תפוח רקוב וחביות באושות

שיעור ברוע: מאוניברסיטת סטנפורד לכלא אבו גריב

מאת מייקל שרמר

תמונות ההתעללות באסירים בכלא אבו גריב זעזעו את רוב הציבור האמריקני. אך הפסיכולוג החברתי פיליפ זימברדו כבר צפה במחזה דומה לפני 30 שנה במרתף הבניין לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד. הוא ערך שם ניסוי שבו חילק באופן אקראי קבוצה של תלמידי מכללה ל”סוהרים” ול”אסירים” והכניס אותם לסביבה המדמה כלא. הניסוי היה אמור להימשך שבועיים, אך הופסק כעבור שישה ימים לאחר שהגברים הצעירים, האינטליגנטים והמוסריים הפכו בהדרגה לסוהרים אכזריים וסדיסטיים או לאסירים שרוחם נשברה.

בעקבות מצעד הפוליטיקאים שטענו שאירועי אבו גריב התרחשו בשל כמה תפוחים רקובים, כתב זימברדו מאמר תגובה בשם “אפקט לוציפר” (שהוא גם כותרת ספרו החדש בהוצאת רנדום האוס). האפקט מתאר את שינוי האופי הגורם לאנשים טובים לנהוג ברוע יוצא מגדר הרגיל. “פסיכולוגים חברתיים כמוני מנסים לתקן את הסברה שהרוע טמון באופיו של היחיד ושמדובר בבעיה של קומץ תפוחים רקובים,” הוא אומר.

אך האם בכל זאת יש פירות באושים? כן, ברור, מודה זימברדו, אך רוב הרוע בעולם אינו מעשה ידיהם: “לפני שנטיל את האשמה על יחידים, ראוי שנבחן אם המצב שבו הם היו שרויים לא עורר את ההתנהגות האכזרית. למה שלא נניח שמדובר בכמה תפוחים טובים בחבית באושה, ולא בכמה תפוחים רקובים בחבית נקייה?”

כדי להבחין בין המקרים יש להשוות בין ההתנהגות לפני האירוע, במהלכו ואחריו. “כשהתחלתי את הניסוי שלי בסטנפורד, ידענו שהסטודנטים הם 'תפוחים טובים' מכיוון שערכנו להם סדרת מבחנים פסיכולוגיים וכולם יצאו כשירים,” מסביר זימברדו. “אז ביום הראשון כולם היו 'תפוחים טובים'. אך בתוך כמה ימים נעשו הסוהרים בריונים סדיסטיים והאסירים נשברו מבחינה רגשית.” כך קרה גם באבו גריב. קצין המשטרה הצבאית סמל ראשון איוון “צ'יפ” פרדריק היה אחראי משמרת הלילה בביתנים 1A ו-1B שאסיריהם עברו את ההתעללות הקשה ביותר באבו גריב. זימברדו מספר שלפני שיצא לעיראק פרדריק “היה פטריוט אמריקני, בחור רגיל שהולך לכנסייה באופן קבוע, מניף את דגל אמריקה בחזית ביתו, עורו נעשה חידודים ועיניו דומעות כשהוא מקשיב להמנון האמריקני, מאמין בערכים האמריקניים של דמוקרטיה וחופש, ושהוא התגייס לצבא כדי להגן על ערכים אלו.”

לפני שהגיע לאבו גריב, היה פרדריק חייל למופת שזכה במספר רב של ציונים לשבח על הצטיינות ואומץ. לאחר שפורסם הסיפור ופרדריק הורשע בהתעללות, שלח זימברדו פסיכולוג קליני כדי לערוך לפרדריק הערכה פסיכולוגית מקיפה. הפסיכולוג מצא שפרדריק הוא בעל רמת משכל ממוצעת ואופי רגיל, ולא אבחן “נטיות סדיסטיות או פתולוגיות” כלשהן. זימברדו סבור שהבדיקה “מוכיחה באופן ברור שאין שחר להאשמות שהוטחו בפרדריק על ידי אנשי צבא וממסד שטענו שהוא 'תפוח רקוב'.” לאחר שפרדריק נשלח לכלא בפורט ליבנוורת' כדי לרצות שמונה שנות מאסר הוא כתב לזימברדו: “אני גאה להגיד ששירתתי את מולדתי במשך רוב חיי הבוגרים. הייתי מוכן למות בלב שלם למען ארצי, משפחתי וחבריי. רציתי להיות זה שיעשה את ההבדל.”

שתי מסקנות עולות בדעתי. הראשונה, דווקא החייל לדוגמה, הפטריוט המושבע, ולא המתנגד המרדני, יהיה זה שיציית לפיקוד המעודד מעשי רשעות כאלה ויאמין שהמטרה מקדשת את האמצעים. השנייה, בספרי “מדע הטוב והרע” (הוצאת Owl Books, 2004), הצגתי את תיאוריית המוסר הכפול הטמון בנו. טענתי שגם הטוב וגם הרע טמונים בנו, ושאנו מביאים אותם לידי ביטוי התנהגותי בהתאם לנסיבות ולבחירה האישית שלנו. אלכסנדר סולז'ניצין, שידע כמה דברים על הרוע הטמון במעמקי לבנו האפלים, הסביר זאת בלשון ברורה בספרו “ארכיפלג גולאג”: “אילו היו רק אנשים רשעים המבצעים אי שם את מעשיהם הרעים, וכל מה שצריך הוא להפרידם מאתנו ולהשמידם. אך הגבול שבין טוב לרע עובר בלבו של כל בן אנוש. ומי ירצה להרוס חלק מלבו שלו?”