עובדה ידועה היא כי בני אדם מפחדים מנחשים. האם זו תכונה מולדת שהתפתחה בתהליך אבולוציוני? מחקרים חדשים מלמדים שכן
מרים דישון-ברקוביץ, “גליליאו”
רבים חווים פחד כאשר הם נתקלים בנחש המבצבץ משיח במהלך טיול בטבע. אכן, תגובות פחד למראה נחשים רווחות, ונחשים מדורגים במקום הראשון כמושאן של חרדות ופוביות. פחד מנחשים תועד גם בהתנהגותם של קופים. השכיחות הגבוהה של פחד מנחשים הובילה לתיאוריה לפיה בני-האדם פיתחו פרֶה-נטייה אבולוציונית לקשר בין נחשים לבין פחד. נחשים ארסיים היוו איום הישרדותי עבור רוב היונקים, ולכן יונקים (ובכלל זה בני-אדם) שלמדו להימנע מהם, הגדילו את סיכוייהם לשרוד.
תוקף אמפירי לתיאוריה זו התקבל ממחקרים בבני-אדם בוגרים, המצביעים על שכיחות גבוהה יותר של תגובות פחד (למשל, עלייה בקצב פעימות הלב) כאשר מוקרנות בפניהם תמונות של נחשים בהשוואה למצבים שבהם מוקרנות בפניהם תמונות אחרות. גם קופים לומדים מהר מאוד לפחד מנחשים לאחר שראו קוף אחר מגיב בפחד למראה נחש.
לפי אותו קו מחשבה אבולוציוני, יש להניח כי לא זאת בלבד, שאנשים למדו לפחד מנחשים (ומאיומים אחרים בסביבתם), אלא הם גם למדו לזהות אותם מבין גירויים אחרים במהירות רבה יותר שכן זיהוי מהיר מגביר את סיכויי ההישרדות. כך אכן התברר מסדרת ניסויים שבהם הציגו לאנשים גירוי בעל אופי מפחיד (למשל, תמונה של נחש) המצוי בין גירויים בעלי אופי ניטרלי (למשל, תמונות של פרחים). המשתתפים התבקשו למצוא גירוי מפחיד מבין הגירויים הניטרליים ולהפך. הממצא הרווח שהתקבל מניסויים אלה הוא, שאנשים מזהים תמונה של נחש בקרב תמונות של פרחים במהירות רבה יותר מאשר הם מזהים תמונה של פרח בקרב תמונות של נחשים.
ממצא זה התקבל בנבדקים בוגרים, אשר במהלך חייהם צברו מן הסתם ידע כלשהו אודות נחשים, וחלקם אף פגשו בהם בפועל. אם הטענה האבולוציונית שלפיה בני-אדם פיתחו יכולת לזהות גירויים מאיימים בסביבה באופן מהיר במיוחד היא נכונה, אזי אפשר לצפות שגם בני-אדם שאין להם ידע מוקדם על נחשים או התנסות עמם יזהו נחשים במהירות רבה יותר. במאמר שהתפרסם בכתב-העת Psychological Science בדקו ונסה לובו (LoBue) וג'ודי דלוץ' (DeLoache) אם גם ילדים צעירים מאוד מזהים תמונות של נחשים במהירות רבה יותר מאשר תמונות של פרחים.
בשלושת הניסויים השתתפו 120 ילדים בגילאים 3 עד 5 והוריהם. לפני הניסוי נשאלו ההורים אם הילד ראה אי פעם נחש אמיתי, והאם הוא או הם עצמם מפחדים מנחשים.
בניסוי הראשון התבקשו המשתתפים לזהות תמונה של נחש בין תמונות של פרחים ותמונה של פרח בין תמונות של נחשים. התמונות, כמובן, חלפו מול פניהם במהירות גבוהה. מניתוח התוצאות עולה כי, כפי שניתן היה לצפות לפי ממצאים של מחקרים קודמים, מבוגרים זיהו תמונה של נחש בין תמונות של פרחים במהירות רבה יותר מאשר תמונה של פרח בין תמונות של נחשים. השאלה המעניינת היא, אם דפוס זה של ביצועים קיים גם בקרב ילדים. מתברר כי התשובה לכך חיובית. כמו ההורים, ילדים היו מהירים יותר בזיהוי תמונה של נחש בקרב תמונות של פרחים.
ממצאים אלה תומכים בטענה שבני-אדם פיתחו רגישות מיוחדת לגירויים מאיימים בסביבתם. יתר על כן, התוצאות אף מצביעות על כך שלהתנסות קודמת עם נחשים אין השפעה על רגישות אליהם, שכן לילדים בני 3 עד 5 שהשתתפו בניסוי הייתה חשיפה קודמת מועטה (אם בכלל) לנחשים או למידע עליהם. מעבר לכך, לא נמצא פער במהירות הזיהוי, בין ילדים שפגשו נחשים בעבר לילדים שמעולם לא ראו נחש.
אם הטענה האבולוציונית שלפיה בני-אדם פיתחו יכולת לזהות גירויים מאיימים בסביבה היא אמנם נכונה, הרי שיכולת זו אמורה להתבטא גם בזיהוי גירוי מאיים (נחש) מקרב קשת רחבה יותר של גירויים לא-מאיימים, ולא רק פרחים. לכן בדקו אם דפוס הממצאים שהתקבל בניסוי הראשון ישוחזר גם כשאת הפרחים יחליפו חיות הדומות במאפייניהן הפיזיים לנחשים. בניסוי השני נעשה שימוש בתמונות של צפרדעים, הדומות לנחשים יותר מאשר פרחים. הניסוי נערך בקרב ילדים בני 3, תוך שמירה על מאפייני ניסוי זהים לאלה של הניסוי הראשון. ואמנם, מניתוח ממצאי הניסוי השני עולה כי ילדים, כמו מבוגרים, זיהו גירויים מאיימים (נחשים) בקרב גירויים לא-מאיימים (צפרדעים) במהירות רבה יותר מאשר גירויים לא-מאיימים (צפרדעים) בקרב גירויים מאיימים (נחשים).
לחיזוק הטענה האבולוציונית על היכולת האנושית לזהות גירויים מאיימים בסביבה, נערך הניסוי השלישי, שבו תמונות של זחלים שימשו כגירויים. זחלים דומים עוד יותר לנחשים מאשר צפרדעים, והם חולקים עמם מאפיינים פיזיים בולטים כמו צורתם הארוכה והמפותלת. מממצאי הניסוי השלישי עולה כי כמו בשני הניסויים הקודמים, ילדים זיהו גירויים מאיימים (נחשים) בקרב גירויים לא-מאיימים (הפעם זחלים) במהירות רבה יותר מאשר גירויים לא-מאיימים (זחלים) בקרב גירויים מאיימים (נחשים).
במיתולוגיות קדומות של עמים רבים נחשב הנחש לערמומי ולמסוכן. כבר בספר בראשית הוא מתואר כחיה ערמומית ומזיקה ביותר והוא מקולל לדורות (בראשית ג', ט”ו): “ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב”. מחקרים פסיכולוגיים הראו בעבר, כי לאנשים בוגרים יש יכולת (מולדת לטענת הגישה האבולוציונית) לזיהוי מהיר של נחשים. כעת מתברר לראשונה כי יכולת זו אכן קיימת בקרב ילדים קטנים, אשר כמעט לא נתקלו, אם נתקלו בכלל, בנחשים במהלך חייהם.
הכתבה פורסמה במקור בגיליון מאי של מגזין “גליליאו “
11 תגובות
די דבילי לכתוב על פוביית נחשים ולשים תמונה של נחש- כי בתור אחת שמבועתת מהנושא לא קראתי את הקטע הראשון של הכתבה
אני לעומת זאת מת על נחשים וכמעט כל הזוחלים כבר מגיל צעיר היתי מגדל נחשים מכל הסוגים וגם עקרב אחד אני חושב שאצלי זה היה מולד
קודם כל כולנו באים מאותו מקום. וכל אחד סיפורו נגמר מתי שהוא.
נקודה תמיד תשאר נקודה. הרצון לא רוצה, האדם בעל הרצון רוצה.
לנקודה
אני בא הרחק הרחק,מהסיפור שלא נגמר,אז לא נתחיל ,ולבטח ,שלא נתחיל
לריב,ולי לא בא להתרברב,לכשתהפך לסימן שאלה,ואולי לבר מענה,אולי
פעם,אם ירצה הרצון הנכון,תמצא לנקודות החיבור המתבקשות..
בינתיים תמשיך להתפלפל עם מיכאל..ושאר הטוקבקים המגנובים..ביי.
חוץ מזה יש מאלן שותפים דמומים בצומת זו,וישנו כבוד רב למתרחש ומתחולל בהקשרים של המאמרים..לשאר הדברים,החיים.
הה?
לא העילתי שום נקודת ראות ארוכת טווח. סה"כ ניסיון להסבר חלופי ופשוט יותר, הסבר שקיים להרבה תופעות אחרות שאנו מכירים.
ולגבי שאר הפיסקה, תוכל קצת לפרט יותר על עצמך?
ומה שיותר מעניין אותי זה איפה נקודת החיבור שלך עם המדע.
לנקודה,העלת בתגובה הראשונית למאמר זה,נקודת ראות ארוכת טווח ואפילו
מבריקה,מבחינתי.
מחד,הרי זה הפחד המושרש-המולד,בזכרוננו..הכולל את הנפילה החוזרת
ונשנית לפול שוב ושוב לעץ הדעת,קריא לאבד את תמימותינו,מרב דעעעעת.
מאידך,שומר הנחש המיתולוגי,סוד עצום,המעורר אכן,פליאה לדברים שהיו
בעולמינו הקדום,ושושלת האלוהים(ברבים).ניסו להשכיח מזן האדם..המחודש
כנראה,מסתבר,אי אפשר ולא ניתן להשמיד לכלל זכרון העידנים ,גם לא ניתן
לתכנת לזיכרון או שיכחה..האינטלגנציה האדירה של הטבע העליון הנמצא
בכל מקום..תמיד ינצח על כל מקהלות הזמנים..לאדם נותר,ללמוד ללקחיו
להתחקות,בעדינות הנחוצה לפלאי חוקיות כלל התופעות והדברים שבאמת
מסקרנים..ולאט לאט..ואולי גם מהר,או לפתע..אחרי עבודה אנושית ארוכת
טווח ומשולבת.יתבהרו השמיים,,,למי ,שבאמת חפץ להבין,והניחן במוסר
עליון מפותח.
מקווה,שהפעם דברי נהירים..ביי.
נקודה:
הסברך אינו פשוט יותר וגם אינו נכון.
מדוע דווקא אובייקט ארוך וגמיש יעורר פליאה?
זה שאתה מציג אותו כמיוחד אינו הופך אותו למיוחד וזה שבני אדם נזהרים ממנו אינו מבטל את העובדה שגם חיות אחרות נזהרות ממנו – האם גם בהן הוא מעורר פליאה? מדוע אינן נזהרות מטלוויזיה? בעיני זה הרבה יותר מפליא! האם אתה רוצה לטעון שכל חיה שנזהרת מנחש חוותה בעבר הכשה?
מספר הדוגמאות של ידע האצור ב DNA הוא עצום ולמעשה עולה בהרבה על מספר הדוגמאות לידע האצור במוח.
מדוע, לדעתך, נוטים בעלי החיים להזדווג רק עם בעלי חיים מאותו סוג (וכל סוג שונה – כלומר – מדובר בידע שונה בכל סוג)? מדוע כולם פוחדים מטורפיהם? איך כולם לומדים ללכת (או לזחול, או לשחות – כל חיה בהתאם לסוגה)? מדוע הציפורים נודדות ואיך הן יודעות מתי ולאן?
כיצד בעלי חיים יודעים שעליהם לאכול? כיצד הם יודעים לקיים יחסי מין? (אלו לא שאלות טריביאליות – זה שהן נהנות מזה או שזה גורם להן להפסיק לסבול אינו ההסבר כיוון שכדי לדעת עובדה זו עליהן לנסות לבצע את הפעולה ולהיווכח בכך!)
ולגבי הטענות האחרות שכביכול יש דוגמאות לתכנות קדם מוחי של ידע מהסוג של ידע נלמד (נוירולוגי) בDNA. קודם כל זה מצריך בדיקה מדוקדקת יותר לברר מה בדיוק מתוכנת שם.
ובכל מקרה זה לא משפיע על טענתי כיוון שמספר הדוגמאות של ידע נלמד שמצוי בDNA זניח ביחס למספר הדוגמאות של ידע נלמד שלא מצוי בDNA.
מיכאל, עדיין ההסבר שלי פשוט יותר. התגובה לא נוצרת לאחר זיהוי נחש, אלא לאחר זיהוי צורה משונה שהמוח לא רגיל אליה. אין בנחשים שום דבר מסוכן יותר מיצורים אחרים (שמהם אין הילד מפחד במיוחד) . יש בנחשים צוה משונה יותר מבחינה גאומטרית.
נקודה:
לדעתי מסקנות המאמר הגיוניות בהחלט ואין מה להתפלא על כך שהאדם – כמו גם בעלי חיים אחרים – נוטה לזהות סוגים מסוימים של בעלי חיים ולפתח רגשות שליליים כלפיהם.
האבולוציה מפתחת תכונות כאלו בכל בעלי החיים וגם אם האדם איבד חלק מן הנטיות הללו לטובת הסתגלות נלמדת – עדיין סביר ביותר שנשאר זכר גם לזיהוי ופחד מולדים.
האם בעלי בהחיים האחרים לומדים לפחוד מנחשים?
האם הצפרדעים לומדות לזהות חרקים?
מה עם כלבים וחתולים?
וכל זה כמובן מתגמד כאשר צופים ביכולתן המולדת של ציפורים מסוימות לבנות קינים מפוארים. כיצד מתכנתים לכך את ה די אן אי? לא יודע – אבל עובדה שזה קורה.
טענות כאלו מצריכות הסבר קצת יותר מורכב, כיצד ניתן לתכנת דנ"א שיצור מוח שלא למד עדיין כלום לזהות נחשים.
לי נראה שההסבר לכך הוא יותר פשוט. במקום לזהות את הנחש עם אוביייקט שמוביל לתפיסה של איוםם, יותר נכון לזהות את הנחש כמעורר גירוי של פליאה של אובייקט ארוך וגמיש. וזה בהחלט יכול להתאים לכך שהמוח רגיל בד"כ לראות דברים שאין להם elongation גבוה, ולכן נחש הוא שונה ומעורר פליאה. ופליאה ופחד כידוע אינם רחוקים.