משוב חברתי לפטפוטי תינוקות

תינוקות מתחילים להפיק צלילים ופטפוטים, ועם הזמן לומדים לדבר. מחקר חדש בודק האם האופן שבו מגיבה הדמות המטפלת לפטפוטים משפיעה על היכולת השפתית של התינוק

ד”ר מרים דישון-ברקוביץ. פורסם בגליון יוני 2008 של כתב העת גלילאו

כל מי שמצוי בחברתם של תינוקות מתמוגג בוודאי לעקוב אחר ה”פטפוט” שלהם; למשל, כשהם פונים למובייל התלוי מעל מיטתם או לדמות המטפלת בהם.

מי שעוקב אחר ההתפתחות השפתית של תינוקות מתפעם בוודאי גם מהשינויים הדרמטיים שמפגינים תינוקות בשנתם הראשונה. מיכולת ראשונית להפיק צלילים, רוב התינוקות מתקדמים עד גיל שנה לביטוי מילים ראשונות. בין לבין הם לומדים לבטא הברות הדומות לדיבור ולעצב את הגייתן באופן הדומה לשפה המדוברת בסביבתם.

רוב המחקרים בתחום זה התמקדו עד כה בגורמים ביולוגיים או קוגניטיביים להתפתחות השפתית של תינוקות, ו”פטפוטי תינוקות” לא היוו מושא מחקר. ואולם, ממצאי מחקרים מהשנים האחרונות מורים כי כאשר הדמות המטפלת בתינוק מגיבה על פטפוטיו, הדבר מסייע לתינוק הן להבחין בין צלילים שונים והן ללמוד להגות צלילים של השפה המדוברת בסביבתו. מעט המחקרים בתחום זה התמקדו עד כה בדמיון בין הקולות שמפיק התינוק לבין הברות הקיימות בשפה המדוברת סביבו.

חוקרים את הפטפוטים

כעת מנסים מייקל גולדסטיין (Goldstein) וג'ניפר שווייד (Schwade), במחקר המתפרסם בכתב-העת Psychological Science, לענות על השאלה האם האופן שבו הדמות המטפלת מגיבה על פטפוטי התינוק משפיע על הפונולוגיה של הפטפוט, כלומר על האופן שבו התינוק מצרף הגאים, הרבה לפני השלב שבו הוא מפיק מילים.

במחקר נטלו חלק 60 תינוקות בני כתשעה חודשים ואמהותיהם. התינוקות הגיעו עם אמם למעבדת המחקר, והוצמד להם ולאם מיקרופון אלחוטי, שבאמצעותו הם הוקלטו.

כדי לבחון את היכולת של התינוקות ללמוד דפוסים חדשים של מבנים פונולוגיים מדיבורה של האם, חולקו המשתתפים לארבע קבוצות ניסוי. האמהות בשתי הקבוצות הראשונות התבקשו להגיב על כל פטפוט של התינוק בדיבור עמו, תוך כדי כך שהן מתקרבות אליו, מחייכות אליו ונוגעות בו. האמהות בקבוצה הראשונה התבקשו להגיב בדיבור המורכב מתנועות בלבד. האמהות בקבוצה השנייה התבקשו להגיב בדיבור המורכב ממילים, כך שהתינוקות ייחשפו לדפוס דיבור של עיצור-תנועה.

כדי להפריד בין אפקטים העשויים להתקבל מתוך עצם ההתלהבות של תינוק מכך שאמו מדברת עמו לבין אפקטים שמקורם בכך שאמו מגיבה ישירות על הפטפוטים שהוא משמיע, נוצרו קבוצות המחקר השלישית והרביעית באופן הזה: האמהות בקבוצות אלו הרכיבו אוזניות שבאמצעותן הורה להן הנסיין כיצד לדבר עם התינוק. האמהות בקבוצה השלישית התבקשו להגות אותן התנועות שהגו האמהות בקבוצה הראשונה; האמהות בקבוצה הרביעית התבקשו להגות אותן המילים (עיצור-תנועה) שהגו האמהות בקבוצה השנייה.

שימו לב שהאמהות בשתי הקבוצות הראשונות הגיבו “און ליין” באופן ישיר לפטפוטי תינוקותיהן. לעומת זאת, התגובות של האמהות בקבוצות השלישית והרביעית היו זהות לאלה של האמהות בשתי הקבוצות הראשונות בצלילים שהפיקו, אך היו נטולות סינכרוניזציה עם פטפוטי התינוקות שלהן-עצמן. כמו האמהות בקבוצות הראשונה והשנייה, גם האמהות בקבוצות השלישית והרביעית התבקשו להתקרב אל התינוק כשהן מדברות עמו, לגעת בו ולחייך אליו.

כדאי להגיב און ליין

פטפוטי התינוקות בכל הקבוצות נותחו לפי דמיון הצלילים שהפיקו לעיצורים ולתנועות. מניתוח ממצאי המחקר עולה, כי תינוקות בקבוצות הראשונה והשנייה שינו את פטפוטיהם לפי המבנה הפונולוגי של הדיבור של אמהותיהם: תינוקות בקבוצה הראשונה השמיעו פטפוטים הדומים יותר לתנועות, ואילו תינוקות בקבוצה השנייה השמיעו פטפוטים הדומים יותר לרצף של עיצורים-תנועות.

לעומת זאת, תינוקות בקבוצות השלישית והרביעית, אשר שמעו אותם צלילים אימהיים ששמעו התינוקות בשתי הקבוצות הראשונות, אך אמהותיהם לא סנכרנו את דיבורן עם פטפוטיהם, לא שינו את המאפיינים הפונולוגיים של פטפוטיהם (למשל, הגיית יותר תנועות או יותר עיצורים).

לסיכום, עצם הימצאותם של דפוסים פונולוגיים בדיבורה של הדמות המתקשרת עם התינוק אינו מספיק כדי לסייע בלמידת שפה, שכן תינוקות שאמהותיהם לא הגיבו “און ליין” לפטפוטיהם (בקבוצות השלישית והרביעית) לא הפגינו למידה (שינוי במאפיינים הפונולוגיים של פטפוטם). מממצאי המחקר משתמע, אם כן, כי האופן שבו האם (או הדמות המטפלת) מגיבה “און ליין” על פטפוטי תינוקה משפיע על היכולת השפתית של התינוק.

מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית