הברירה הכלכלית

אבולוציה וכלכלה הן דוגמאות לתופעות מסתוריות גדולות יותר

מאת: מייקל שרמר

אנשי היאנומאמו הם ציידים-לקטים המתגוררים לחופי נהר האורינוקו החוצץ בין ברזיל לוונצואלה. הכנסתם השנתית הממוצעת מוערכת בשווה ערך ל-90 דולר לאדם לשנה. אנשי מנהטן הם צרכנים-סוחרים המתגוררים לאורך חופי נהר ההדסון החוצץ בין ניו ג'רסי למדינת ניו יורק. הכנסתם השנתית הממוצעת עומדת על כ-36,000 דולר לאדם לשנה. ואולם, הפער הקיצוני הזה של פי 400, מחוויר לעומת ההבדל ביחידות אחזקת המלאי, מדד למספר סוגי המוצרים הקמעוניים הזמינים (Stock Keeping Units): על פי הערכה, לאנשי היאנומאמו יש 300 יחידות אחזקת מלאי לעומת 10 מיליארד לתושבי מנהטן, פער של פי 33 מיליון!

כיצד קרה הדבר? הכלכלן אריק ד' ביינהוקר שפרסם את החישובים האלה בספרו המהפכני “מקור השפע” (בהוצאת בית הספר לעסקים של הרווארד, 2006), טוען שההסבר טמון בתורת המורכבוּת. אבולוציה וכלכלה אינן רק מקבילות זו לזו, הן למעשה שתי צורות של תופעה גדולה יותר הקרויה “מערכות מורכבות מסתגלות” (Complex Adaptive Systems). המרכיבים היחידים, החלקים או הסוכנים הפועלים במערכות כאלה מקיימים יחסי גומלין, מעבדים מידע ואז מתאימים את התנהגותם לתנאים המשתנים. מערכות חיסוניות, מערכות כלכליות, שפה, מערכת החוק והאינטרנט – הן כולן דוגמאות למערכות מורכבות מסתגלות.

באבולוציה הביולוגית הטבע בורר מתוך המגוון הנוצר כתוצאה ממוטציות גנטיות אקראיות ומערבוב הגנים של ההורים. המורכבות והגיוון מגיחים מתוך תהליך של ברירה מצטברת. באבולוציה כלכלית, הכלכלה החומרית שלנו מתפתחת באמצעות ייצור גרסאות רבות של מוצרים רבים לאין-ספור וברירתן. אותם עשרה מיליארדי המוצרים בכפר המנהטני הם רק הגרסאות שהצליחו להגיע לשוק. כעת הם צפויים לברירה מצטברת של הצרכנים שיבחרו את השימושיים ביותר: כך ניצחו קלטות הווידאו בפורמט VHS את פורמט הבטאמקס, תקליטורי הדי-וי-די את קלטות הווידאו, התקליטורים את התקליטים, הטלפונים הניידים את הנייחים, המחשבים את מכונות הכתיבה, גוגל את אלטה-ויסטה, רכבי השטח את המכוניות המשפחתיות, ספרי הנייר את הספרים האלקטרוניים (בינתיים) והאינטרנט את העיתונים (בקרוב). המוצרים הנרכשים “שורדים” ו”מתרבים” באמצעות שימוש חוזר ונשנה וייצור נוסף.

למראית עין נראה שגם היצורים החיים וגם הכלכלה תוכננו מראש. ולכן, כפי שבני האדם מסיקים באופן טבעי את קיומו של מתכנן תבוני עליון, הם גם נוטים לחשוב (ואפשר להבין אותם) שחייב להיות תכנון ממשלתי עליון כמעט לכל ההיבטים הכלכליים. אבל כשם שהיצורים החיים מעוצבים “מלמטה” בידי כוחות הברירה הטבעית, כך גם הכלכלה מעוצבת מלמטה בידי יד נעלמה.

ההקבלה בין אבולוציה לכלכלה אינה מושלמת מפני שכמה חוקים מוסדיים חייבים לבוא מלמעלה כדי לספק מנגנון שבו יוכל לפעול סחר חופשי והוגן. אבל התערבות-יתר בשוק מלמעלה אינה מאפשרת סחר חופשי וגם לא סחר הוגן. ניסיונות כאלה שנעשו בעבר נכשלו מפני שהשווקים מורכבים מדי, אינטראקטיביים מדי ובעלי כושר זירוז-עצמי גדול מדי מכדי לאפשר תכנון מלמעלה. בספרו “סוציאליזם” הסביר לודוויג פון מיזס ב-1922 את בעיית “החישוב הכלכלי” בכלכלה סוציאליסטית מתוכננת. בקפיטליזם, המחירים משתנים ללא הרף בשטף מהיר והם נקבעים מלמטה באמצעות יחידים המחליפים סחורות בחופשיות. כסף הוא האמצעי והמחירים הם המידע המנחה את האנשים בבחירותיהם. פון מיזס הדגים שכלכלות סוציאליסטיות מסתמכות על הכלכלות הקפיטליסטיות כדי לקבוע את המחירים שיש להצמיד לסחורות ולשירותים. אבל הן עושות זאת באופן מגושם ובלתי יעיל. שווקים הפועלים בחופשיות יחסית הם בסופו של דבר הדרך היחידה לקבוע כמה הקונים מוכנים לשלם וכמה המוכרים מוכנים לקבל.

השילוב בין אבולוציה לכלכלה עוזר להסביר איך חברת ציידים-לקטים כמו היאנומאמו התפתחה ונעשתה לחברה צרכנית-סוחרת כמו במנהטן. הכלכלן הצרפתי בן המאה ה-19, פרדריק בסטייה ניסח היטב את העיקרון: “במקום שבו סחורות אינן חוצות את הגבול, יעשה זאת הצבא.” אנשי היאנומאמו הם לא רק לוחמים עזי נפש אלא גם סוחרים ממולחים, וככל שהם סוחרים יותר, הם נלחמים פחות. הסיבה לכך היא שמסחר הוא דבק חברתי חזק מאוד שיוצר בריתות פוליטיות. אנשים מכפר אחד אינם יכולים לגשת לכפר שכן ולהודיע שהם מודאגים מכך שכפר שלישי, חזק יותר, יכבוש אותם, מפני שבעשותם כך הם מראים חולשה. במקום זאת, הם יסתירו את המניעים האמיתיים לכריתת הברית באמצעות סחר וסעודות משותפות. בדרך זו הם זוכים לא רק בהגנה צבאית אלא גם יוצרים מערכת מסחר שבטווח הארוך תביא להגדלת השפע ומספר יחידות אחזקת המלאי שלהם.