לראשונה הוסיף הארגון המטאורולוגי העולמי לדוח האקלים השנתי את מדד “אי־האיזון האנרגטי של כדור הארץ” — מדד שממחיש עד כמה מהר המערכת האקלימית צוברת חום
המערכת האקלימית של כדור הארץ יוצאת מאיזון בקצב גובר. כך עולה מדוח State of the Global Climate 2025 של הארגון המטאורולוגי העולמי (WMO), שפורסם ב־23 במרץ 2026. לפי הדוח, השנים 2015–2025 היו אחת־עשרה השנים החמות ביותר שנמדדו אי פעם, ושנת 2025 הייתה השנה השנייה או השלישית בחומה בתיעוד, בטמפרטורה ממוצעת של כ־1.43 מעלות צלזיוס מעל הממוצע הטרום־תעשייתי של 1850–1900. (World Meteorological Organization)
החידוש המרכזי בדוח השנה הוא הכללת אי־האיזון האנרגטי של כדור הארץ כאחד ממדדי האקלים המרכזיים. זהו ההפרש בין כמות האנרגיה שכדור הארץ קולט מהשמש לבין כמות האנרגיה שהוא פולט בחזרה לחלל. באקלים יציב, שני הזרמים האלה כמעט שווים. אלא שכאשר ריכוזי גזי החממה עולים, פחות אנרגיה בורחת לחלל, ויותר חום נלכד בתוך האוקיינוסים, האטמוספרה, היבשות והקרחונים. לפי WMO, המדד הזה הגיע ב־2025 לרמה הגבוהה ביותר מאז החל הרישום התצפיתי שלו ב־1960, והוא כעת בשיא של 65 שנות מדידה.
מזכ״ל האו״ם אנטוניו גוטרש תיאר את הממצאים בלשון חריפה במיוחד. במסר הווידאו שפרסם עם הדוח הוא אמר שכדור הארץ “נדחף מעבר לגבולותיו”, ושכל מדדי האקלים המרכזיים מאותתים על מצוקה. לדבריו, המשמעות המעשית של אי־האיזון האנרגטי היא שכוכב הלכת שלנו לוכד חום מהר יותר משהוא מסוגל לפלוט אותו. גוטרש קישר בין הממצאים המדעיים לבין חיי היום־יום של בני אדם: עליית מחירי מזון בעקבות בצורות וסופות, עומסי חום קיצוניים על עובדים, פגיעה ביבולים וקהילות הנשטפות בשיטפונות. (unfccc.int)
המשמעות המדעית של המדד החדש חשובה במיוחד משום שהוא מאפשר להסתכל על כל מערכת האקלים כמכלול אחד. לפי WMO, רק כאחוז אחד מהאנרגיה העודפת מורגש כהתחממות האוויר סמוך לפני הקרקע — כלומר, הטמפרטורות שבני אדם חשים ישירות. יותר מ־91% מהחום העודף נבלע באוקיינוסים, כ־5% נאגר ביבשות וכ־3% נוספים מחממים וממיסים קרח. לכן, גם אם קצב העלייה בטמפרטורת האוויר משתנה משנה לשנה, המשך צבירת החום באוקיינוסים ובקרחונים מלמד שההתחממות הגלובלית נמשכת בעוצמה.
האוקיאנוסים מגיעים לקצה יכולת הספיגה
בדוח עצמו מצוין כי האוקיינוסים ספגו במהלך שני העשורים האחרונים כמות חום השווה בערך לפי 18 מצריכת האנרגיה השנתית של האנושות בכל שנה. תוכן החום באוקיינוסים הגיע שוב לשיא ב־2025, וקצב התחממותם יותר מהוכפל בהשוואה לתקופה 1960–2005. במקביל, נמשך אובדן המסה של יריעות הקרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה, היקף הקרח הימי השנתי באזור הארקטי היה הנמוך ביותר או השני הנמוך ביותר בעידן הלוויינים, והקרח הימי האנטארקטי היה ברמה השלישית הנמוכה ביותר שנמדדה. עליית מפלס הים הגלובלית, שכבר מואצת מאז החלו מדידות הלוויין ב־1993, היא אחת התוצאות הישירות של התהליך הזה.
הכנסת מדד אי־האיזון האנרגטי לדוח השנתי היא נקודת מפנה תקשורתית ומדעית גם יחד, משום שהיא מעבירה את הדיון מהוויכוחים הרגילים על עשיריות המעלה אל השאלה הבסיסית יותר: כמה חום עודף נכנס למערכת האקלים, ולאן הוא הולך. באותו מאמר מצוטטים מדענים המסבירים שהמדד החדש מחבר בין האוקיינוסים, האטמוספרה, הקרח והיבשה לתמונה פיזיקלית אחת, פשוטה וברורה יותר.
המדד שמסביר מדוע סופות מתחזקות וגלי החום תכופים
מבחינה ציבורית, זו אולי הנקודה החשובה ביותר בדוח השנה. הטמפרטורה הממוצעת בפני השטח נשארת המדד המוכר ביותר, אבל היא אינה מספרת לבדה את כל הסיפור. מדד אי־האיזון האנרגטי מסביר מדוע סופות מתחזקות, מדוע גלי חום נעשים תכופים יותר, מדוע הקרח ממשיך להימס גם בשנים שבהן מתפתחת לה ניניה, ומדוע שינוי האקלים איננו רק “עוד עלייה בטמפרטורה” אלא שינוי עמוק במאזן האנרגיה של כוכב הלכת. לכן, המסר של WMO בדוח הזה חד במיוחד: ההתחממות כבר איננה רק מגמה סטטיסטית ארוכת טווח, אלא הפרעה פיזיקלית נמדדת למנגנון היסודי שמחזיק את מערכת האקלים באיזון.
עוד בנושא באתר הידען:
