מה מצבה של השונית הצפונית ביותר בעולם, הנמצאת באילת? בכמה מעלות עולה טמפרטורת הים בכל שנה? המשרד להגנת הסביבה מפרסם את דוח הניטור הלאומי של מפרץ אילת לשנת 2018
שונית האלמוגים באילת היא הצפונית ביותר בעולם. ב-20 השנה האחרונות הולך ומורע מצבן של שוניות האלמוגים בעולם, ונצפית תמותה מסיבית של אלמוגים כתוצאה מהתחממות מי הים. משום כך, שוניות אלמוגים מתפקדות כמו זו הנמצאת באילת, הופכות כיום לאוצר טבע נדיר. מדינת ישראל מכירה בחשיבותה של שונית האלמוגים ברמה המקומית והעולמית ובאמצעות המשרד להגנת הסביבה, מנהלת מאז 2004 תוכנית ניטור לאומית של הים האדום בכלל ושל מצב השונית, בפרט. הניטור הוא כלי מדעי חשוב להחלטות הנוגעות להגנת הסביבה הימית באילת.
את הניטור מבצע המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת במימון הקרן למניעת זיהום הים של המשרד להגנת הסביבה ובהנחיית ובליווי ועד מדעי מנהל. המשרד להגנת הסביבה מפרסם אמש (ג’) את דוח הניטור הלאומי במפרץ אילת לשנת 2018, שכתבו ד”ר יונתן שקד ופרופ’ אמציה גנין מהמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת.
בשנת 2018 הורחב הניטור הלאומי – הן תקציבית והן מבחינת הפרמטרים המנוטרים – על-מנת לאסוף את נתוני הרקע שיידרשו בעתיד לצורך אפיון ההשפעה של פרויקטים גדולים המתוכננים לקום במפרץ, כמו למשל פרויקט תעלת הימים המשותף לממשלת ירדן וישראל (על השפעותיו השליליות כתבנו רבות באתר הידען – אבי בליזובסקי וד”ר אסף רוזנטל).
בנוסף, ניטור 2018 הוא הראשון שמבוצע לאחר פתיחת חוף קצא”א לציבור הרחב. בחודש יולי 2017 נפתח לציבור קטע חוף שהיה לפנים מוגבל על-ידי חברת קצא”א. השטח שנפתח לשימוש הציבור הוא החלק הצפוני של חוף קצא”א, אזור המוגבל לרחצה על-ידי חבלי מצופים. אתרי השונית שבהם מבצעת תוכנית הניטור את סקריה מצויים מחוץ לאזורים המסומנים כפתוחים לרחצה, אולם ניתן לצפות כי כמות הצוללים העוברים בהם תגדל עקב פתיחת החוף. סקרי השונית באתרי קצא”א (בעומק של 10 ו-20 מטרים) נעשו עד השנה (2018) לפני פתיחת החוף לציבור, והשנה, בפעם הראשונה אתרים אלה נסקרים מאז שנפתח החוף לציבור. בשלב זה, לא נמדדה מגמה שלילית ברורה באתר הנבדק במסגרת הניטור הלאומי, ויש להמשיך לעקוב אחרי הנושא.
לדברי ד”ר ארנה מצנר, מנהלת תחום בכיר מדע ומחקר במשרד להגנת הסביבה ורני עמיר, מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד, מצב שונית האלמוגים באילת יציב – בעיקר בשל פעולות המשרד להגנת הסביבה ורשות שמורות הטבע והגנים, המנהלים את גורמי העקה השונים, לרבות צמצום עומסי זיהום המוזרמים לים ממפעלים ואירועי זיהום ים חריגים. – אך יש לבחון בקפידה את הפיתוח המואץ המתוכנן במפרץ. “יש לשים את שמירת שונית האלמוגים באילת בראש סדר העדיפויות בכל החלטה לקידום פיתוח במפרץ אילת, על-מנת לשמור עליה לדורות הבאים, בפרט בעולם שבו שוניות אלמוגים מתפקדות הופכות לאוצר טבע נדיר”, אומרים מצנר ועמיר.
ממצאי השנה החולפת – שונית האלמוגים
1. כיסוי וצפיפות אלמוגי אבן חיים – בין האתרים הנסקרים קיימים הבדלים גדולים במידת כיסוי האלמוגים, הקשורים במידה רבה לאופי הקרקעית בכל אתר. כיסוי האלמוגים הממוצע בכל האתרים היה השנה 24%, נמוך מהערך הממוצע של השנה הקודמת (25.3%). גם צפיפות המושבות הממוצעת היתה השנה נמוכה יחסית, 28.2 מושבות במקטע באורך עשרה מטרים, לעומת 30.2 בשנה הקודמת. צפיפות מושבות האלמוגים הממוצעת בין כל האתרים נמצאה בעליה בין השנים 2010-2017, אם כי השינויים בין השנים קטנים.
בסך הכל נמצאה במשך תקופת הניטור עליה מובהקת באחוז הכיסוי הממוצע באתרי הניטור, אך נראה כי בשנים האחרונות מגמה זו נחלשת והשנה נמצאה ירידה קלה.
2. גודל מושבות אלמוגי אבן – בין אתרי השונית המנוטרים ישנם הבדלים בגודל מושבות האלמוגים האופייני. באתר המעבדה חלקן של המושבות הקטנות רב ביותר, ואילו באתר השמורה הרדוד חלקן המועט ביותר ומושבות גדולות וענקיות נפוצות בו יותר מאשר באתרים אחרים. בשנים 2008-2012 נמצאה ירידה בכמות האלמוגים הקטנים בשוניות אילת אך מאז ועד השנה תועדה עליה בצפיפות המושבות ובכלל זה גם בכמות המושבות הקטנות. השנה נמדדה ירידה בצפיפות המושבות ועליה משמעותית נמצאה רק במספר המושבות מהגודל הבינוני. מושבות גדולות הן המאפשרות עליה בכיסוי האלמוגים.
3. מדד הרקמה החיה באלמוגי אבן – מאז שנת 2012 נמדדת ירידה קטנה אך מתמשכת באחוז הרקמה החיה של אלמוגי אילת וערך מדד זה יורד מתחילת הניטור. יתכן שהירידה באחוז הממוצע של רקמה חיה נובעת, לפחות חלקית, משיפור בשרידות ולכן “התבגרות” מושבות הצוברות עם הזמן פציעות ופגיעה ברקמות.
4. מגוון מיני אלמוגים – מדד Shanon-Wiener למגוון – בו נאמד מגוון אלמוגי האבן בשוניות אילת מראה תנודות קלות ולא מגמתיות בין השנים. לרוב, ערך המגוון באתרים רדודים נמוך בהשוואה לאתרים עמוקים. עקומות הצבירה של סוגי אלמוגים מציירות תמונה דומה, וכך גם תוחלת מספר סוגי האלמוגים הצפוי בספירת אלף וחמש מאות מושבות אקראיות. בכל המדדים השינויים בין השנים קטנים.
5. שולחן השונית – לשולחן השונית התייחסות נפרדת מאתרי קדמת השונית, עקב מאפייניו הייחודיים. השנה לא נמצא שינוי בכיסוי האלמוגים בשולחן השונית וצפיפותם עלתה מעט, לאחר כמה שנים בהן נמדדה ירידה קלה. שולחן השונית רגיש יותר להפרעות חיצוניות מאשר אתרי קדמת השונית, ומגוון ועושר סוגי האלמוגים בו נמוך יותר. בשולחן השונית דומיננטים אלמוגים גושיים בעוד שבאתרי קדמת השונית לאלמוגים מעונפים חלק עיקרי.
6. לגונת שמורת האלמוגים – מכיוון שבלגונה התנאים הסביבתיים קשים, חברת האלמוגים נשלטת על ידי מינים דומיננטיים והמגוון קטן יחסית לאתרי השונית. האלמוג הנפוץ ביותר בלגונה הוא Stylophora pistillata המהווה כ-40% מכלל המושבות. בין קיץ 2009 לקיץ 2010 נרשמה ירידה גדולה בצפיפות מושבות האלמוגים בלגונה, ובמיוחד בצפיפות האלמוג הדומיננטי, כתוצאה מסדרת סערות חזקות. בשנים האחרונות נמדדת התאוששות, אם כי השנה נמצאה ירידה וצפיפות האלמוגים עדיין נמוכה בהשוואה לשנות הניטור הראשונות.
7. התיישבות אלמוגים בשונית – תכנית הניטור החלה בשנת 2015 לעקוב אחר התיישבות אלמוגים באתר השמורה ובאתר המעבדה באמצעות לוחיות התיישבות, אך פרוטוקול הניטור השתנה בין השנים על מנת לשפר את יעילותו בהתבסס על נתונים שנאספו. בכל השנים נמצא כי באתר השמורה כמות המגוייסים גדולה יותר והם גדלים טוב יותר מאשר באתר המעבדה. תבנית ההתיישבות באתר השמורה רציפה לאורך העונה ובאתר המעבדה התבנית פחות ברורה וכמות גדולה ביותר של מתיישבים נמצאה דווקא על לוחיות אשר שהו בים עד לסוף ספטמבר ולאחר מכן נמצא ירידה הן במספר והן בגודל.
8. קיפודי ים – קבוצת הרועים החשובה ביותר בשונית מבין חסרי החוליות היא קיפודי הים, ומתוכה המין הנפוץ ביותר הוא Diadema setosum. צפיפות קיפוד הים D. setosum משתנה מאד בין השנים ומכתיבה גם את התנודות בגודל אוכלוסיית הקיפודים בכלל. צפיפות D. setosum וצפיפות קיפודי הים בכלל נמוכה השנה מאשר בשנתיים האחרונות, מלבד באתר הלגונה בו נמצאה עליה קלה. צפיפות הקיפוד Echinometra mataei עולה בשנים האחרונות.
תנודות רב-שנתיות ומגמות שינוי בשונית האלמוגים
1. כיסוי אלמוגי אבן – אחוז הכיסוי של אלמוגי אבן חיים הוא המדד העיקרי המשקף את מצבה של שונית האלמוגים לאורך זמן. בין השנים ובין האתרים המנוטרים ישנם הבדלים במידת הכיסוי.
2. בשנות הניטור הראשונות (2004-6) כיסוי האלמוגים הממוצע בשוניות אילת היה 19-20%. בשנים 2007-12 עלה הכיסוי הממוצע ונע בטווח הערכים 21.5-23.9%. בשנת 2013 נמדד הכיסוי המרבי בתקופת הניטור, 26.4%, בשנים האחרונות נע הכיסוי הממוצע בטווח 24.0-25.3%. השינויים באחוז הכיסוי אינם מונוטוניים ואינם זהים בכל האתרים, אך לאורך תקופת הניטור ישנה מגמה מובהקת של עליה באחוז הכיסוי הממוצע של אלמוגי אבן בשוניות אילת הנסקרות, אף כי נראה שמגמה זו נחלשת בשנים האחרונות והשנה נרשמה ירידה.
3. צפיפות וגודל מושבות אלמוגי אבן – גם צפיפות מושבות האלמוגים הממוצעת בין כל האתרים נמצאת בעליה מתמשכת מאז שנת 2010, וגבוהה משהיתה בשנים הראשונות לניטור, אם כי השינויים בין שנה לשנה קטנים והשנה נרשמה ירידה קלה. לאורך השנים נמצאת גם עליה בחלקן של מושבות אלמוגים בינוניות וגדולות, המצביעה על שרידות גבוהה יותר משהיתה בשנות הניטור הראשונות.
4. מדד הרקמה החיה באלמוגי אבן – מדד זה מצוי בירידה, מאז 2012. עם זאת, השינויים במדד זה קטנים. יתכן והירידה בערך המדד משקפת את מגמת העליה בשרידות וגדילת מושבות, הנחשפות עם הזמן לפגיעות מצטברות ברקמת האלמוג.
5. מגוון המינים – מגוון המינים, כמו גם הרכב חברת האלמוגים ותוחלת המגוון באתרי הניטור משתנים אך מעט משנה לשנה, עדות להרכב חברה יציב.
6. בין יצורי השונית שאינם אלמוגים מתגלים בשנים האחרונות כאלה שלא היו מוכרים באילת (דוגמת נחשונק וגלילן צהוב נקודות אשר זוהו על ידי סוקרי התכנית) ומיני דגים שהיו נדירים נצפים לעיתים קרובות יותר. ישנה עליה גם במספרם של קיפודי ים שאינם שייכים למין הדומיננטי D. setosum.
באותו נושא באתר הידען:
