סיפורי איינשטיין. הספר של וולטר אייזקסון: "איינשטיין חייו והיקום שלו"

החן האמיתי של ביוגראפיה על איינשטיין הוא הסיפורים המשעשעים על איינשטיין. להלן כמה סיפורים משעשעים על הגאון

עטיפת הספר של וולטר אייזקסון: "איינשטיין חייו והיקום שלו"
עטיפת הספר של וולטר אייזקסון: "איינשטיין חייו והיקום שלו"

בימים אלו רואה אור בהוצאת ספריית עליית הגג וידיעות ספרים התרגום לעברית של הספר הפופולארי של וולטר אייזקסון "איינשטיין חייו והיקום שלו".
וולטר אייזקסון היה עורך מגזין "טיים" והוא כתב את הביוגראפיה על איינשטיין בשפה שהיא מובנת לכל. הביוגראפיה מתמקדת בחייו של איינשטיין מלידתו ועד מותו: עבודתו הפיסיקאלית, היותו הומניסט בלתי רגיל ושוחר שלום, סיועו ליהודים בעולם ועזרתו בהקמת האוניברסיטה העברית והטכניון, יחסיו עם נשותיו ואישיותו המשעשעת.
הגרסה העברית עברה עריכה מדעית והתאמה לקורא הישראלי: מרבית הערות השוליים שמצויות בגרסה האנגלית הושמטו לטובת הקורא הישראלי. כמוכן נוספו מקורות בעברית על איינשטיין לטובת הקורא שמתעניין ורוצה לחפש ספרים נוספים שפורסמו על איינשטיין. הערות השוליים שכן שולבו בגרסה העברית הותאמו במיוחד לקורא הישראלי. המונחים תורגמו לעברית, אם כי לא תמיד אני מסכימה עם התרגום. למשל המילה הגרמנית nostrifizieren תורגמה כ-"לשספח". אני הייתי מתרגמת אותה כ"נוסטריפיקציה", מכיוון שאיינשטיין השתמש בביטוי הזה מספר פעמים והביטוי היה טעון עבורו. פרק 9, עמוד 295.

החן האמיתי של ביוגראפיה על איינשטיין הוא הסיפורים המשעשעים על איינשטיין. להלן כמה סיפורים משעשעים על הגאון.

כיצד איינשטיין התפרסם? בנובמבר 1919, לאחר פרסום התוצאות של הניסוי הגדול של ארתור אדינגטון, שאישר שקרני האור מתעקמות בשדה הכבידה של השמש כפי שאיינשטיין ניבא, איינשטיין זכה לפרסום עולמי. ב-7 לנובמבר עיתון טיימס של לונדון פרסם בעמוד 12 את הכותרת הבאה:
"מהפכה במדע/תיאוריה חדשה של היקום/הרעיונות הניוטוניים נוצחו".
כתב הטיימס הכריז, על הודעה חשובה, דיבר על החלל העקום, וכתב, "האופן שבו המדע תופס את מארג היקום חייב להשתנות".

ביום ה-10 בנובמבר הניו יורק טיימס סיפר, בטרם איינשטיין פרסם את תורתו הוא יידע את העורך, דע לך כי בדיוק שנים עשר חכמים בכל העולם כולו יהיו מסוגלים להבין את תורתי החדשה. אבל העורך החליט בכל זאת לקחת את הסיכון ולפרסם תיאוריה בלתי מובנת. הכותרת שהופיעה בניו יורק טיימס הייתה: "אורות מעוקמים במרומים/ התלהבות אוחזת באנשי מדע לנוכח תוצאות תצפיות ליקוי/ ניצחון לתיאוריית איינשטיין […] ספר עבור 12 אנשים חכמים/ רק תריסר אנשים בכל העולם יוכלו להבין אותו, אמר איינשטיין כשהמו"לים הנועזים שלו קיבלו את הספר."
במשך ימים לאחר מכן תיאר הניו יורק טיימס את הסיפור בגרסאות שונות. במהלך נובמבר 1919, מידי שבוע, הניו יורק טיימס עדכן את הסיפור וקבל על כך שהתורה של איינשטיין צוברת תאוצה בציבור שכלל לא יכול להבינה. ב-2 לדצמבר, כתב חרוץ במיוחד של העיתון בברלין הצליח להשיג ראיון עם איינשטיין בדירתו בברלין.

הדיווח של הכתב מה-3 לדצמבר בניו יורק טיימס הפך את ניסוי המחשבה המפורסם של איינשטיין, שאותו הגה בעודו עובד במשרד הפטנטים בברן ב-1907 והובילו לתורת היחסות הכללית – אדם הנופל מראש גג בית, לאירוע אמיתי. הכתב דיווח כי איינשטיין צפה לפני שנים באדם צונח מגג סמוך לספרייה בברלין. ולמרבה המזל הוא צנח על ערימת דומן רכה – ויצא כמעט ללא שריטה. האיש סיפר לד"ר איינשטיין שבשעת הנפילה הוא לא חווה שום תחושה שמקובל לתאר כהשפעת כבידה. כך פיתח איינשטיין שכלול לחוק הכבידה של ניוטון. האם לדעתכם איינשטיין סיפר לכתב סיפור עלילה חדש?… קראו בפרק 12 "תהילה".

איינשטיין סיכם את מהות החגיגה הזו במלים אלה לחברו מקס בורן ב-9 לספטמבר 1920, "בדיוק כמו עם האיש באגדת העם, כל מה שנגע בו הפך לזהב, איתי הכל נהפך לרעש עיתונאי.

אנשים בני זמנו של איינשטיין הלכו והשתגעו. כדי להבין את גודל ההיסטריה, ראוי לציין שאנשים קראו לתינוקות ולסיגרים על שמו של איינשטיין. מסתובב סיפור שבאחד הימים איינשטיין הגיע לביתו של הביולוג ג'. ב. ס. הולדיין כדי להישאר אצלו למשך הלילה. בתו הביטה בו אך מבט אחד חטוף ומיד התעלפה וכאילו מתה.

רוממו את איינשטיין לדרגה של חכם עליון. אם כי ניתן היה לראותו צנוע ואדיב כתמיד. איינשטיין לא השתבח ולא אמר מעולם על עצמו מחמאות בעוד העיתונות פיזרה עליו סיפורי בדים ותלאות. הוא נותר פרוע ומרושל ואמר בענווה, "אני מדבר לכולם באותה הדרך, בין אם זה איש הזבל או נשיא האוניברסיטה".

איינשטיין וחיים ויצמן נסעו יחד באוניה כדי לאסוף תרומות לאוניברסיטה העברית. כאשר שניהם הגיעו ב-1921 לניו יורק, נשאל חיים ויצמן, "האם אתה מבין את התיאוריה של איינשטיין?" ויצמן השיב תשובה נפלאה: "במהלך חציית האוקיינוס, איינשטיין הסביר לי את התיאוריה בכל יום ויום, ועד שהגענו הצלחתי להשתכנע ללא כל ספק שהוא באמת ובתמים מבין אותה". אייזקסון הוסיף לפני הבדיחה, "ובמהלך הנסיעה ניסה איינשטיין להסביר לויצמן את תורת היחסות". זה לא נכון. זוהי תוספת של אייזקסון לסיפור שמופיע במקור אצל קרל זיליג. ד"ר חיים ויצמן, שהיה אחד המדענים הדגולים ביותר, הבין היטב את תורת היחסות והתשובה שהוא נתן למעלה בהגיעו עם איינשטיין לניו יורק, הייתה בדיחה שנונה ביותר של אחד המדענים המבריקים ביותר שהיו לעם היהודי. ראו פרק 13, "איינשטיין באמריקה, 1921".

איינשטיין אף פעם לא היה כמו כולם, לא כילד ולא כבוגר. איינשטיין היה מרדן.

בעוד שפיסיקאים כבר מזמן עבדו במאיצים ועברו לעבוד בטלסקופים ומעבדות משוכללות, מספרים על איינשטיין שהוא היה נוהג להסתגר בחדר, למשוך למטה את הוילונות וכפי שנהג לומר, "אני אעשה מעט חושבים". הוא היה משרבט לו מספר משוואות, יוצר כמה הערות, והנה הביטו, מהר מאוד הוא היה פותר את הכל. רק בדרך המחשבה. שום מכונות או מכשירים עבורו. מישהו פעם שאל את הפיסיקאי הגדול היכן הוא שומר על המעבדה שלו. ואיינשטיין חייך והוציא עט נובע מכיס חזהו וענה,"כאן".

כילד קטן איינשטיין היה מועד להתקפי זעם. אחותו מאיה מספרת "ברגעים כאלה פניו היו נעשים צהובים לחלוטין, קצה אפו היה מלבין כמו שלג, והוא היה מאבד שליטה על עצמו". פעם, בגיל חמש, הוא תפס כסא והשליך אותו לעבר המורה שבאה לביתו ללמדו מוסיקה. היא כה נבהלה, והיא נסה על נפשה ולא חזרה יותר. ראשה של מאיה עצמה נעשה מטרה לכל מיני חפצים קשים. "צריך גולגולת נוקשה כדי להיות אחות של אינטלקטואל", היא התבדחה מאוחר יותר. פרק 2, "ילדות, מינכן".

בגימנסיית לוטיפולד המורים חשו אצל איינשטיין התנגדות רבה יותר מהרגיל לסמכות, והם הגיבו בהתאם, בצורה לפעמים גסה. מורה אחד הרחיק לכת באומרו שעצם נוכחותו של איינשטיין הרסה את הכבוד שמורה זקוק לו מכיתתו. המורה ללטינית של איינשטיין הכריז שאף פעם לא יצא מאיינשטיין כלום. ולמעשה, אמרה אחותו מאיה, אלברט איינשטיין אף פעם לא קיבל פרופסורה בדקדוק לטיני.

ואיינשטיין הוסיף: "רק במתמטיקה ובפיסיקה וגם בפילוסופיה הגעתי הרבה מעבר לתוכנית הלימודים של בית הספר באמצעות לימוד עצמי".

נסיים בסיפור איינשטיין אופייני. איינשטיין סיפר לביוגרף שלו קרל זיליג, שביולי 1909, בעודו עובד במשרד הפטנטים, הביאו לו מעטפה גדולה, ממנה הופיע דף נייר אלגנטי. על גבי הדף היה חקוק משהו בדפוס ציורי, איינשטיין חשב שבלטינית (והרי אתם זוכרים שהמורה שלו ללטינית חשב שלא יצא ממנו כלום כי הוא לא ידע לטינית…).

הדבר נראה לאיינשטיין כמשהו לא אישי והוא זרק את המכתב הישר לפח האשפה. מאוחר יותר איינשטיין הבין שזו הייתה הזמנה לחגיגות קאלווין בג'נבה והכרזה שעמדו להכתירו כדוקטור לשם כבוד באוניברסיטת ג'נבה. בג'נבה חיכו לשווא לתגובה מאיינשטיין, שכמובן לא באה. בייאושם הם פנו לחברו לוסיאן שאוון הג'נבאי, שגר באותה התקופה בברן. שאוון בא לאיינשטיין וללא כל הסבר אמר לו, עכשיו נוסעים לג'נבה ושכר חדרים בבית מלון ג'נבאי.

בערב בג'נבה הם נפגשו עם מכובדים ופרופסורים במסעדה ואלה ספרו לאיינשטיין מדוע הוא נמצא עכשיו שם. איינשטיין אמר להם: תראו הבאתי רק כובע קש ובגדים רגילים לטיול והוא הציע לא להשתתף בטכס. אולם לא הייתה לאיינשטיין ברירה והחגיגה המשיכה בצורה מוזרה עם איינשטיין לבוש בבגדים מוזרים וחובש כובע קש, יושב בסעודה החגיגית במלון הלאומי.

איינשטיין סיפר לזיליג, זו הייתה הסעודה המפוארת ביותר שאי פעם השתתפתי בה בחיי. איינשטיין ישב ליד חוגג ג'נביאני ואמר לו: "האם אתה יודע מה קלאווין היה עושה אילו הוא היה כאן?" והחוגג כמובן לא ידע ושאל למה התכוון בעל כובע הקש, ואיינשטיין ענה: "הוא היה מקים סטייק ענקי וגורם לכולנו להישרף בגלל פזרנות חוטאת" יותר איינשטיין לא שמע מהאיש ובזה הסתיים זכרונו מהחגיגה הג'נבאית.
ובזה גם הסתיים הסיקור שלנו של עלילות איינשטיין הגאון, ההומניסט, המרדן והמשעשע.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

32 תגובות

  1. כפי שכתבתי – ידעתי שזה עלול לגרור את המשך הניקורים.
    תנוח דעתך, גלי, אני רגוע לחלוטין.

  2. מיכאל, אתה צריך להרגע. אתה רוצה שאני אומר לך שאתה צודק? אני אומר לך: מיכאל, את צודק.
    ועכשיו אתה יכול להרגע כי אמרתי לך, מיכאל אתה צודק.
    אני לא מבינה מה אתה רוצה. באמת שאני לא מבינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן