סיקור מקיף

הירושימה של המהנדס הגנטי – עתידו של טבע האדם בדרך אל אוגניקה ליבראלית?

יורגן הברמאס. תירגם מגרמנית והוסיף הקדמה: אדם טננבאום. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית קו אדום, 156 עמ', 65 שקלים

עובדיה עזרא

לעתים רחוקות מתפנה אחד הפילוסופים הגדולים בדורנו לערוך דיון נוקב בסוגיה קונקרטית בוערת. לעתים רחוקות עוד יותר מופיע דיון זה בעברית זמן לא רב לאחר הופעתו בשפת המקור. שתי הרצאות שנשא הפילוסוף הגרמני יורגן הברמאס, הראשונה בספטמבר 2000, והשנייה ביוני 2001, על משמעות ה"אוגניקה" המורה במשמעות כללית על השבחת המין האנושי, נערכו למאמרים מעט לאחר מכן, ופרסומן בעברית הוא משב רוח מרענן בתחום הפילוסופיה של המוסר בישראל.

הברמאס, מונע על ידי ההכרה שהדינמיקה המערכתית של מדע, טכנולוגיה וכלכלה יוצרת עובדות מוגמרות, שאינן מותירות מקום לדין וחשבון נורמטיווי, פונה לבחון את אחת ההתפתחויות הדרמטיות ביותר במדע: הברית שכרת המחקר הביוגנטי עם אינטרסים של משקיעים ועם הלחץ של ממשלות לאומיות להצליח.

ברית זו מעלה בעיניו את החשש שההתפתחות הביו-טכנולוגית תקדים את הדיונים הנורמטיוויים על אודותיה. כשהוא בוחן את ההתפתחויות החדשות בשני תחומים ספציפיים בהנדסה גנטית: מחקר צורך עוברים, ושיטת האבחון הגנטי טרם השבת העוברים לרחם, משתכנע הברמאס שהפילוסופיה כבר אינה יכולה להימנע מלנקוט עמדות בעלות תוכן בדבר התפיסה הראויה של צורת החיים התרבותית כפי שהיא.

זהו אילוץ שנובע מהטכנולוגיות החדשות, והברמאס מדגיש שאל לפילוסופים להשאיר נושא זה בידי מדעני החיים ומהנדסים המתלהבים ממדע בדיוני. שאננות של הפילוסופים ודחיית הדיון הנורמטיווי בהשלכותיה של האוגניקה, הן השלילית (שמטרתה תרפויטית) והן החיובית (שמטרתה השבחת המין האנושי), עלולה להביאם למצב שבו ייתפסו לא מוכנים לקראת "הירושימה של המהנדס הגנטי".

נטול אשליות ולמוד ניסיון העבר מפקפק הברמאס באפשרות שהוויכוח הנורמטיווי יעצור את הטכנולוגיה, משום שהוא מקבל את ההנחה ש"מה שנעשה זמין מבחינה טכנולוגית באמצעות המדע, אמור להפוך שוב לבלתי נגיש מבחינה נורמטיווית, באמצעות בקרה מוסרית" (עמ' 66). לפיכך, סבור הברמאס שיש מקום להתערבות המחוקק בחופש המחקר הביולוגי ובהתפתחות ההנדסה הגנטית. זאת משום שבתחומים אלה טמונה הסכנה שבני אדם ישרטטו תוכניות חיים לבני אדם אחרים, או אפילו יובילו לטכנולוגיזציה של טבע האדם. מכאן ועד להתייחסות אינסטרומנטליסטית לחייהם של בני אדם קצרה הדרך. בהקשר זה מצטט הברמאס את נשיא הרפובליקה הגרמנית, יוהנס ראו, שהזהיר ש"מי שהתחיל פעם באינסרומנטליזציה של חיי אדם, מי שהתחיל להבחין בין הראוי לחיים ללא ראוי לחיים, מצוי במסלול ללא תחתית" (עמ' 59). לא מופרך להניח שניסיון העבר השפיע על העובדה שהחקיקה בגרמניה אוסרת לא רק אבחון בטרם השבה לרחם ומחקר-צורך-עוברים, אלא גם פעולות של שיבוט רפואי, פונדקאות והמתת חסד, המותרים במקומות אחרים.

להברמאס ברור, שההישגים המדעיים בתחומי ההנדסה הגנטית יצרו מצב שבו הטכנולוגיה משנה את התפיסה העצמית-אתית של המין האנושי. הוא רק חושש מהאפשרות שבה לא נהיה יותר ערוכים להבין את עצמנו כיצורים חופשיים מבחינה אתית, ושווים מבחינה מוסרית. טכנולוגיזציה כזאת של טבע האדם לא תאפשר יותר את תפיסתנו העצמית הנורמטיווית כאנשים החיים באופן אוטונומי ופועלים באופן אחראי. האפשרות למניפולציה בהרכב הגנום האנושי והציפייה של חוקרי גנטיקה אחדים ליטול לידיהם את האבולוציה מאיימים באופן ישיר על הבחנות מוסריות בסיסיות שלנו, כמו ההבחנה בין סובייקט לאובייקט, בין צמיחה טבעית לתוצר מלאכותי. מדובר בהבחנות כה מושרשות בתפיסת עצמנו, שעד כה נטינו לחשוב עליהן כעל בלתי ניתנות לשינוי. ההנדסה הגנטית מעמידה אותנו בפני איום על יכולתנו לתפוס את עצמנו כיוצרים הבלעדיים של חיינו האישיים, וכחברים שווי זכויות בקהילה המוסרית.

הברמאס מודע לדילמה שבין המציאות של פלורליזם אידיאולוגי, שלא מאפשרת יותר להבטיח לעובר הגנת חיים מוחלטת "מן ההתחלה", שממנה נהנים אנשים בעלי זכויות יסוד, ובין האינטואיציה המוסרית העמוקה שלנו, המורה על כך שאסור להפוך את החיים האנושיים הקדם-אישיותיים לנגישים בפשטות לצרכים תועלתיים מתחרים. לכן אין הוא מתנגד לעצם ההתערבויות של ההנדסה הגנטית, אלא שואף לפקח על סוגי היישומים שלה, ועל טווח ההפעלה של יישומים אלה. לפיכך לא יתנגד להתערבות גנטית בעובר שמטרתה ריפויית (אוגניקה שלילית), אך יגביל אותה למקרים של מניעת "רעות קיצוניות בלבד". ברם, הבעיה שהוא מזהה באוגניקה הליברלית, הדוגלת בנייטרליות של המדינה, היא שזו עלולה לטשטש את הגבול בין אוגניקה שלילית לחיובית, משום שהיא כוללת מטרות כלליות מאוד, כגון חיזוק המערכת החיסונית או הארכת תוחלת החיים – שהן קביעות חיוביות השייכות למסגרת של מטרות קליניות. התערבויות כאלה – מונעות רעה, ולפיכך תרפויטיות – אך משיקות כבר להתערבויות משביחות, השייכות כבר לתחום של אוגניקה חיובית.

שתי הנחות היסוד של אתיקת המין האנושי המבססות את התפיסה המוסרית של עצמנו – היותנו היוצרים הבלעדיים של חיינו, ותפיסתנו את כל האנשים האחרים כשווים אלינו ללא יוצא מן הכלל – נסמכות על ההנחה ששואל הברמאס מחנה ארנדט, הגורסת שעם הלידה של כל תינוק מתחיל לא רק סיפור חיים אחר, אלא סיפור חיים חדש. הלידה, כקו פרשת מים בין הטבע לתרבות, מסמנת התחלה חדשה. אז מתחילה הדיפרנציאציה בין גורלו החברתי של אדם לגורלו הטבעי של האורגניזם שלו. התערבות גנטית בעיצובו של אדם מסכנת את יכולתו לראות עצמו כפועל שאחראי על מעשיו וכמקור לתביעותיו האותנטיות, משום שיתעורר ספק לגבי רציפות עצמיותו, שלא ברור יותר אם נשארה זהה בכל מהלך חייו. אותה חירות שמתוכה אנו תופסים את עצמנו כמקור התקפות הבלעדי של תביעותינו המוסריות מניחה את אי הנגישות של הגורל הטבעי שלנו, המצטייר בעינינו כמעין עבר קדום החסין מפני נגישות. ערעור על האי-נגישות הזאת, כתוצאה מהתערבות גנטית, מאיים על תפיסת החירות שלנו, ואולי אף על יכולתנו להיות אנו עצמנו כפי שהננו.

לדעת הברמאס, התערבויות גנטיות למטרות השבחה, בהיותן אי-הפיכות וחד-כיווניות, מקפחות את החירות האתית, מונעות מהאדם אפשרות לתפוס עצמו כיוצר הבלעדי של חייו, ועלולות לקבוע עבורו מראש תוכניות חיים מוגדרות. זהותו עוצבה במידה מסוימת על ידי מישהו אחר, ובמובן מסוים הגדרתו העצמית עלולה להתחלף בהגדרה זרה שתיפגע, באורח בלתי נמנע, בסובייקטיוויות שלו. הוא גם לא יוכל לראות עצמו כשווה ערך לאדם אחר. תפיסתו העצמית המוסרית תשתנה לגמרי.

את הדיון בגנטיקה משביחה מסכם הברמאס באזהרה: "האינסטרומנטליזציה העצמית המשכללת של המין האנושי, אשר מתבצעת על ידי ההעדפות המפוזרות של קונים בסופרמרקט הגנטי (ועל ידי התפתחות ההרגלים בחברה), משנה את המעמד המוסרי של אנשים עתידיים, ומהווה עדיין תחזית מבהילה: 'חיים בריק מוסרי, בצורת חיים שאף לא תכיר מהי ציניות מוסרית, לא יהיו עוד ראויים לחיות" (עמ' (149).

את ספרו של הברמאס אפשר לראות כקרב המאסף של ההומניזם במאבקו נגד מסחור והחפצה של כל מה שנתפס פעם כבעל ערך, כולל חיי אדם או אפילו גורלו ועתידו של המין האנושי. זו קריאה נואשת להגביל את המגמה של מיקסום הרווח, לפחות בתחום שבו עלולה מגמה זו לשלול את צלמנו האנושי במובן הבסיסי ביותר: אפשרות תפיסתנו את עצמנו כיצורים מוסריים.

בימים אלה אמורה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בראשות חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, לדון מחדש בהגבלות על הפעילות המחקרית בתחום שיבוט אנושי לסוגיו. טוב יעשו חברי הוועדה אם יעיינו בספר – או לפחות בפרק השישי של חלק ב' שלו – לפני קבלת החלטה כלשהי בתחום. הדבר יציג לפניהם לפחות חלק מההשלכות המוסריות של כל החלטה שיקבלו. בכל זאת, מדובר באחת ההחלטות הגורליות שיתקבלו במוסד זה.

הנוסח העברי של הטקסט מושפע, מן הסתם, מהתחביר של שפת המקור – הגרמנית. לא נדיר למצוא משפטים בני ארבעים וחמישים מלים, עם שלושה או יותר משפטי לוואי, משפטים מחוברים ומשפטים משועבדים. הדבר אופייני לטקסטים פילוסופיים שבמקורם נכתבו בגרמנית, במיוחד אלה של הברמאס. טוב עשה המתרגם בהצמידו את המונח המקורי לכל מונח מתורגם לעברית. בכך הפך את הקריאה ברצף לפחות קולחת, אך בהירה יותר. הקורא המיומן בטקסטים מתחום הפילוסופיה הקונטיננטלית לא תמיד יזהה מיד את המונח המקצועי המקורי בצורתו העברית, אך על קורא שאינו מתחום הפילוסופיה הדבר לבטח מקל בהרבה את הקריאה. הצגת הברמאס כקריא (אפילו במידה מסוימת), זו לבטח משימה ראויה להערכה.

Eugenik? Jurgen Habermas Auf dem Weg zu einer liberalen Die Zukunft der menschlichen Nature: ד"ר עובדיה עזרא מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן