חשמל זורם

פיתוח חדש מבטיח שתוכלו לטעון את הטלפון הנייד שלכם בכל מקום, בכל עת. זאת, כמובן, בהנחה שאתם מוכנים להשתמש בשתן של עצמכם

דורכים על העקבים והופכים את השתן לחשמל. צילום: (c) UWE Bristol
דורכים על העקבים והופכים את השתן לחשמל. צילום: (c) UWE Bristol

מאיה פלח, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
הסוללה ברוב הטלפונים שיש כיום מספיקה ליממה במקרה הטוב. אז אמנם טוב לצאת לטבע ולהתנתק מהעולם מדי פעם, אבל רובנו משתמשים בטלפון גם כמצלמה – שאותה דווקא נרצה לשמור זמינה ובהישג יד במהלך טיול. ואז זה קורה: אחרי איזה זמן מחוץ לציביליזציה הטלפון הסלולרי זקוק לטעינה. הצילו! מה עושים?!

אפשר להירגע, ייתכן שמדענים מאוניברסיטת מערב אנגליה בבריסטול מצאו פתרון לבעיה הזו – הם המציאו גרביים מיוחדים שמאפשרים לגורב לייצר אנרגיה תוך שימוש בשתן של עצמו.

הזמן הצהוב
הגרביים מופעלים כשהגורב צועד: סדרת צינורות המחברים בין חלקי המערכת נכנסים אל הגרב ומתחת לעקב הרגל, שבדריכה על הצינורות מחקה את פעולתה של משאבה ויוצר תנועת סירקולציה.

הדלק (כלומר השתן) מגיע אל תאי הדלק באמצעות פעולת הדחיפה של המשאבה, ושם מיקרואורגניזמים ממירים אותו לאנרגיה. הצינורות אחראים להחדיר את הנוזל אל המערכת וגם לפנות אותו ממנה לאחר שנעשה בו שימוש.

בניסוי שערכו המדענים ושהתפרסם באחרונה בכתב העת Bioinspiration & Biomimetics, הם הצליחו להפעיל משדר רדיו באמצעות האנרגיה שיוצרה בשימוש בגרביים, ולשלוח אל מחשב ייעודי הודעה בכל שתי דקות בזמן שהמערכת פעלה.

גלישה סלולרית באמצעות שתן

תאי דלק מיקרוביים (MFC – Microbial Fuel Cells) הם תאים המופעלים על ידי דלק ממקור ביולוגי כדוגמת פסולת של אדם או של בעל חיים ונראה ששתן הוא האופציה הגרועה פחות לשימוש כדלק…

תא דלק מיקרובי שבו חיידקים מפרקים את הדלק. צילום: (c) UWE Bristol-site
תא דלק מיקרובי שבו חיידקים מפרקים את הדלק. צילום: (c) UWE Bristol-site
התאים מכילים מיקרואורגניזמים (בקטריות) הניזונים מהדלק ובתהליך הפירוק של החומר האורגני הופכים את הפסולת לחשמל. אין זו הפעם הראשונה שהמדענים, בהובלתו של פרופ' יוניס ירופולוס, השתמשו בשתן כדי לייצר אנרגיה: מוקדם יותר השנה הם הצליחו להפעיל מכשיר סלולרי באותו האופן. באמצעות האנרגיה שהתקבלה הם הצליחו לשלוח מהמכשיר הודעות SMS, לגלוש באינטרנט ואף לבצע שיחת טלפון קצרה.

תא דלק מיקרובי שבו חיידקים מפרקים את הדלק. צילום: (c) UWE Bristol-site

 

מה שכן קורה בפעם הראשונה הוא שייצור האנרגיה הביולוגית נעשה באמצעות מערכת לבישה, והייחוד הנוסף במערכת הוא שהיא אוטונומית לחלוטין ומסתמכת אך ורק על פעולותיו של הלובש אותה לייצור האנרגיה. כדי להפעיל את המערכת ולייצר חשמל, כל שהלובש צריך לעשות זה בעצם – סליחה על הבוטות – להשתין וללכת, שתי פעולות פשוטות וטבעיות שאותן רובנו מבצעים מדי יום בין כה וכה. אלה יבטיחו שלעולם לא תיתקעו יותר בלי טלפון זמין, בהנחה שאתם מוכנים להתגבר על הרתיעה מהידיעה ששתן זורם בצינורות במורד הרגליים שלכם בזמן שאתם הולכים ברחוב או מטיילים בטבע.

היום שאחרי פריז

כל זה נשמע אולי קצת כמו מדע בדיוני במקרה הטוב, וסתם מגעיל במקרה הגרוע. אבל פיתוחים כמו זה מזכירים לנו שישנן דרכים רבות לייצר אנרגיה, ושכדי שנצליח להפחית את השימוש בדלקי מאובנים כדאי להתחיל לפתוח קצת את הראש לרעיונות שונים.

ובימים שאחרי ועידת פריז לשינוי האקלים, שבה חלק מהותי בהסכם שהושג להפחתת פליטות גזי החממה היה הגדלת ההתבססות על אנרגיה מתחדשת, רצוי שפיתוחים ויזמות דומים יתחילו לתפוס תאוצה בשנים הקרובות. רק כך נוכל להשיג את היעדים שהוצגו בוועידה, ונצליח להפוך את ההסכם מנייר למציאות.

לא אוהבים את הרעיון? יש עוד אפשרויות מלבד השתן:

2 Responses

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.