בפינלנד ובאיטליה פותחה במשותף שיטה שמאפשרת לשחרר פרודות כלואות בשרשראות פלואורו פחמימניות, דבר שיכול להיות בעל יישומים תעשייתיים
צוות מחקר משותף משתי האוניברסיטאות Politecnico di Milano (Technical University of Milan) מאיטליה ו-University of Jyväskylä (פינלנד) הביא לפריצת-דרך בשיטת הפרדה כימית – כך פורסם בגיליון האחרון של כתב העת המדעי Science.
שיטות ההפרדה הכימיות המבוססות על מוצקים נקבוביים מתבססות על גודל יחסי – כלומר, פרודות גדולות מכדי לעבור דרך הנקבוביות נדחות ע”י המצע ומורחקות החוצה. עבודת המחקר של צוות זה מתארת משפחת מוצקים יוניים המסוגלים ללכוד פלואורו-פחמימנים מסוימים.
הגבישים מורכבים משרשראות פחמימניות דו-קטיוניות שבקצותיהן קבוצות אמוניום (ammonium) חיוביות, בנוסף ליוני יודיד שליליים לאיזון המטען החשמלי.
למרות שמבנית הם אינם נקבוביים, המוצקים “מתמתחים” באופן ספונטאני בעקבות האופי המיוחד של שרשראות הפלואורו-פחמימניות לקבלת קשרי הלוגן בין-מולקולאריים בין היודידים שבקצוות. במילים אחרות – המוצקים מתנהגים כעין ספוג המסוגל לספוח אליו פרודות ייחודיות. כִּמּוּס (encapsulation) מסוג זה הינו בררני ביותר עבור פלואורו-פחמימנים, כתלות באורך השרשרת המתאימה למרחקים הדי-קטיוניים בסריג.
יתרה מכך, התהליך הינו הפיך – ניתן לשחרר את הפרודות הכלואות באמצעות חימום. שיטה זו מספקת אפשרות עתידית ליישומים תעשייתיים עבור הפרדות של פרודות פלואורו-פחמניות.
תגובה אחת
🙂