כלכלה הורגת

במסאי מארה שבקניה נורתה נקבת קרנף והעגל שאיתה, קרניהם נוסרו. בקרוגר (דרא”פ) נורו עשרות קרנפים רק בשנה אחרונה. בטסבו (קניה) נורים פילים כמעט כל יום

במסאי מארה שבקניה נורתה נקבת קרנף והעגל שאיתה, קרניהם נוסרו. בקרוגר (דרא”פ) נורו עשרות קרנפים רק בשנה אחרונה. בטסבו (קניה) נורים פילים כמעט כל יום. בנמלי אפריקה והמזרח הרחוק נתפסים מטענים ובהם חטי פילים וקרני קרנפים כמעט כל יום.

הרג חיות בר מוגנות, צייד פראי והרג פילים וקרנפים באפריקה נמשך ומתעצם, זאת על אף חוקי מסחר בין לאומיים. על אף פיקוח ושמירה הדוקה בשמורות ובנמלים, כוחות השוק במזרח לוחצים, המחירים מאמירים לרמה שהסיכון בצייד הפראי כדאי ומשתלם עד כדי כך שכנראה מעורבים ב”עסק” פקחים ושומרים, מפקדיהם ואלה שמעל למפקדים. מפעם לפעם אנחנו מתבשרים על תפיסת משלוח של חטי פילים או קרני קרנפים בנמלים, מפעם לפעם נתפסים (ונהרגים) הציידים בשטח, מפעם לפעם נתפסים השומרים בשטח בקלקלתם, אבל על אף שיש רמזים על מעורבות של בעלי תפקידים בכירים אין “תפיסה” ממשית, וכך ממשיך ההרג בהיקף שפוגע באוכלוסיית הפילים ומסכן את הישרדות הקרנפים. מה עושים?

הסחר בחיות בר ובמוצרים מהטבע מתקיים מאז ומתמיד, החל משימוש בצדפות כמטבע עובר לסוחר, דרך השימוש בחיות עדר שבויתו ועד לסחר מודרני בדגי-נוי, צמחים, עופות וכדומה. כך גם הסחר בחטי פילים ושנהב, על-פי עדויות היסטוריות שימש השנהב כ”מטבע” מזה אלפי שנים, כלומר השימוש בחיות בר וחלקיהן בסחר חליפין אינו חדש ולמרות זאת השפעת הסחר על המינים הנסחרים בפרט ועל הסביבה בכלל, לא תמיד הובנה.

ברור כי המינים ה”נסחרים” הושפעו מהכלל הכלכלי של היצע וביקוש: כאשר מתקיים היצע קבוע ושוטף של מוצר (כמו שנהב) והביקוש עולה – יעלה המחיר, ולחילופין כאשר הביקוש יורד וההיצע קבוע – יורד גם המחיר. הביקוש לחטי פילים ולקרני קרנפים עולה בגלל פיצוץ האוכלוסין בדרום מזרח אסיה ועלית רמת החיים שמאפשרת לאנשים לשלם יותר עבור מוצר נחשק. מנגד מספרי הפילים והקרנפים באפריקה יורדים והולכים. על פי הכלל הפשוט של ביקוש והיצע המחיר יעלה.

בשנות השמונים, בעקבות מסע פרסום כלל עולמי שהוקיע את רכישת השנהב והחזקתו כ‫”‬לא מקובל” בעולם המערבי נחלש הביקוש שהביא לירידה במחיר, ובשילוב עם פיקוח הדוק הביא להפסקה (כמעט) בהרג הפילים. האם מסע פרסום בגנות הרכישה והחזקת השנהב בקנה מידה גדול בהרבה בסין ובארצות אסיה יעצור את התגברות הרג הפילים?

השנהב משמש בעיקר לצרכי קישוט, לא כך קרני הקרנפים, הביקוש הגובר לאבקת קרני קרנפים הולך וגובר עד כדי כך שהרג הקרנפים באפריקה מגיע לממדים שלא היו ידועים עד היום. השימוש באבקה הוא בעיקר “רפואי”. ק”ג אבקה נמכר ב-60 אלף דולר.

בוויאטנם משמשת האבקה כ”תרופה” לחמרמורת (האנג-אובר) בקרב ה”עילית” העירונית. עבור רבים אחרים האבקה מהווה תרופת פלא לכל מחלה קשה כולל סרטן. בסין משמשת האבקה כתרופה אוניברסלית ובעיקר כ”שיקוי אהבה” לחיזוק הגבריות. בהתחשב בשימושים ובתכונות שהאמונות העממיות מייחסות לאבקה קשה להאמין כי מסע פרסום להפסקת השימוש או מערכה שתסביר את האיוולת בשימוש באבקה יביא להפחתת הצריכה.

בגלל חוסר הסיכוי לשכנע צרכנים לחדול מהבלי האבקה (ששווה בהרכבה ובערכה ה”רפואי” לציפורניים או לשיער) יש מי שמציע להפוך את השימוש באבקת קרני הקרנפים לחוקי.
המציעים טוענים כי ניתן לספק את האבקה ע”י הרדמת קרנפים וניסור הקרניים (לא נגרם נזק לחיה שכן ניסור הקרן שווה לתספורת או גזיזת צפורניים). המציעים טוענים כי ניתן “לקצור” קרניים כל שלוש שנים וע”י כך לספק אבקה בצורה מבוקרת ומפוקחת. אספקה שתוריד את המחירים וכך גם תוריד את התמריץ להרוג קרנפים, ההצעה נובעת מהרצון להציל את הקרנפים מכליה מתוך הכרת הכלל הכלכלי הבסיסי של ביקוש והיצע. האמנם? הבה ונבדוק את ההגיון הכלכלי שבהצעה.

הסחר בחטי פילים אסור מאז שנות השמונים. ברבות השנים נאספו במחסנים עשרות אלפי ק”ג של חטי פילים. יש ארצות בהן נשרפו החטים בטקסים סמליים. ארצות אחרות דרשו לאפשר את מכירת החטים, לפני כעשר שנים קיבלו ארצות דרום-אפריקה רשות חד פעמית למכור את מצבורי החטים,
מה שהיה אסור ולא מקובל במשך כ-20 שנים נהיה לפתע חוקי.

חנויות לגילוף שנהב שנסגרו חזרו לפרוח, הצפת השוק גרמה להתעוררות הביקוש. מאחר שהמכירה היתה חד-פעמית לא היתה זרימת סחורה לשוק והמחירים החלו לטפס, מחירים גבוהים נתנו תמריץ לפורעי חוק והרג הפילים התחדש והתגבר.

יתכן כי הפיכת השימוש באבקת קרני קרנפים לחוקי תיצור תהליך דומה. יתכן כי חוקיות הסחר תעביר מסר כי יש לאבקת הקרטין תכונות רפואיות, מסר שיעורר את הביקוש בן שני מיליארד צרכנים, ביקוש שיהיה גדול בהרבה ממה ששארית הקרנפים באפריקה מסוגלת לספק. מחיר קרני הקרנפים יטפס ויעלה במקום לרדת, מאחר שהפיקוח אינו הדוק דיו הרי שהביקוש הגובר יהווה דחף עבור אותם עבריינים ש”התמחו” בהרג קרנפים להישאר מעורבים ולשלוח ציידי קרנפים לשטח.

כלומר במקום להפחית את הלחץ מאוכלוסיית הקרנפים – יתגבר ההרג.

שימור ושמירת החיות הגדולות של אפריקה אינה משימה פשוטה. הכלכלה קצרת הרואי אינה הדרך. השימור חייב להסתמך על ראיה עתידית ואם שמירה על חיות בר מתנגשת במסורות ואמונות (הבל) יש לחזור ולהזכיר כי הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.