מחקר חדש מגלה כי עיוורון לכֵנות ההתנצלות מגן כנראה על כבודם וביטחונם העצמי של הנפגעים
ד"ר מרים דישון-ברקוביץ', גלילאו
נאמר שמישהו פגע בכם, וכעת הוא מתנצל. האם תטו לקבל יותר התנצלות כנה שלו מאשר התנצלות מזויפת? ממחקר שהתפרסם בכתב-העת Journal of Personality and Social Psychology על-ידי ג'יין ריזן (Risen) ותומס גילוביץ (Gilovich), מסתבר כי אנשים שנפגעו אינם מבחינים בין התנצלות אמיתית לבין התנצלות מזויפת, בעוד שצופים מן הצד כן מבחינים בכך.
במחקר נטלו חלק 130 משתתפים. בהגיעם למעבדה, חולקו המשתתפים לזוגות. המשתתף הראשון צוות לעבוד עם "אנדרו" – עוזר מחקר שהתחזה למשתתף תמים. משימתם היתה לפתור פאזל באמצעות עבודת צוות, שבמהלכה היה אנדרו אמור לתת הנחיות למשתתף כיצד לפתור את הפאזל. כל חלק של הפאזל ששובץ במקום הנכון זיכה את הצמד ב-25 סנט. המשתתף השני צוות לעבוד עם "לין" – עוזרת מחקר שהתחזתה למשתתפת תמימה – ומשימתם היתה לצפות באנדרו ובשותפו פותרים את הפאזל.
דקות אחדות לאחר תחילת הניסוי צלצל הטלפון הנייד של אנדרו. הוא ענה לשיחה, והבהיר לבן שיחו שהוא באמצע ניסוי, אך למרות זאת המשיך לשוחח בטלפון דקות אחדות, במקום לפתור את הפאזל. לאחר שסיים את שיחתו, המשיך אנדרו לחבל בסיכויי הצלחתו של המשתתף לפתור את הפאזל בכך שנתן לו הוראות לא-ברורות.
לאחר שחלף הזמן שהוקצה לפתרון הפאזל, בשליש מן המקרים, התנצל אנדרו בפני המשתתף באופן ספונטני; בשליש נוסף של המקרים הוא התנצל רק לאחר שלין הטיחה בו: "אני לא מאמינה שענית לטלפון באמצע ניסוי, אתה חייב להתנצל!". בשאר המקרים אנדרו לא התנצל כלל.
עם תום הניסוי, מילאו המשתתפים שאלונים שבהם ציינו כמה אחוזים מן התשלום שהרוויחו בניסוי אנדרו והמשתתף אמורים לקבל.
מניתוח התוצאות עולה, שהמשתתפים שצפו באינטראקציה העניקו לאנדרו רק 31 אחוזים מהתשלום כשהוא לא התנצל. כשאנדרו התנצל לאחר שהוכח, הוא קיבל אפילו פחות מכך: רק 19% מהתשלום. כשאנדרו התנצל באופן ספונטני, הוא זכה לתשלום הגבוה ביותר: 34 אחוזים.
שותפיו לצוות של אנדרו – הנפגעים העיקריים מהתנהגותו – היו נדיבים יותר מהצופים: הם העניקו לו 36 אחוזים מהתשלום כשלא התנצל. הממצא המעניין הוא שהם לא הבחינו בין התנצלות ספונטנית והתנצלות מאולצת, ובשני המקרים העניקו לאנדרו 40 אחוזים מן הרווחים.
ההסבר לתוצאות נעוץ בכך שעיוורון לכֵנות ההתנצלות מגן כנראה על כבודם וביטחונם העצמי של הנפגעים. בכך שהם סולחים למתנצל, הם חשים טוב יותר עם עצמם. לעומת זאת, צופים מן החוץ אינם צריכים לשמר את ביטחונם העצמי, ולכן אינם נוטים להסתנוור מהתנצלות לא-כנה.
כתבה: ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית.
5 תגובות
חדי:
כדאי לנסות באמצעות מערכת גלילאו
איך ניתן ליצור קשר עם הכותבת
ד"ר מרים דישון-ברקוביץ
מתוך הנתונים במאמר קיימים הפרשים מזעריים בין סוגים שונים של התנהגות.
אלו תוצאות לא מובהקות ורעועות ולא ניתן להסיק מהן מסקנות נחרצות כל כך.
הניסוי בודק את הקשר בין ההתנצלות של אנדרו לבין ההערכה שמשתתפי רוחשים לו כפותר פזלים.
אין קשר בין זה לבין הזיהוי אם ההתנצלות היא כנה או לא.
לדוגמה אם הייתי משתתף והייתי עובד עם שותף עיוור, שכמובן לא יכול לעזור לי בפאזל.
ונניח שהעיוור היה מתנצל מקרב ליבו על שהוא לא יכול לעזור לי.
הייתי מעריך את העזרה שלו ב-0 עגול.
מתכנני הניסוי היו קוראים מתשובתי שאני לא מקבל את ההתנצלות למרות שזה לא קשור.
א. סחטן על הידען שאצלו יום כיפור זה עסקים כרגיל וגם היום בשעה הידועה פורסמו 4 מאמרים חדשים ומעניינים. הקרדיט כנראה לאבי ביליזובסקי שעומד על זכותו וזכות הציבור החילוני קורא העברית לנורמליזציה ללא כפיה דתית. יישר כח.
ב. המחקר ותוצאותיו נראים לי בעייתיים והפרשנות גם היא מעט מרחיקת לכת. קשה לי לקבוע מבלי לראות בדיוק את הנתונים הסטטיסטיים ואת סטיות התקן, אבל גם אם מדובר בהבדלים משמעותיים (סיגניפיקנטיים, כמקובל) הרי שהמערכת בכל ניסוי וניסוי הייתה מעט שונה. הקבועים בה היו אותם שני משתתפים סמויים מטעם הניסוי ושלושת האפשרויות להתנצלות. השאלה היא עד כמה באמת ניתן להסיק ממקרה אחד למקרה אחר ומהסטטיסטיקה הכללית אודות טבע האדם.
סך הכל, המעניין האמיתי הוא לראות איך בונים מבחנים בפסיכולוגיה ואיך חושבים על היפותיזות ומנסים להפוך אותן לתאוריות של ממש. על כך כל הכבוד גם לחוקרים הן על ביצוע המחקר והן על הפרסום שלו.
צום קל לצמים וגמר חתימה טובה לחוטאים