לא רק תוכניות בישול ותיור מאפשרות לברוח מ”המצב”. ביעילות לא פחותה עושה זאת סדרה מרתקת על האבולוציה
הגילוי הראשון, המרעיש כשלעצמו, בעקבות הצפייה בפרק הראשון (מתוך שמונה) של הסדרה “אבולוציה” בהפקת פי-בי-אס, שהוקרן בשבת שעברה בערוץ חינוכית ,2 הוא על דרכי המילוט החדשות מ”המצב”; האסקפיזם, שמקובל לדבר עליו בזיקה לתוכניות הבישול והתיור הפופולריות כאן כל כך כבר חודשים רבים, מתאפשר גם בעקבות צפייה בסדרה לימודית.
לבריחה הזאת יש גם ערך מוסף – לימוד. אמנם גם מתוכניות בישול ותיור אפשר ללמוד לפעמים, אבל מי שיצפה בסדרה הפופולרית החדשה הזאת, יגלה שאפשר לשכוח מכל וכל את המתרחש סביבנו – ולצאת נשכר; אפילו להבין פתאום את מפת הגנים, המוסברת כאן באופן מוחשי מאוד, בצבעים וצורות גיאומטריות. הסדרה, המסבירה את מוצא בעלי החיים, משלבת בכל אחד מפרקיה חידושים וגילויים מתחום חקר האבולוציה – בהם כאלה שהתבררו רק לפני כעשור – אשר שינו הנחות יסוד בתחום ובעקבות זאת גם את ספרי הלימוד.
יוצרי הסדרה ועשרות החוקרים הלוקחים בה חלק – בהם מדענים מהשורה הראשונה וכן פופולריים מאוד כמו סטיוון גולד – השקיעו לא מעט משאבים, כישרון ואנרגיה בפיתוי מתמשך של הצופים. הפרק הראשון של הסדרה, למשל, הוא עיבוד דרמטי לביוגרפיה משוערת (המבוססת גם על יומניו) של צ'ארלס דארווין, אבי המחקר האבולוציוני המודרני, ששינה את החשיבה האנושית ואילץ את העולם להכיר שתפקיד האל הכל-יכול אינו מוגדר לבריאת יצור מסוים, כזה או אחר.
אף כי העיבוד הדרמטי הזה, העומד במרכז שני הפרקים הראשונים של הסדרה, מאולץ ונלעג למדי, מתברר מתוכו במהרה כי עבודתו של חוקר האבולוציה באשר הוא היא, קודם לכל, עבודה בלשית. כשמתבוננים באופן שבו שיחזרו החוקרים לפני דור אחד את צעדיו של דארווין ביערות הגשם של אקוודור, איך מתייחסים ביולוגים ליערות האלה בדרום אמריקה כאל מעבדה לחקר מוצא המינים, הם נראים כבלשים המשחזרים את עקבות מורם הגאון; וכשמאזינים לשאלות ששאל את עצמו דארווין פעם אחר פעם (למשל, איך זה שהפרושים באיי גאלאפאגוס הם בעלי מקור שונה כל כך, אף כי כולם
חיים באקלים דומה?) וכשעוקבים מקרוב אחר שיטות החקירה שלו, מגלים את הזיקות המשותפות בין דרכי החקירה שלו ושל החוקרים שפעלו ופועלים ב-150 השנים אחרי שנודעו גילוייו – ואת הסיפור הבלשי העומד מאחורי כל ממצא הרה משמעות.
חקירה של תופעות אבולוציוניות (ובעצם כל חקירה מדעית) פירושה ימים על ימים של עיסוק בפרטים (כמו, למשל, מהם מקורות המזון השונים באיי גאלאפאגוס ואיזה סוג של מקור יעיל במיוחד לפרוש רעב); זיהוי אטי של גמל שלמה הנראה כמו עלה העץ שעליו התיישב ביערות הגשם בדרום אמריקה, שונה לגמרי מגמל שלמה המוכר כאן; האופן שבו ציפורי קוליברי יודעות להוריד את טמפרטורת גופן למינוס 50 מעלות כדי לשרוד בחורף. כל הדברים האלה מובילים להנחת היסוד – היא אמנם נודעת למדי בקרב בני אדם בעלי השכלה ממוצעת החיים בראשית האלף השלישי – שבאמצעותה הניח צ'ארלס דארווין את היסודות לחשיבה המדעית המודרנית: כי אב קדמון אחד היה אביהם של כל היצורים (אולי זו הדרך לפוגג את זעמם של מאמינים קנאים משלוש הדתות, המתקוממים כנגד האמת האובייקטיווית הנגלית מהמחקרים: לקבל כי האל הכל-יכול הוא שיצר את האב הקדמון, והוא אחראי יחיד למקור המשותף של כל צורות החיים וכל היצורים החיים).
גם הגילוי (השחזור הדרמטי מבקש להמחיש, בין השאר, כמה זעם וחלחלה עורר) על הברירה הטבעית עומד כהנחת היסוד בפרק הפותח של הסדרה. “למה שאלוהים ישים יצורים שונים מאותו מין באיים בעלי אותו אקלים?” שאל דארווין את אחד מעמיתיו, והאנטומיסט אוון, בן זמנו הזהיר והשקול, הכריז כי לומר שלא ההשגחה היא האחראית ליצירת זנים שונים של בעלי חיים כמוהו כמו “לתת רובים בידי אספסוף”.
חלקים מרתקים בפרק הראשון והשני של הסדרה הם אלה העוסקים בהישרדות של נגיפים; למשל, הישרדותו של נגיף האיידס המשתנה בכל רגע נתון דווקא בשל התרופות והאופן שבו מנסים להתגבר עליו. מעניינות גם השיחות עם שני חולים המסבירים את מצבם ועם הרופא המטפל בהם.
הפרק השלישי של הסדרה, אחד המרתקים שלה, עוסק בלווייתנים, היונקים בני 200 מיליון שנה שמוחם מסובך ומורכב כמו המוח האנושי, ואשר עליהם אומר הפלאונתולוג פול גינוויץ', כי הם המקבילים לבני אדם החיים במים, מין תמונת ראי שלנו ואפילו אלטר-אגו. אחד הרגעים המאלפים והמרתקים בסדרה הוא זה החושף את הטרנספורמציה והאבולוציה של הלווייתנים שחיו לפני 50 מיליון שנה במדבר סהרה (כשעוד היה ים); כדי להתאים את עצמם לחיים במים, הם השילו את פרוותם ושינו את מבנה לסתם.
דרמטי לא פחות הוא הגילוי (אכן בלשי) של ג'ני קלארק, מדענית מאוניברסיטת קיימברידג', שהביאה ארבעה טונות סלעים מרכס ההרים הקנדיים והצליחה לשחזר שלד שלם של טטרופוד (יצור בן 370 מיליון שנה). באמצעותו היא גילתה דברים מרעישים על המעבר מהיונקים החיים במים ועוברים ליבשה; מתברר שהכל קרה ההיפך: קודם חיו על היבשה ואחר כך נכנסו לים. מה שהוביל את קלארק למחקר של שנים אחדות היה מכתב, שבו דובר על רכס ההרים הזה, בלי שום פרטים. המחקר הבלשי הזה שלה הניב גילוי של “דג בעל אצבעות” והביא לאנושות את המידע על אודות דגים שהיו בעלי זרועות ואיברים אחרים.
מי שיתגבר על ההתנגדות שמעוררת הקריינות הדרמטית מדי של ליאם ניסן, או על הדיון בפרק השמיני המבקש ליישב בין תורת האבולוציה לבין האמונה הדתית בבריאת העולם בידי האל – ייהנה מהצפייה הזאת; הן בשל מה שאפשר ללמוד ממנה ישירות (הפרק השביעי, למשל, מסביר כיצד נולד מוחו של אדם, והפרק השישי בוחן את מקומו של המין בעולם החי) והן בשל מסקנה חשובה שמפטיר אחד המדענים – “אנחנו לא יחידים בעולם”, הוא אומר, “אנחנו רק דמות-המספר”.
