ חושבת על פקודות, והמחשב קורא את מחשבותיה. זה אמנם נשמע כמו מדע בדיוני, אבל כבר בשנת 1998 הצליחו מדענים להדגים כיצד אדם משותק “מקליד” מלים למחשב באמצעות פקודות מוחיות. בפועל, המחקר בתחום זה הוא הרבה יותר מתקדם מכפי שאנשים רבים יודעים.
בשנת 2002 הדגימו מדענים באוניברסיטת בראון, כיצד קופים בעלי שבב שהושתל בראשם, מצליחים להזיז ידיות שונות באמצעות מחשבותיהם; לטכנולוגיה זו יש יישומים מיידיים, למשל עבור חולים המשותקים מצווארם ומטה. השנה אישר ארגון התרופות האמריקני (FDA) את השימוש בשתלים מוחיים, ועובדה זו מהווה עדות להתקדמות הקיימת בתחום זה, כמו גם העובדה שה-FDA רואה בכך טכנולוגיה לגיטימית ומבטיחה לעתיד. אפילו מיקרוסופט פועלת בתחום הזה, ורשמה השנה פטנט בתחום.
הדבר אולי נראה תמוה למבוגרים שבינינו, אבל צעירים בני ימינו, תלמידי יסודי ותיכון, רואים את המחשבים שלהם כמעין חלק מגופם, וקשה להם להיפרד מהמכשירים האלקטרוניים השונים. דור זה יהיה פתוח יותר לנסות התקנים מוחיים, אשר ניתן יהיה להפעילם באמצעות פקודות מוחיות. פורסטר מאמינה כי עד שנת 2010, עובדים צעירים יהיו הראשונים שינסו את טכנולוגיית השתל המוחי, וכי עד שנת 2015, גם עובדים מבוגרים יותר ילמדו שלא לפחוד מהטכנולוגיה, ויאמצו אותה בזכות נוחותה.
