צמצום לימוד הגיאוגרפיה והרחבת לימודי ארץ ישראל יקשו על בוגרי בתי הספר להבין את העולם במאה ה-21
יותר מדי ארץ ישראל
מאת יצחק שנל
באחרונה נמסר כי משרד החינוך מאחד את מקצועות לימודי ארץ ישראל וגיאוגרפיה בתוכנית הלימודים לחטיבת הביניים. כתגובה חתמו מאות מורים על עצומה נגד הפגיעה במקצוע הגיאוגרפיה ובמורים.
הדאגה למשרות המורים אינה הסוגיה העיקרית לדיון. נוכח תהליכי הגלובליזציה, מקצוע הגיאוגרפיה חשוב כיום ביותר בתוכנית הלימודים. בלא הכרת העולם, יקשה על בוגרי בתי הספר להבין את תחזית מזג האוויר בטלוויזיה, את הרקע להבנת סכסוכים בינלאומיים או תופעות טבע המוצגים בחדשות. הוראת הגיאוגרפיה משרתת גם מטרות ערכיות, כאהבת המולדת, הכרה והערכה של תרבויות שונות וזרות, אחריות לסביבה ופיתוח רגישות לפערים הכלכליים בין העולם הראשון לעולם השלישי. מכאן שגם במדינות כגון ארצות הברית, שבהן היתה נסיגה בלימודי הגיאוגרפיה בשנות ה-80, חוזקו לימודי המקצוע בשני העשורים האחרונים.
כנשיא האגודה הגיאוגרפית הישראלית, אני נאבק במשך כשנתיים בניסיונות לצמצם את הוראת הגיאוגרפיה. רבים בצמרת משרד החינוך שותפים לדעה שחשוב להעמיק ולהרחיב את הוראת המקצוע. אני מסכים עם דעתם אך גם סבור שאין צורך להרחיב את הוראת ארץ ישראל במסגרת הוראת הגיאוגרפיה, מכיוון שיותר משליש מהשעות כבר מוקצות ללימודי ארץ ישראל. מעבר לכך, לימודי ארץ ישראל כוללים שעות רבות של היסטוריה, שכבר נהפכה לנושא השליט בתוכנית הלימודים בהיסטוריה, לאחר שעברה תהליך דומה של העמקת ההוראה של לימודי עם ישראל וארץ ישראל על חשבון הוראת ההיסטוריה הכללית.
כוונת ועדת דוברת לצמצם את מספר המקצועות ולהרחיב את תוכנם היא נכונה וראויה לתמיכה. ואכן, הצעתי למשרד החינוך לבנות תוכנית משולבת שתכלול גיאוגרפיה, לימודי סביבה ולימודי ארץ ישראל במקצוע מורחב אחד, שבו לימודי ארץ ישראל יישארו רבע מהיקף התוכנית הכוללת, לצד לימודי הסביבה (רבע) וידע בסיסי בגיאוגרפיה עם ידע מתקדם יותר (מחצית). מקצוע זה יטפל בשורה של נושאים שהם מרכזיים להשכלה כללית רלוונטית של אדם במאה ה-21. לכן מקצוע מורחב זה חייב להיות חלק מתוכנית הליבה ומהמקצועות המרכזיים בתוכנית הלימודים.
משרד החינוך מסכים כנראה עם הערכה זו, מכיוון שמקצוע הסביבה מוכנס באחרונה לתוכניות הלימודים, וטוב שכך. אך מעשה חלם, ועדת המקצוע ללימודי סביבה הזמינה ספר לימוד מכותבים שהם גיאוגרפים במקצועם, והיא מתכננת להעביר השתלמויות למאות מורים שלמדו ביולוגיה בסמינרים ובאוניברסיטאות כדי ללמד מקצוע גיאוגרפי שבו הם לא הוכשרו. בד בבד מפטר המשרד מורים לגיאוגרפיה עקב צמצום הוראת המקצוע.
מדוע, אם כן, מאוחד מקצוע הגיאוגרפיה עם לימודי ארץ ישראל? נראה כי יש כאן מגמה לאומנית, פרי לחץ של גורמים פוליטיים, להפנות את התלמידים ללימודי ארץ ישראל על חשבון השכלה כללית בהיסטוריה – ועתה גם בגיאוגרפיה. האדם מאחורי עמדות אלה הוא הפרופ' יעקב כץ, ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. יש לשאול, אם הוא פועל ממניעים מקצועיים או פוליטיים.
עלינו להיזהר מלחנך דור חסר השכלה כללית, שלא מכיר ולא מבין את העולם שמעבר לגבולות המולדת. תחום חובה בהוראת הגיאוגרפיה בחטיבת הביניים עד היום היה המזרח התיכון. היעלה על הדעת שתושבי ישראל לא ילמדו דבר על האזור שבו אנחנו מבקשים להשתלב?
כבר כיום אנחנו סובלים מהנסיגה בהוראת הגיאוגרפיה. מחקר שבחן ידע גיאוגרפי של 270 בוגרי תיכון בישראל מראה כי רמת ציוניהם נמוכה מהציון הממוצע של תלמידים באירופה בכ-12 נקודות בממוצע. תלמידים שלמדו גיאוגרפיה בתיכון השיגו ציונים דומים לציוני התלמידים באירופה, אך רוב התלמידים למדו גיאוגרפיה רק עד לחטיבת הביניים, ואלה השיגו ציונים נמוכים בכ-20 נקודות (מתוך 100) בהכרת העולם ובהבנה של מושגי יסוד בגיאוגרפיה.
מעבר לדאגה לעתידם המקצועי של המורים לגיאוגרפיה, על כולנו לדאוג מכך שתחת שרביטו של ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך מתגבשת תוכנית לימודים שתחנך בוגרים צרי אופקים, לערכים לאומיים בלבד. התקציבים המועטים של המשרד יוצאו להסבה מקצועית של מורי ביולוגיה ללמד גיאוגרפיה. האם ועדת דוברת מציעה שינויים ארגוניים כדי לקדם מטרות אלה? אני מסופק.
הפרופ' שנל הוא ראש החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב ונשיא האגודה הגיאוגרפית הישראלית
גם אבירמה גולן התייחסה לנושא זה בטור אישי בו היא כותבת בין היתר, כי מורים לגיאוגרפיה ואנשי מקצוע בתחום החשוב הזה נרעשו בעקבות כוונת ראשי משרד החינוך, כפי שפורסמה בשבוע שעבר, לאחד בקרוב את מקצוע הגיאוגרפיה הכללית עם הגיאוגרפיה של ארץ ישראל. הם חוששים, שמא יבולע למקצוע כולו ותפיסת המרחב האוניוורסלית תלך לאיבוד בתוך שיעורי ה"מולדת", עד שהמושג "גיאוגרפיה" יימחק מעולם האסוציאציות של בוגרי בתי הספר בישראל.
"במשרד החינוך טוענים, שהחשש אינו מוצדק. יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד, פרופ' יעקב כץ, אמר ("הארץ", 23.2), כי איחוד של תחומים קרובים – כמו כימיה וביוכימיה, היסטוריה כללית והיסטוריה של עם ישראל – יוצר רצף הגיוני בתוכנית הלימודים. הנימוק נשמע משכנע. איחוד שתי הזרועות של מקצוע ההיסטוריה, למשל, עורר סערה, אך בעיני היסטוריונים רבים היה מוצדק: לפני האיחוד למדו בתיכון על השואה לחוד ועל מלחמת העולם השנייה לחוד, כאילו מדובר בשתי תקופות שונות, ואילו אחרי האיחוד נלמדת ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה באופן אינטגרטיווי."
אלא שנכון ומוצדק ככל שייראה, תוצאת איחוד תחומי ההיסטוריה היא צמצום בשעות הלימוד של המקצוע. גורל דומה מצפה ללימודי הספרות, שיאוחדו עם התחומים הקרובים להם, לשון והבעה, לתחום אחד, שייקרא "עברית".
התלמידים יקבלו בקרוב פחות ספרות כללית, פחות היסטוריה של העולם ואזרחות ופחות גיאוגרפיה (ובעצם גם פחות "ידיעת הארץ"). בקיצור – פחות מכל מה שמוגדר כ"מדעי הרוח": פחות השכלה כללית, פחות הקשרים תרבותיים, פחות עושר לשוני ופחות עיסוק בטיפוח הסקרנות האינטלקטואלית.
מה יקבלו התלמידים במקום כל אלה? מה שרוב ההורים רוצים, כנראה, ומשרד החינוך נחפז לתת: יותר חשבון, יותר אנגלית, יותר כלכלה, אם אפשר. יותר בסיס פרקטי וטכנולוגי ויותר כלים משוכללים שיאפשרו להם לרכוש מקצוע מכניס. מערכת החינוך – מהגן ועד לאוניברסיטה – מגדירה כך את עצמה כספק שירותי מיומנות, שאין לו כל אחריות להשכלתם של ה"צרכנים" שלו או לעיצובם הלא-גשמי.
יש הטוענים, שישראל אינה יכולה להתעסק עכשיו בזוטות כמו ספרות וגיאוגרפיה כשמשימתה הדחופה ביותר היא להדביק את הקצב המסחרר של התפתחות ההיי-טק והשוק הגלובלי. התלמיד הישראלי, טוען למשל כבר שנים שר האוצר, בנימין נתניהו, חייב – אם הוא רוצה לשרוד – להצטייד בתרמיל המיומנויות המשוכלל ביותר. רק אז יוכל להתחרות בפינלנד או בדרום קוריאה, למשל.
זו הנחה מוטעית: אפשר אמנם ללמוד אנגלית מוגברת ולא לדעת מיהו שקספיר, לשנן נוסחאות מתמטיות בלי להיחשף לקסם המופלא של תולדות המחשבה המדעית, לדקלם מודלים כלכליים בלי להבין היסטוריה חברתית, ולשמוע שיעור מבריק של פרסומאי על מנהיגות בלי להכיר מנהיגים בהיסטוריה הכללית או היהודית. אפשר גם להצטיין במבחני הבגרות בלי לרדת לעומקם של ההקשרים המבדילים טכנוקרט נבער מבן תרבות רחב אופקים.
אלא שמיומנויות מנותקות מהשכלה וממחשבה רחבה מטפחות אנשים צרי מוח, שיכולותיהם אינן ממריאות מעבר למה שאילפו אותם לעשות. גם אם מסכימים, לצורך הדיון, שאפשר לוותר על חינוך להומניזם, ליברליזם ודמוקרטיה, הרי בכירים בהיי-טק ובעולם העסקים קובלים כבר עכשיו, עוד בטרם הושלמה מהפיכת צמצום ההשכלה והרוח במערכת החינוך, על מחסור בצעירים בעלי דמיון, תעוזה וחשיבה יצירתית. והלא רוב גאוני המדע וההיי-טק הישראלים צמחו במערכת החינוך הישנה, שאילצה אותם לשנן פרקי תנ"ך ושירת ימי הביניים בעברית ורודיארד קיפלינג באנגלית, ולנכש עשבים בשיעורי חקלאות.
משרד החינוך להוט לתקן את מיקומם של תלמידי ישראל במבחני ההישגים הבינלאומיים, אך הוא עושה זאת אגב ריסוק מעמדו של המורה וחיסול הרוח והמחשבה ההומניסטית. שום טבלת הישגים לא תוכל לאמוד את הנזק שייגרם מכך לישראל, מדינתו של העם שהביא לעולם את הספר.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~99594844~~~227&SiteName=hayadan
