חשיפה להורמון אוקסיטוצין מגבירה את האמון שאדםנותן בזולתו. האם יובילהגילוי לטיפול בחרדה חברתית, או שמא ינוצל לרעה בידי נוכלים?
חשד ואמון הם שני צדדים של אותו מטבע. במהלך האבולוציה, בני האדם וחיות אחרות הילכו בזהירות לאורך הקו המפריד בין הצורך לשרוד לבין היתרונות וההנאות הנובעים משיתוף פעולה חברתי. כשגבר גדל גוף מסמן לך להיכנס לסמטה חשוכה, הדבר הנכון לעשות יהיה להתרחק במהירות, אבל ייתכן שבכך תוחמץ הזדמנות לגלות מסעדה נהדרת ולא ידועה.
מחקר שפורסם בגיליון האחרון של כתב העת "Nature" בדק את יסודותיו הביולוגיים של האמון. החוקרים – הד"ר ארנסט פהר, הד"ר מייקל קוספלד והד"ר מרקוס היינריכס מאוניברסיטת ציריך – גילו להפתעתם כי האמון שאדם נותן בזולתו תלוי במידה רבה בפעילותם של מנגנונים ביולוגיים: הרחת ספריי המכיל הורמון הנקרא אוקסיטוצין הגבירה את רמת האמון של האדם באחרים.
אוקסיטוצין, הורמון המיוצר בהיפותלמוס שבמוח, ממלא תפקידים רבים. הוא ממריץ את הצירים במהלך הלידה, ואחרי שהתינוק נולד הוא מסייע בשחרור החלב מהשד של האם. בחלק ממיני בעלי החיים, בעיקר אצל חולדות, הוכח כי ההורמון מווסת דפוסי התנהגות כדוגמת אהבת אם ויצירת קשר בין זכרים לנקבות ומשפיע על הקלות שבה החיה ניגשת לזרים.
לד"ר קוספלד והד"ר היינריכס היתה איפוא סיבה טובה לחשוד שהאוקסיטוצין עשוי לווסת את האמון גם אצל בני אדם. הם גם ידעו, הודות לעבודתם של חוקרים אחרים, כי הורמונים המכילים חלקיקי חלבונים המכונים פפטידים יכולים להגיע למוח אם נותנים אותם בצורת ספריי. אוקסיטוצין הוא אחד מאותם פפטידים.
כדי לחקור את תפקיד האוקסיטוצין בעידוד אמון בין בני אדם, החוקרים המציאו משחק שבו השתתפו משתתפי הניסוי – 178 תלמידי קולג'. המשחק כלל "משקיעים" ו"נאמנים", שלא ידעו אלה על זהותם של אלה. כל משקיע קיבל כסף, 12 יחידות ששווי כל אחת מהן כ-30 סנטים אמריקאיים. הוא יכול היה לשמור את כל היחידות אצלו או להעניק ארבע, שמונה או את כל 12 היחידות לנאמן – דבר שיביא לשילוש ערכן. הנאמן, מצדו, יכול היה להחזיר את היחידות למשקיע לאחר שילוש הערך, או לשמור אותן אצלו.
בניסויים קודמים במשחק הזה התברר שהמשקיעים נוהגים בתחילה בזהירות ומגדילים את הסכום שהם נותנים לנאמנים רק לאחר ששותפיהם לעסקה נוהגים בהגינות ומחזירים להם את הכסף שהשקיעו. אלא שהמחקר החדש לא איפשר למשתתפים לפעול בהתאם לאסטרטגיה כזאת: האינטראקציה בין המשקיעים לנאמנים היתה חד-פעמית.
לפני תחילת הניסוי ריססו כל המשקיעים והנאמנים תרסיס אל תוך אפם. אולם בחלק מהמקרים התרסיס לא כלל אוקסיטוצין, אלא חומר "נייטרלי". בקרב המשקיעים שריססו אוקסיטוצין, 45% השקיעו את כל 12 היחידות, בעוד שרק 21% מאלה שריססו תרסיס-דמה עשו זאת. בממוצע, הקבוצה שריססה אוקסיטוצין העבירה לנאמנים סכום כסף הגדול ב-17% בהשוואה לסכום שהעבירה קבוצת הביקורת. אוקסיטוצין, התברר, מעודד אמון בין בני אדם.
איך אפשר לדעת שהאוקסיטוצין מגביר את האמון בין בני אדם, ולא גורם לתחושת לבביות כללית כלפי הזולת או מפחית את הרתיעה מלקיחת סיכון? החוקרים הראו זאת בשתי דרכים. ראשית, התגובה של הנאמנים. אנשים אלה, בניגוד לדעת רבים, לא לקחו את הכסף וברחו. המשקיעים קיבלו בדרך כלל תמורה להשקעתם, אם כי פחות ממחצית הסכום ששולש. אולם הסכום שהוחזר למשקיעים לא השתנה בין הנאמנים ששאפו אוקסיטוצין לבין הנאמנים ששאפו תרסיס-דמה. ממצא זה מחזק את ההשערה שהאוקסיטוצין משרה אמון באופן ספציפי, ולא מעודד התנהגות חברותית באופן כללי.
ההשערה שאוקסיטוצין מגביר את האמון בין בני אדם קיבלה חיזוק נוסף כשנאמר למשקיעים כי מחשב, ולא בן אדם, יהיה הצד השני בעסקה וכי הסכום שיוחזר ייקבע בצורה אקראית. במצב כזה, הקבוצה שריססה אוקסיטוצין וקבוצת הביקורת השקיעו סכומים שווים.
מחברי המחקר מקווים כי ממצאיו יובילו לטיפול בחרדה חברתית ואולי אף באוטיזם, אם כי חוקרי מוח שלא היו מעורבים במחקר סבורים שהדרך עדיין ארוכה מאוד. "אני מאמין שאוקסיטוצין עשוי לעזור לאנשים שמגלים רמת אמון נמוכה באופן פתולוגי באנשים אחרים", אמר הד"ר פהר, "אבל אי אפשר לגרום לאנשים לפתח אמון גבוה באופן פתולוגי בזולתם אם נותנים להם אוקסיטוצין". החשש מפני עסק למכירת מכוניות משומשות שממלא את חלל משרדו באוקסיטוצין הוא חסר בסיס, הוסיף הד"ר פהר.
