סיקור מקיף

לא רק בני אדם צוחקים

הבסיס לצחוק עשוי היה להתקיים אצל אחד מאבות הפרימאטים המשותף לבני האדם ולקופי האדם

אורנג-אוטן
אורנג-אוטן
צחק והעולם יצחק ביחד איתך הוא ביטוי שאינו מתאים רק לבני אדם אלא גם לאורנגאוטנים. כך עולה ממחקר של חוקרים באוניברסיטת פורתסמוט' ומרחבי אירופה שפורסם בכתב העת ביולוג'י לטרס.

לראשונה הצליחו החוקרים להראות בודאות כי אמפתיה איננה רק מושג אנושי. הבסיס לצחוק עשוי היה להתקיים אצל אחד מאבות הפרימאטים המשותף לבני האדם ולקופי האדם. כך עולה ממחקר חדש שבו מצאו מדענים כי לאורנגאוטנים יש חוש של אמפטניה וחיקוי, שני גורמים החיוניים להפקת צחוק.

הבעות פנים כמו פה פתוח ופעור (כלומר יש גם פער בין השיניים התחתונות לעליונות) המזכירים צחוק הועתקו על ידי האורנגאוטנים שראו אותם אצל בני אדם. המהירות שבה בוצע החיקוי הביאו את המדענים למסקנה כי הבעות פנים אלה היו לא רצוניות.במילים אחרות, הצחוק היה מידבק.

ד”ר מארינה דאווילה רוס, מאוניברסיטת פורתסמות' ופרופ אלקה צימרמן מאהאוניברסיטה לרפואה וטרינארית בהאנובר, גרמניה, חקרו את התנהגות המשחקים של 25 אורנגאוטנים בגילאים 2-12 בארבעה מרכזי פרימאטים ברחבי העולם. כאשר אחד מהאורנגוטאנים הציג פה פתוח ופעור שיניים, האחרים העתיקו אותם ופרצו בצחוק כחצי שניה מאוחר יותר.

לדברי רוס, בבני אדם, התנהגות החיקוי יכולה להיות וולנטרית או אי וולנטרית. עד לגילוי זה לא היו עדויות שגם בעלי חיים מגיבים בדרך זו. “כעת ברור שאבני הבניין הראשונות של הידבקות ברגשות חיוביות, המתבטאת בצחוק מידבק בבני אדם התפתחה לפני המין האנושי. היא הוסיפה כי הממצאים שופכים אור על האמפתיה וחשיבותה לבעלי חיים החיים בקבוצות כגון האורנגאוטנים כגורם המשפר את הקשרים החברתיים.

לידיעה באתר אוניברסיטת פורתסמות'

ידיעות קודמות בנושא:

האם בני האדם למדו מהקופים להשתמש בצמחי מרפא?

איש היער – על האורנגטנים הנכחדים באינדונזיה

4 תגובות

  1. גם פולניות צוחקות, אבל אז הן סובלות. כשהן סובלות….אז הן ממש מאושרות. הן צאצאיות הפרימאטית
    הפולניה הקדומה.

  2. נו! הכלבה שלי כל הזמן באה אלי עם חיוך ענק מרוח לה על הפרצוף כשאני הולך להוציא אותה לטיול.

  3. באחד מהערוצים שעוד נשארו בטלביזיה שדרו לא מזמן תכנית שהראתה, בין השאר, שגם חולדות צוחקות.
    אמנם לא היה מדובר כאן בהבעות פנים ולא ב"הדבקות" מתוך אמפטיה אבל הן צחקו בקול כאשר דוגדגו ומצאו בדגדוג פרס שאותו היו מוכנות לחפש במבוך לא פחות מאוכל.
    לא כדאי לפסול את זה כ"סתם תגובה אינסטינקטיבית" כי הביטוי הקולי מעיד על כך שהצחוק הזה בכל זאת נועד לתקשורת ולהעברת מידע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.