סיקור מקיף

דייגים אוהבים דגים אבל לא דואגים לעתידם

כל המדינות השוכנות סביב הים הכספי, למעט אירן, הכריזו על איסור דייג החידקן שנעלם והולך.

דגי חידקן
דגי חידקן

הנה עוד המלצה/משאלה : וותרו על הקוויאר היוקרתי שמקורו בחידקן מהים הכספי. כל המדינות השוכנות סביב הים הכספי, למעט אירן, הכריזו על איסור דייג החידקן שנעלם והולך. הדג שמגיע לבגרות מינית בגיל 20 יכול לחיות מאה שנים… בתנאי שלא ידוגו אותו. הנקבה שנושאת ביצים, שוקלת כ-200 ק”ג, שליש ממשקל זה הם הביצים/קוויאר, ומחירם לצרכן מגיע לאלפי דולרים לקילו אחד. ברור שהפיתוי לדוג את החידקן עצום. ואכן, רוב הקוויאר שמקורו בחידקן מהים הכספי מגיע דרך הברחות ודייג פראי מנוגד לחוק. לכן, המלצתנו החמה המופנית אל אוהבי הקוויאר – בחרו במקלות מלוחים!

בעוד הרוחות סוערות בוויכוח שנערך סביב בקשתן של כמה מדינות לחדש את צייד הלווייתנים, בה בשעה שהצייד נמשך במסווה של “מחקר”, או בפשטות תוך התעלמות מהסכמים ואמנות, מסתבר שרבים ממיני הדגים באוקיינוסים זקוקים ליותר הגנה. ההתחממות העולמית, זיהום המים, ומעל הכל דייג מוגזם, גורמים להתדלדלות הדגה באוקיינוסים ובימים (over-fishing). אזהרה בנוסח זה מגיעה מארגון האו”ם לתכנון סביבתי [United Nations Environment Programme (Unep)] ומארגון השימור העולמי [World Conservation Union (IUCN)].

בדוח Ecosystems and Biodiversity in Deep Waters and High Seas שהוגש על-ידי שני ארגונים אלו, נקראות המדינות ליצור שמורות ימיות שיכללו אזורים חופיים ואזורים אוקיאניים עמוקים, מחוץ ל”מים ריבוניים”, שיכללו את מרחבי האוקיינוסים ויגנו על סביבה שנהרסת בהתמדה.

הדייגים שיוצאים לדייג במים עמוקים אין מושג כיצד פעילות זו משפיעה על מאגר הדגים העולמי. דייג ברשתות נגררות גורם להרס סביבתי שפוגע באפשרות ההתרבות של אותם מיני דגים שנלכדים, וממילא מוביל לפגיעה ישירה בפרנסת הדייגים וירידה בכמות הדגה המסופקת לשווקים העולמיים.

אחד הגורמים להתדלדלות הדגים, הוא הדיג ב “שרקה -“long-line fishing דייג שממשיך להתקיים על אף שהוכרז כלא חוקי. הכוונה לדייג שנעשה בעזרת חכות שנפרשות לאורך עשרות קילומטרים, ועליהן תלויים אלפי פיתיונות. בעזרת חכות אלו, אפשר לדוג אלפי צבים וכ-300.000 ציפורים מדי שנה. בנוסף, דייג שאינו בר קיימא, כלומר אינו דואג לשמירה על פרטים צעירים כדי שהללו ישמשו כגרעין רבייה לדור הבא, גרם לירידה של 90% בדייג דגים גדולים: טונה, דגי-חרב ודומיהם. גורם נוסף הוא אותן 20.000 פיסות פלסטיק שמכסות כל קילומטר מרובע באוקיינוס!

על פי ארגון WWF, דייג הטונה בים התיכון ובמזרח האוקיינוס האטלנטי עומד בפני קריסה בגלל דייג יתר, בעיקר, למרות הסכמים בינלאומיים, שנוצרו כדי למנוע דלדול או היעלמות מוחלטת של אוכלוסיית דגים מסוימים, ואשר מכתיבים את כמות הדגים המותרת בדייג לכל מדינה. לדברי הארגון, הדיווחים באשר לכמויות הדגים המגיעים ממדינות שונות הם שקריים, ולמעשה, נמוכים ב-40% מהכמות בפועל. דייג מסורתי של טונה (שנעשה על-ידי דייגים “מסורתיים”) בחופי הים התיכון ובאוקיינוס, מתקיים מזה מאות שנים, ובשנים האחרונות אובחנה ירידה של 80% בשלל הדייג (ירידה בפרנסת הדייגים)!

ובנוסף, מסתבר שזיהום הים ב”חומרים מזינים” (דשנים למיניהם) גורם לריבוי המדוזות. המדוזות ניזונות מפלנקטון ופיטופלנקטון. אלה מתרבים בגלל הזיהום, ומספקים יותר אוכל ליותר מדוזות במקביל לדייג פראי שמפחית את אוכלוסיית המינים שניזונה ממדוזות, שני תהליכים מנוגדים שמפרים את האיזון.

ממחקר שנערך בחופי מערב אפריקה עולה כי דייג יתר, זיהום והתחממות הביאו לדלדול אוכלוסיית הדגים במקביל ל”התפוצצות” אוכלוסין בקרב המדוזות, עד כדי כך שהביו-מסה (משקל) של מדוזות גדולה פי שלושה מזה של הדגים.

נתונים אלה ונוספים הביאו את הכותבים להתייחס לנושא. בדוח מבקשים הכותבים ליצור שמורות ימיות באזורים נרחבים כלומר מחוץ ל”מים ריבוניים”, שיהיו שמורות בינלאומיות. יותר מ-60% מהמגוון הביולוגי הימי נמצא מחוץ לתחומי “מים ריבוניים”, ולכן, גם מחוץ למסגרת שעליה מדינות יכולות להגן. ללא שמירה נכונה, תגדל הפגיעה בסביבה הימית והשלכותיה הכלכליות (ירידה משמעותית בכמויות הדגה) מורגשות כבר היום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.