מדארווין ועד פייסבוק

פרופ' ג'ודית דונאט מאוניברסית MIT, שהרצתה בכנס צ'ייס למחקרי טכנולוגית למידה באוניברסיטה הפתוחה משתמשת בתיאוריה מתחום הביולוגיה האבולוציונית, תורת האותות כדי לנתח את אמצעי התקשורת האינטרנטיים המודרניים

הרשתות החברתיות הם אולי הדרך המודרנית לרצון האנושי לשמירה על קשר עם האנשים האהובים עליו ביותר. האם הוספת שמכם לאתר רשת חברתית הוא מהדורת המאה ה-21 של המועדונים בהם נפגשו ג'נטלמנים בריטיים, וכיצד הדבר ישנה את פני החברה?

ביום רביעי התקיים באוניברסיטה הפתוחה זו השנה הרביעית כנס צ'ייס השנתי למחקרי טכנולוגית למידה, שהפעם עסק בסוגיה “האדם הלומד בעידן הטכנולוגי. האורחת המרכזית בכנס היתה פרופסור ג'ודית דונאט (Judith Donath), מאוניברסיטת MIT, מבכירי החוקרים בתחום הרשתות החברתיות והעיצוב של סביבות תקשורת.

דונאט היא חלוצת השימוש בתורת האותות. תיאוריה זו נמנית על תחום הביולוגיה האבולוציונית והיא פותחה במקורה בידי זואולוג ישראלי – אמוץ זהבי. הוא נפוץ היום בשימוש בקרב אנתרופולוגים שבוחנים תחומים כגון התארגנות חברות ותקשורת לצרכים דתיים, אך בשיחה עם אנשים ומחשבים אומרת פרופ' דונאט כי היא הראשונה המיישמת את התורה הזו כדי להבין את האינטראקציות המקוונות. “התפקיד שלי הוא הבנת הדרכים בהם ניתן ליישם תיאוריה זו זאת בתחום התקשורת האנושית, במיוחד תקשורת מקוונת.”

“התיאוריה היא מסגרת לבחון את התועלת והנזק של תקשורת הוגנת ולא הוגנת. אנחנו יכולים להשתמש בתיאוריה כדי לבחון למשל את היכולת של החברה לעשות סנקציות, לבקר, בקרה חברתית ולהבין כיצד תכנון שונה של ממשקים יכול לעשות את זה קל או קשה יותר.”

רבים מהדברים שאנו רוצים לעשות זה עם זה אינם נתפסים. איכויות אלה כוללות מצבים רגשיים (האם אתה שמח) , יכולות מולדות (האם אתה חכם?), והאם נוכל בעתיד לשתף פעולה (האם תהיה חבר נאמן?). במקום זאת אנו מסתמכים על אותות, שמאפשרים לנו לדעת דברים הללו שאינם ניתנים לצפיה ישירה. תורת האותות עוסקת בהבנה מדוע אותות מסוימים אמינים ואחרים אינם אמינים. היא בוחנת כיצד האותות המתייחסים לאיכויות מיוצדים ומהם המרכיבים של האות או של הקהילה המקיפה אותו, השומרת על אמינותו. תורת האותות גם בוחנת מה קורה כאשר האותות לא לגמרי אמינים – ושואלת עד כמה חוסר אמינות ניתן לסבול לפני שהאות הופך פשוט לחסר משמעות.

ומה ההשלכה של תורת האותות על העולם המקוון?

דונאט: “בהרצאתי השתמשתי בדוגמאות משלושה תחומים. התחום האחד הוא אופנה, שהיא במובן הכללי אותות של רצון לקחת סיכון באימוץ החדש, ולהראות אם מי אתה מתקשר, עם מי אתה מתחבר. בעולם מבוסס מידע, האופנה מתחלפת מהר, והופכת לחלק מרכזי בחברה, ובאופן ספציפי הבאתי את הדוגמה של סקנד לייף וההחלטה של גופים חשובים לקדם את סקנד לייף כפלטפורמה למתן שירותים ולתקשורת.

ההחלטה אם להכנס לזה או לא היא החלטה אופנתית. לא היה ברור למאמצים הראשונים האם בסופו של דבר הם ייראו מבריקים ויתפסו כאנשים הנמצאים בחזית של התחלת העולם החדש או שהם ייראו מטופשים וישתתפו במשהו שנעלם. זה חלק מהנושא של הערכת סיכונים באופנה. סקנד לייף היא דוגמה מצוינת לכך שאנשים לוקחים סיכונים ואמרו אמירות חשובות על החשיבות של האתר ובסוף הסתבר שהסיכון היה גדול מדי.

“התחום השני עליו דיברתי היה השימוש באווטרים ובפרצופים. דיברתי על האם העולם בטוח לתקשורת מקוונת פנים אל פנים וכיצד אנחנו מעריכים את השימוש המקוון באווטארים ליין תוך שימוש בתורת האותות.”

“התחום השלישי היה בחינת אתרי רשתות חברתיות ושימוש בתיאוריה, כגון פייסבוק ומייספייס, שכיום מאפשרות תקשורות לא בהכרח אמינות בין האנשים, אנחנו בוחנים איך להשתמש בתיאוריה כדי להבין כיצד לתכנן אתרים שיאפשרו קשרים בעלי משמעות טובה.”
עם זאת, בתשובה לשאלת אנשים ומחשבים הוסיפה דונאט כי פייסבוק הוא קצת יותר אמין מאחרים כי שם התקשורת נעשית יותר בין אנשים, “לעומת אתרים אחרים בהם אנשים יותר יוצרים קשרים אבל בפועל מתבצעת שם הרבה פחות תקשורת.”

ומה מסקנתך?

“המסקנה היא שאנחנו חיים בעולם שבו אנו מופגזים בכמויות אדירות של מידע, חדשות עולמיות, חדשות מקומיות, עדכוני סטטוס של חדשות ואנשים אחרים, זו תיאוריה שתעזור לנו לתכנן את הממשקים שיאפשרו לנו למיין את הכמות האדירה הזו של המידע.