דוקטור מוח

הרבה בעיות גופניות מתחילות במוח ורק המוח יכול לפתור אותן.ד”ר אלכסנדר סולומונוביץ, מנהל היחידה להיפנוזה בבית החולים וולפסון, יוצר לך את הקשר

מאת: תמי לוי נחום

:צילום: עדי מזן

ד”ר סולומונוביץ מדגים טיפול היפנוטי. יש מצבים שבהם הבעיה נפתרת עוד לפני שהמטופל מגיע לטיפול

המפגש הראשון שלו עם ההיפנוזה התרחש כשעוד היה ילד בן שבע. “הייתי צריך ללכת לרופא השיניים לעקור שן”, נזכר ד”ר אלכסנדר סולומונוביץ, נוירולוג בכיר. “חששתי. בזמן העקירה תפסתי את עצמי עושה משהו מיוחד שיאפשר לי לא לחוש בכאב. בדיעבד אני יכול להבין שנכנסתי למעין דיסוציאציה, שהיא אחד המנגנונים הפסיכולוגיים שנקרא פיצול – פיצול של המודעות או של התודעה, כאשר אדם יכול להיות בו-בזמן גם כאן וגם, בדמיונות, במקום אחר. כך התרחקתי מהמציאות הנוכחית, המאיימת, והעברתי את הזמן הזה בצורה יותר נוחה. אז כמובן, עשיתי את זה בצורה אינטואיטיווית, לא ידעתי בדיוק מה מתרחש בי, אבל זה איפשר לי לעבור את העקירה ללא הרדמה ובלי לסבול. אני זוכר את התרוממות הרוח שהיתה בי אחרי העקירה. ידעתי שעשיתי משהו חשוב, משהו שישרת אותי בחיים, זה נחרת בזיכרון שלי. מאז אותו אירוע ידעתי שהדבר הזה, שלא ידעתי עדיין מהו וכיצד לכנות אותו, יעזור לי בהמשך חיי”.

כבר שש שנים פועלת בראשותו יחידה להיפנוזה בבית החולים וולפסון
בחולון. היחידה הוקמה ביוזמתו על בסיס המרפאה להיפנוזה שפעלה
בבית החולים כבר מ-,’89 והיום עובדים בה מלבדו במשך כל ימות
השבוע עוד שלושה רופאים ופסיכולוג קליני. מי שירצה לקבוע תור
ייאלץ לחכות בסבלנות עד לקיץ הבא. הביקוש גדול והתורים ארוכים.

יותר מ-30 שנה הוא מטפל בהיפנוזה. אלכסנדר סולומונוביץ נולד
ב-1945 בבוכרה שבאסיה התיכונה. שבוע אחרי לידתו עברה המשפחה
לבסרביה, שם בילה את שנות ילדותו. את עשר שנות לימוד החובה
בבית הספר סיים בתוך שמונה שנים, וכשהיה בן 16 כבר החל ללמוד
בבית הספר לרפואה בעיר קמרובו שבסיביר והתמחה בנוירולוגיה.
לפני 25 שנה, בהיותו בן ,30 עלה לארץ מלנינגרד והשלים כאן את
ההתמחות בנוירולוגיה.

השיחה מתקיימת במרפאה שלו בבית החולים. חיוכו המבויש אינו
מסתיר את מבוכתו מהעובדה שיכתבו עליו בעיתון. סולומונוביץ הוא
אדם צנוע, לאורך השיחה הוא מדגיש שתהליך ההיפנוט הוא תהליך של
המטופל עם עצמו וממעיט בערך המהפנט. במפגש עמו לא קשה לנחש
שסולומונוביץ דוגל בגישה הפרמסיווית – הגישה הטיפולית
הדמוקרטית, שאינה מקובלת על כל העוסקים בטיפול היפנוטי רפואי.
את תפקידו הוא רואה כמדריך וכעוזר למטופל לגלות את כישוריו
להיפנוט עצמי. “אין לי זכויות על הנפש של המטופל או על
האינטלקט שלו. אני לא נותן לו פקודות. מתרחש כאן דו-שיח שווה
זכויות”.

לפני כ-200 שנה העוסקים בהיפנוזה היו רופאים, קצינים, ובעלי
אחוזות, מספר סולומונוביץ. “המטופלים היו פשוטי העם ופקודים.
הגישה הסמכותית של מתן פקודות היתה מקובלת וההנחה היתה
שהיפנוזה זה משהו שמישהו עושה למישהו, או מפעיל על מישהו. היום
אנחנו יודעים שזאת טעות. לרוב, הגישה הסמכותית לא מצליחה
במערב”.

מתי התחלת לעסוק בהיפנוזה באופן מקצועי?

“אחרי השנה הראשונה בבית ספר לרפואה בסיביר, שבו למדתי.
השתייכתי לקבוצה של סטודנטים לפסיכיאטריה שעסקו בהיפנוזה ושם
התחיל הלימוד הרציני. בגיל ,23 כשסיימתי את לימודי הרפואה,
התמחיתי בנוירולוגיה כי רציתי ללמוד על המוח לפני שאני מתעסק
בהיפנוזה”.

בשנת ,1984 ביוזמתו של הפסיכיאטר ד”ר מוריס קליינהאוז, נחקק
בכנסת חוק השימוש בהיפנוזה. לפי החוק, המורשים היחידים לעסוק
בהיפנוזה למטרות אבחון וטיפול הם רופאים, רופאי שיניים
ופסיכולוגים, וגם זאת לאחר לימוד וקבלת רשיון ממשרד הבריאות.
חקיקת החוק והידיעה שאת הטיפול נותן אדם המוסמך לכך, הביאה
אנשים רבים לבקש את הטיפול.

הרופאים מתייחסים להיפנוזה בכבוד הראוי לה, כחלק ממדע הרפואה.
אבל הקלות היחסית שבה ניתן להשרות מצב היפנוטי איפשרה לאורך
השנים שימוש לרעה על ידי מתחזים ואנשי בידור. סיפורי נסים,
ריפוי על-טבעי ומיתוסים שונים נקשרו סביב התופעה ועיצבו את
תדמית ההיפנוזה בעיני הציבור. אפילו משמעות המלה מטעה: היפנוס
ביוונית פירושו שינה, אלא שהיפנוזה איננה שינה.

מה זאת היפנוזה?

“היפנוזה היא שיטה טיפולית ששייכת לרפואה ולפסיכולוגיה. בניגוד
למה שחלק מהאנשים חושבים, היפנוזה לא שייכת לרפואה
האלטרנטיווית. הסוד בהיפנוזה טמון ביכולת של המטופל להיפנוט
עצמי. מה שקובע הוא הרעיון שנמצא במוחו של המטופל והרצון שלו
להגשים אותו. ביסוד השיטה עומדת העובדה שהמוח יודע לתרגם רעיון
או סוגסטיה (בעברית: השאה) חיובית לביטוי נפשי התנהגותי
וגופני, והיא זו שתורמת להחלמה של המטופל. למשל, אם אני אגיד
לך עכשיו לחשוב על לימון את תרגישי חמיצות בפה. כלומר, הרעיון
היווה תחליף לגירוי האמיתי. המטפל מציע למטופל רעיון והמטופל
בוחר לקבל ולהפנים אותו או לדחות אותו. הטיפול מצליח כשלמטופל
יש יכולת להפנים רעיון חיובי”.

אתה מרפא באמצעות מלים?

“כן. חלק מהעבודה בהיפנוזה כולל שימוש בשפה, ושימוש משוכלל
בשפה. בין השאר משחקי מלים תוך התחשבות בתוכן ובצליל. המטפל
צריך למצוא בתוך זמן קצר את הצירוף המוצלח של המלים שידברו אל
המטופל. אחת ההגדרות להיפנוזה היא קומוניקציה יעילה, ובמובן
הזה קומוניקציה היא גם לא-מילולית. היא גם נוכחות, אינטונציה,
מימיקה, פנטומימה. במצבים מסוימים אפשר להפנט גם ללא מלים,
למשל בטיפול בילדים שהשפה שלהם עוד לא עשירה דיה, הרבה פעמים
משתמשים בכלים אחרים כדי ליצור הרפיה. הציפייה של המטופל,
והנכונות שלו לפתור את הבעיה הן חלק חשוב בתהליך.

“יש מצבים שבהם הבעיה נפתרת עוד לפני שהמטופל הגיע אלי. הידיעה
שהוא עומד לעבור תהליך שיפתור או ישפר את מצבו מביאה לא פעם
לפתרון הבעיה. אחת המטופלות שלי, אשה כבת ,40 סבלה במשך
כשנתיים מיבלות בידיים. לאחר טיפולים במשחות, בלייזר ובחנקן,
שלא הועילו, היפנה אותה רופא העור לטיפול ביחידה. היא חשבה
שהרופא מתבדח ופנתה לרופא אחר, שגם הוא המליץ לגשת לטיפול
היפנוטי. שוחחנו בטלפון וכעבור שבועיים, יום לפני הפגישה
המיועדת בינינו, היא התקשרה ואמרה שלהפתעתה כמה מהיבלות הצטמקו
ואחדות אף נעלמו. היא היתה מופתעת מאוד ושאלה אם יש צורך שהיא
תבוא. המלצתי לבוא בכל זאת לפגישה כדי להסביר לה מה היא הצליחה
לעשות באופן לא מודע כדי לפתור את הבעיה. במקרה שלה, הציפייה
שלה לריפוי ריפאה אותה. למחשבה יש כוח מרפא. הדיבור שלה עם
עצמה לא התרחש לפי כללי הלשון המוכרים לנו”.

איך אתה מסביר את זה למטופלים שלך?

“אני משתמש בציורים המתארים אשליה אופטית. המוח שלנו מסוגל
ליצור אשליה – אנחנו מרשים לעצמנו לראות משהו שבעצם לא קיים
במציאות. המוח של החולים יודע שאין בסיס אורגני לתחושה שאותה
חש החולה, אבל עדיין החולה מרגיש בכאב, כלומר יש כאן יצירה של
אשליה. כפי שהמוח יודע ליצור אשליה אופטית כך הוא יודע ליצור
אשליה של כל חוש אחר. זוהי הפיזיולוגיה שלנו. במוח קיים
הפוטנציאל לרמייה עצמית”.

אתה מדגיש את היכולת של המטופל להפנט את עצמו. אם כך, מהו בעצם
התפקיד של המהפנט?

“אני כרופא מהפנט עוזר למטופל לגייס את היכולת שטבועה בו להפנט
את עצמו. אולי הוא לא היה מודע ליכולת הזאת שבו, אבל בעצם, אם
הוא מתאים לטיפול היפנוטי זה אומר שהוא השתמש באותם כלים לרעת
עצמו, בלא ידיעתו. המטופל הוא זה ששולט במה שקורה בזמן הטיפול;
אני יכול להוות את מקור הרעיון שעל המטופל להפנים, אבל המטופל
הוא זה שקובע באיזה רעיון להתרכז ומה להגשים. הוא לא יאמץ,
למשל, רעיון שמנוגד למוסר שלו או שנוגד את השקפת עולמו”.

גמילה מעישון בפגישה אחת

מי האנשים שפונים לקבלת טיפול ביחידה?

“הפניות מגוונות. לרוב אלה פציינטים שסובלים מסימפטומים שונים
שלא ניתנים להסבר גם לאחר בירור רפואי מקיף. במחקרים גילו
שיותר מ-50 אחוז מהחולים הפונים לחדר מיון או לרופא המשפחה
מאובחנים כבריאים הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית. לדוגמה,
אדם מתלונן על כאבי בטן חזקים, ניגש אל בית החולים ומתחיל
לעבור סדרת בדיקות. הבדיקות לא מעלות שום סיבה פיזיולוגית
לבעיה. לעתים הבעיה חולפת אחרי כמה ימים. אבל יש חולים הסובלים
מכאבים לאורך חודשים ושנים. כאן יש כבר חשד למה שאנחנו מכנים
‘היפנוט עצמי שלילי’. אנשים שפונים לטיפול ביחידה הם בדרך כלל
אנשים שיצרו את הבעיה שלהם באמצעות ‘היפנוט עצמי שלילי’, ללא
ידיעתם כמובן. בתהליכים בתת מודע הם הגיעו לשיבוש גופני,
פסיכולוגי או התנהגותי, כתוצאה מהגשמה של רעיון כזה או אחר.
התיקון של השיבוש נעשה באותו האופן, רק על ידי הגשמה של רעיון
חיובי”.

זה נשמע כמו בעיה מתחום בריאות הנפש.

“רוב המטופלים שלי אינם סובלים מתופעה שאנו מכנים ‘רווח משני’.
אין להם שום אינטרס בסימפטום. המחלה איננה משרתת צרכים נפשיים
שלהם והיא נוצרה בטעות”.

טיפול בהיפנוזה הוא טיפול קצר ולעתים רחוקות מצריך יותר מעשרה
מפגשים. אורך הטיפול תלוי באופי הבעיה וביכולת ההיפנוט העצמי
של המטופל. גמילה מעישון, למשל, מצריכה בדרך כלל פגישה אחת.
היפנוזה מתאימה לכל אדם: נוקשה או חלש, מוחצן או מופנם, רגוע
או מתוח, דתי או חילוני – אין מתאם בין מבנה האישיות ליכולת
היפנוט.

בפגישה הראשונה נערכים כמה טסטים שנועדו לבדוק אם המטופל כשיר
או מתאים לטיפול היפנוטי. אחד התנאים החשובים בתהליך ההיפנוזה
הוא יכולת ריכוז. הטסטים הם פשוטים. הראשון, הקלסי ביותר, הוא
המטוטלת. סולומונוביץ מבקש ממני לאחוז במטוטלת ולהתרכז בהוראות
שהוא נותן לי. עלי “להזיז במחשבה” את המטוטלת מצד לצד. תוך
שניות אחדות המטוטלת זזה באטיות ימינה ושמאלה. גם הוראותיו
לסובבה עם כיוון השעון ונגד כיוון השעון מתבצעות. ההרגשה
מוזרה.

מה התרחש כאן? סולומונוביץ מסביר:

“בטסט הקטן הזה התקיימו שלושת התנאים לקיום תהליך היפנוטי.
קודם כל, אמרתי את הסוגסטיות בעברית, בשפה שאת מבינה. אילו לא
היית מבינה אותי, לא היית פועלת. המוח שלך מבין עברית וזה
התנאי הראשון, שהמוח יבין את הרעיון. התנאי השני הוא שהמוח
יסכים עם הרעיון. אילו ההצעות שהצעתי לא היו מקובלות עליך, לא
היית מבצעת אותן. והתנאי השלישי הוא היכולת של המוח להתרכז.
מוח שיודע להתרכז מספיק טוב ברעיון, יודע גם להגשים אותו.
וכשהוא מגשים אותו מתרחשת קומוניקציה בין המוח לגוף באמצעות
תהליכים חשמליים וכימיים. לכן, אחת מההגדרות של היפנוזה היא
קומוניקציה. כפי שבמקרה הזה המוח הגשים רעיון מבלי שתרגישי,
והפעיל את השרירים העדינים של האצבעות, כך זה יכול להתרחש
בתחום של התחושות. כפי שסוגסטיה של לימון מעוררת תחושה של
חמיצות בפה. במצב היפנוטי הרעיון מהווה תחליף לגירוי האמיתי”.

מצב של ריכוז הוא מצב המוגדר כ”טראנס”?

“אין הגדרה מדויקת לטראנס. אבל זה לא מפריע לנו לעסוק
בהיפנוזה, כפי שאין הגדרה מדויקת לכאב ועדיין אנחנו עוסקים
בזה. טראנס הוא מצב של תודעה השונה מהמצב התודעתי הרגיל שלנו.
זה מצב של ריכוז ממוקד (במוסיקה או בריקוד, בקריאה, בתפילה
וכדומה); כשאדם מרגיש שהוא מנותק מהסביבה שלו וכשהוא מרגיש
הזדהות והתרכזות במקום אחר. או בדבר אחר. גם חלומות בהקיץ
נחשבים כמצב של טראנס. אבל תהליך היפנוטי-טיפולי לא מסתכם בזה.
מצב טראנס היפנוטי הוא תוך כדי הרפיה, והמטרה היא שהמטופל
יפנים סוגסטיות חיוביות שיביאו לריפוי או להקלה במצבו”.

רמת ריכוז גבוהה

ד”ר סולומוניביץ מדגיש שוב שהיפנוזה היא לא שינה: “אנשים
מהופנטים נמצאים ברמת ריכוז גבוהה. בדיקת הפעילות המוחית
באמצעות אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) של האדם הנמצא במצב טראנס
היפנוטי, מעידה באופן חד-משמעי על העובדה שהאדם ער ומרוכז.
לאורך כל תהליך ההיפנוט האדם יכול להתנגד ולהפסיק את הטיפול”.

בזמן הטיפול, האם אדם יכול להישאר במצב של טראנס ולא לחזור
למציאות?

“כשמגיע הזמן לסיים את התהליך ולחזור אל המציאות הרגילה, יש
אנשים שעדיין ימשיכו לשבת או לשכב בתנוחה הנוחה. לפעמים לאדם
נעים במצב הזה, משום שהוא נמצא בהרפיה. יש מטופלים שיישארו כמה
דקות במצב הזה או במקרה אחר יירדמו ואחר כך יתעוררו. זו
הסיטואציה השכיחה. חשוב להדגיש שהמטופל נמצא כל הזמן בשליטה.
אבל נכון, היו מקרים קיצוניים שבהם המטופל ביטא מחאה נגד
המהפנט ולא חזר למצב רגיל. זו יכולה להיות מחאה נגד פעולה או
סוגסטיה לא מוצלחת של המטפל, או למשל, רצון של המטופל לברוח
מהמציאות הטראומטית שבה הוא שרוי. מקרים כאלה הם נדירים מאוד
ולפעמים זה נובע מבעיה פסיכולוגית של המטופל”.

אפשר לדעת זאת לפני תחילת הטיפול ההיפנוטי?

“אחת מהאבחנות שצריך לעשות הרופא היא לאתר את החולים שהתהליך
ההיפנוטי לא נועד להם. בכל מקרה, התהליך ההיפנוטי איננו מסוכן.
היפנוזה היא טיפול רפואי כמו כל טיפול אחר, למשל תרופות. וכפי
שרופא יעשה שגיאה אם יחליט לתת תרופה לא מתאימה לחולה מסוים,
כך רופא המטפל בהיפנוזה יטעה אם יטפל בחולה שלא מתאים לטיפול”.

במי אסור לטפל באמצעות היפנוזה?

“אין טעם לנסות לטפל באדם שלא מסוגל להקדיש את עצמו למצב של
ריכוז יעיל. למשל, אנשים במצב של פסיכוזה. לכן חשוב שרק אדם
שמורשה לטפל בהיפנוזה יעסוק בכך. אדם לא מקצועי עלול להזיק
לחולה. למשל, אם מטפלים בכאב ומעלימים אותו, אבל בינתיים
התהליך שממנו נובע הכאב ממשיך להתפתח בגוף, כמו למשל גידול,
אדם שהוא מספיק מוכשר מבחינה היפנוטית יכול להעלים את הכאב אבל
בינתיים הוא מאבד זמן שבו ניתן, וצריך, לטפל בגידול. מי שלא
מיומן עלול לגרום לחולה נזק לא מעצם ההיפנוט, אלא מאבחנה לא
נכונה. פייר ז’נה אמר, ‘הסכנה היחידה בהיפנוזה היא בכך שהיא
אינה מסוכנת דיה’, היא זמינה לכולם ומאפשרת לכולם להתעסק או
להתנסות בה ובזה יש סכנה”.

האם אפשר להפנט אדם בניגוד לרצונו? למשל פושע, ועל ידי כך
לגלות פרטים שיעזרו בחקירה?

“אני סבור שלא, מה גם שזה אסור בחוק בארץ. יותר מזה, אדם יכול
להחליט להיכנס לטראנס ותוך כדי זה הוא ישלוף אינפורמציה שתשרת
אותו, ולא את החוקר. מקרה כזה התרחש לפני כעשרים שנה בארצות
הברית. במסגרת חקירתו של חשוד ברצח סדרתי הוחלט להשתמש גם
בטכניקות של היפנוזה. החשוד, שוטר לשעבר ששמו ביאנקי, היה
מעוניין ושיתף פעולה. במהלך הטראנס הוא דיבר בקולות שונים
ובשמות שונים. המהפנט שהעביר את התהליך היה פרופ’ ג’ון
ווטקינס, פסיכולוג ידוע, ומסקנתו היתה שביאנקי סובל מתופעה
פסיכיאטרית של ריבוי אישיות.

“אילו היו מקבלים את ההנחה הזאת, אז ברור שמגיעים למסקנה שהוא
אדם חולה, מה שמשפיע ישירות על הכרעת הדין. על סמך עובדות
נוספות החליטה המשטרה לא לקבל את הגרסה ולפנות למהפנט נוסף כדי
לקבל את חוות דעתו. הזמינו את אחד האנשים הידועים בתחום
ההיפנוזה בארצות הברית, פרופ’ מרטין אורן, והוא השתמש בכמה
תחבולות שהכבידו על ביאנקי ומהן היה ברור שביאנקי משחק. מאוחר
יותר התברר שביאנקי התעניין בעבר בהיפנוזה ואף קרא ספר בנושא.
אחר כך גילו שותף נוסף לרציחות והפלילו את השניים”.

האם היפנוזה יכולה לשמש גם ככלי לשחזור אירוע מהזיכרון?

“כן. אחד המקרים שבהם טיפלתי היה של אשה שלא הצליחה למצוא
תכשיט יקר. היא חיפשה את התכשיט בביתה והיתה משוכנעת שהוא אבד
ולא נגנב. אחרי חצי שנה של חיפושים היא פנתה לחברת הביטוח
ומשום שהיה ברור לה שהתכשיט לא נגנב מביתה, הציעו לה לפנות
ליחידה. במקרה שלה הפתרון לא התרחש כאן בקליניקה, אבל כאן נערך
הטיול הדמיוני שלה בדירה, והעיקר היה שהיא גילתה שהיא מסוגלת
להיכנס למצב של הרפיה ואז היא חיפשה את החפץ ‘בדמיון’
בנינוחות. העליתי את האפשרות הכי שכיחה, שזה נמצא בכיס של בגד
בארון הבגדים. אחרי הטיפול היא התקשרה אלי וסיפרה שהתכשיט נמצא
במקום שבו היא חיפשה הרבה מאוד פעמים – בארון הבגדים. במקרה
הזה החרדה היא זו שהכשילה אותה.

“אנחנו לא משתמשים בכישורים שלנו במאה אחוז, לא ביכולת הגופנית
ולא ביכולת השכלית. במצב של טראנס אדם מסוגל להוציא מעצמו הרבה
יותר ממה שהוא חשב שהוא מסוגל. ריכוז והתמקדות הם מנגנונים
המאפשרים לנו יעילות. במצבים של חרדה הזיכרון שלנו לא מתפקד
ביעילות”.

הרגל חולני

נ’ מספרת את הסיפור ממרחק של ארבע שנים. אל היחידה להיפנוזה
היא הגיעה בגיל 11 במטרה לטפל בדחף לתלישת שערות, תופעה
המוגדרת ברפואה כהרגל חולני. “זה התחיל בשנה של כיתה ג’. בית
הספר החליט לפצל את הכיתה שלנו משום שהיה מחסור בכיתות ורצו
לאחד כמה כיתות ביחד. את השנה התחלתי עם תלמידים חדשים שאותם
לא הכרתי ועם מורה חדשה. לא אהבתי את התלמידים וגם לא את
המורה. לא רציתי ללכת לבית הספר. הייתי מבודדת מכולם ולא
מקובלת. בהתחלה התחלתי למרוט את הגבות. בהיסח הדעת. לא ידעתי
איך אני עושה את זה ומתי זה מתרחש, אבל לאט לאט לא היו לי גבות
בכלל. היום אני יודעת שזה בגלל היחס שקיבלתי מהמורים
ומהתלמידים. ההורים שלי התערבו ושוחחו עם המורה, שהיתה עוינת
כלפי, אבל זה לא עזר. נעדרתי לעתים תכופות מבית הספר,
בידיעתם”.

באותה שנה סבלה נ’ מתופעה פסיכוגנית נוספת: כאבי בטן חזקים.
הוריה פנו לרופא מומחה ולאחר סדרת בדיקות מקיפות לא נמצאו שום
ממצאים גופניים והרופא המליץ לפנות לפסיכולוג. “בחופש הגדול
הלכתי לפסיכולוגית. הפגישות שלנו כללו שיחות שלא עזרו לי בכלל.
הדיבורים היו סתמיים. בסוף החופש הפסקתי ללכת אליה. כאבי הבטן
חלפו אבל עדיין המשכתי למרוט את הגבות”.

גם בכיתה ד’ סבלה נ’ מהרגשה של נידוי, הרגשה שהמורים מתנכלים
לה והיועצות אינן מבינות אותה. “כל היועצות ניסו לשייך את
התופעה לעובדה שההורים שלי גרושים. אני ביחסים טובים מאוד עם
שניהם, הם התגרשו כשהייתי ילדה קטנה. אף פעם לא הרגשתי שאני
סובלת מהפרידה שלהם”. בכיתה ה’ חל שיפור קל במצב החברתי בכיתה
כתוצאה מהחלפת המורה, אבל שנה אחר כך שוב הרגישה נ’ מנודה
מהתלמידים, שרובם לא אהבו את המורה האהובה דווקא עליה.

בכיתה ו’ התחילו להופיע קרחות בראשה. “עשיתי את זה בשעות היום
והלילה, באופן בלתי מודע. הייתי מורטת בזמן צפייה בטלוויזיה או
בזמן קריאה או הכנת שיעורים. בזמן שהייתי עסוקה לא הייתי
מורטת, או בסיטואציה שבה התביישתי למרוט, כמו למשל בבית הספר.
היו לי קרחות בכל חלקי הראש”.

אל ד”ר סולומונוביץ היא הגיעה עם הוריה בהמלצת ידיד משפחה.
במקרה שלה הטיפול היה ארוך יחסית: 20 פגישות במשך שנה וחצי.
שיפור הדרגתי הופיע כבר במפגשים הראשונים ולאחר עשר פגישות היא
הפסיקה למרוט את שערות הגבות והראש. הסוגסטיות שנלמדו בזמן
הטיפול היו הרפיה וחיזוק הביטחון העצמי.

במסגרת הטיפול קיבלה נ’ קלטת הדרכה של סולומונוביץ. “שמעתי
אותו מדבר אלי. הייתי מקשיבה לו בכל פעם שהייתי זקוקה לזה. הוא
דיבר על הביטחון העצמי, על שליטה עצמית, אופטימיות, שלווה. הוא
קישר את הבעיה שלי עם הדברים האלה. לפני השינה הייתי מקשיבה
לקלטת ונרדמת. לאט לאט הגישה שלי השתנתה. ההרפיה עזרה לי מאוד.
אני מרגישה שהחלמתי. גם היום אני עדיין מקשיבה לקלטת”. היום
היא נערה בת 15 בעלת שיער ארוך ושופע וגבות מלאות.

קרו עוד דברים טובים בעקבות הטיפול?

“כן, הרבה, שכחתי מזה לגמרי. בכיתה ו’ היתה לנו תחרות ריצה
בבית הספר וזכיתי במקום שלישי. בכיתה ז’, כשעליתי לחטיבת
הביניים, היו לי כבר הרבה חברות. הרגשתי טוב, הרגשתי שהשתניתי.
הפכתי להיות יותר חברותית. הסתדרתי עם המורים ועם התלמידים.
חטיבת הביניים היתה תקופה נהדרת”.

התקף לב מדומה

א’, נשוי ואב לילדים בן ,51 עוסק בשיווק בינלאומי. “לפני כשלוש
שנים נסעתי לחופשה בסקוטלנד”, הוא מספר. “באחד הימים, בזמן
טיול חשתי חולשה בכל הגוף שמלווה בזיעה. הייתי משוכנע שחוויתי
התקף לב. ביום החזרה לארץ, בזמן שהייתי בשדה התעופה, שוב חשתי
רע מאוד, דקירות בחזה וביד שמאל, והייתי משוכנע שאני על סף
התקף לב. חזרתי לארץ והחלטתי לעבור בדיקות כלליות. בינתיים
המשכתי להרגיש רע ושכנעתי את אשתי שנתחבר למוקד נטל”י. בערבים
שזה היה קורה הייתי מעביר להם את הא-ק-ג ותמיד התוצאות היו
בסדר”.

הוא המשיך לעבוד ולנסוע לחו”ל. “באחת הנסיעות, בזמן השהייה
בחו”ל הרגשתי רע מאוד. זה היה בפגישה, בזמן משא ומתן, הרגשתי
לחץ בחזה ורופא מקומי נתן לי כדורי הרגעה. כשחזרתי לארץ עדכנתי
את רופא המשפחה. תוצאות הבדיקות שערכתי הראו שאין לי שום בעיה.
באחת הפעמים אפילו פוניתי באמבולנס לבית החולים. אשפזו אותי
ליומיים ושוב ערכו את כל הבדיקות האפשריות, ושוב האבחנה היתה
שלא היה התקף לב, ושאני בריא”.

היום הוא כבר יכול לזהות את המקרים שבהם נתקף תחושה רעה. “זה
היה קורה לפני השינה, לפני יציאה למסיבה, כשאני עובר מעל גשר,
לפני טיסה, בזמן שהייה בחו”ל. במפגש עם חברים סיפרתי על הבעיה
שלי לאחת החברות שלנו והיא אמרה לי, אין לך כלום, אתה פשוט
סובל מחרדה. היא סיפרה שגם היא סבלה מחרדות, אשפוזים תכופים
בבתי חולים, קוצר נשימה ועוד תופעות, ושהיום היא לוקחת קסנקס
(כדור הרגעה). זה עוזר לה. יש לי כמה חברים רופאים והם יעצו לי
לא לקחת את הכדור וטענו שזה ממכר. התייעצתי עם חבר שעובד בבית
החולים וולפסון, והוא המליץ לי לגשת לטיפול אצל ד”ר
סולומונוביץ”.

אל היחידה להיפנוזה הגיע א’ שנה וחצי לאחר שהחלו הבעיות. “לא
ידעתי מה זאת היפנוזה ומי זה הרופא. סולומונוביץ הקסים אותי
בשקט שלו, בנוכחות שלו. בפגישה הראשונה הוא ערך כמה טסטים
לבדוק אם אני כשיר לטיפול וגילה שיש לי יכולת היפנוט עצמי
גבוהה. הטסט עם המטוטלת הדהים אותי. עוד לפני הביקור ידעתי שיש
לי יכולת שליטה עצמית וריכוז, אבל כאן ראיתי שאני עומד לרכוש
משהו חדש. משהו שלא הכרתי עד אז”.

המפגש השני נקבע לעוד שישה חודשים. “חלק מהתהליך היה הזמן שעבר
עד לפגישה השנייה. הייתי נחוש לפתור את הבעיה. לאחר הפגישה
הראשונה, בניתי לעצמי מטוטלת ותירגלתי את יכולת הריכוז בבית.
לא התבקשתי לעשות את זה. הרגשתי שגיליתי טכניקה. זה מצא חן
בעיני שהוא לימד אותי משהו חדש שאותו יכולתי לתרגל ולשכלל
בעצמי”.

במחצית השנה הזאת החל א’ להבחין בסיטואציות שבהן הוא נתקף חרדה
ולקשר ביניהן. “התחלתי לעבוד על הרפיה וראיתי איך הטכניקה
מתחילה להשפיע. לא שידרתי א-ק-ג למוקד ולא הגעתי שוב לבית
החולים, אבל עדיין הופיעה חרדה מדי פעם. ציפיתי מאוד לפגישה
השנייה”.

בפגישה השנייה הוא הרגיש שהוא רוכש יכולת חדשה לשליטה בגופו.
“טיילתי בתוך הגוף שלי וידעתי שאני יכול לטפל בכל חלק בו. אין
כאן קסם. תירגלתי את הדברים שהוא אמר לי. הייתי נכון לקבל
אותם. מפגישה לפגישה הרגשתי שאני מסתכל באופן שונה על עצמי ועל
הסביבה. כשהייתי עובר במקום שבו בדרך כלל היתה עולה החרדה
ידעתי לנטרל את ההרגשה. מהפגישה השלישית כבר ידעתי להיכנס
בעצמי למצב היפנוטי”.

הפגישות הבאות התקיימו בכל שבועיים, שמונה בסך הכל. את קיומן
של חמש הפגישות האחרונות הוא מייחס רק לרצונו לספק את סקרנותו.

איך אתה מרגיש היום?

“אני מרגיש טוב מאוד. הרבה דברים השתנו בי. התחלתי ליישם את
השיטה כמעט בכל תחום בחיי. יכולת התקשורת שלי טובה יותר,
בשיחה, ביחסים עם אנשים. הראייה שלי הפכה חיובית. קיבלתי הרבה
יותר ממה שחשבתי, מעבר לכך שאני מרגיש טוב פיזית. ד”ר
סולומונוביץ מצטנע כשהוא אומר שהוא רק מלמד טכניקה. הנוכחות
שלו, הקול שלו, הגישה שלו, זה חלק מזה. אנשים לוקחים במשך שנים
כדורים. באמצעות היפנוזה לא רק שהבעיה יכולה להיפתר בקלות, אתה
רוכש לעצמך כלי חדש שמשפיע על כל דבר בחיים שלך”.

הנוזל הנסתר

ריפוי במצב של טראנס הוא אחד מאומנויות הטיפול הקדומות ביותר.
מקובל לציין את פרנץ מסמר, הרופא הגרמני בן המאה ה-,18 כמי
שהניח את היסוד להיפנוזה ככלי רפואי. מסמר טען לקשר המתקיים
בין כוכבי הלכת לבין הגוף באמצעות נוזל נסתר. מחלה, הסיק מסמר,
נגרמת בגלל חוסר איזון או הפרה של איזון בזרימת אותו נוזל
בגוף. לדעתו אפשר לרפא אנשים באמצעות הכוונה של אותו נוזל
בגוף.

את הריפוי ביצע מסמר באמצעות מגנטים ששימשו לו כלי טיפולי.
התיאוריה שהציג נקראה “מגנטיזם” ואחר כך על שמו, “מסמריזם”.
מסמר בנה מגנטים שהתאימו לחלקים שונים בגוף האדם ובאמצעותם
טיפל בחולים שסבלו מבעיות גופניות ונפשיות. בזמן הטיפול בחולים
הוא גילה שהריפוי יכול להיעשות גם ללא שימוש במגנטים, אלא
באמצעות מגע או העברה של הידיים מעל האזורים הבעייתיים בגוף,
והגיע למסקנה שאותן האנרגיות הנמצאות במגנט נמצאות גם בגוף
האדם.

באחד המקרים טיפל מסמר בנערה מארי תרזה פארדיס, שסבלה מעיוורון
מאז גיל ארבע. פארדיס היתה פסנתרנית מוכשרת שהופיעה בכל רחבי
אירופה. כל ניסיונות הרופאים לטפל בה הסתיימו בכישלון והוריה
החליטו להביאה למרפאתו של מסמר. מסמר טיפל בנערה, ומאור עיניה
שב אליה להפתעתם הרבה של עמיתיו הרופאים. בזמן הטיפול העלו
הוריה את החשש שהמלגה מטעם מלכת אוסטריה, שבה זכתה בהיותה נכה,
תבוטל, וביקשו ממסמר להפסיק לאלתר את הטיפול.

פארדיס סבלה מ”עיוורון היסטרי”, ושלא במפתיע לאחר זמן מה איבדה
שוב את ראייתה. לאחר הטיפול בה החרימו רופאי אוסטריה את מסמר
והוא הוכרח לעזוב את המדינה. מסמר ברח לפאריס והקים בה מרפאה
מצליחה, שבה המשיך לטפל במגוון רחב של מחלות, אך פעילותו החלה
לעורר חשד ובשנת 1784 החליט המלך לואי ה-16 להקים ועדה של
מדענים שתבדוק את טענותיו.

בין חברי הוועדה היו בנג’מין פרנקלין, הממציא והמדינאי
האמריקאי, הכימאי הידוע אנטואן לאבואזייה, וד”ר ג’וזף
גיליוטין, שעל שמו נקראת מכונת ההוצאה להורג. הוועדה לא בדקה
את יעילותה של שיטת מסמר בריפוי חולים אלא התמקדה בבדיקת
תיאוריית ה”מגנטיזם”; המסקנה הצפויה: אין כל בסיס מדעי
להנחותיו של מסמר.

אבל הכישלון המדעי של ה”מסמריזם” פתח פתח לרופאים לחקור את
התופעה שגילה. כעבור כשבעים שנה קרא לה הרופא האנגלי ג’יימס
ברייד בשם היפנוזה. ברייד שלל את טענותיו של מסמר בדבר נוזל
נסתר ובדבר יכולת פיזית של המהפנט לשלוט בתנועת אותו נוזל
ולשנותה, והעביר את הדיון בתופעה מתחום הפיסיקה לתחום האנטומיה
והפיזיולוגיה.

מדוע קרא ברייד לתופעה היפנוזה אם איננה שינה? “בהתחלה הוא סבר
שמדובר בשינה כתוצאה מעייפות, כאשר המטופל מתבונן התבוננות
ממושכת בחפץ מבריק”, מסביר ד”ר סולומונוביץ. “מאוחר יותר הוא
הבין שהמטופלים אינם נמצאים במצב של שינה ושהחשיבות בשיטה היא
בריכוז של המטופל. ברייד הגיע למסקנה שהתופעה איננה שינה והציע
שם אחר, יותר מוצלח: ‘מונואידיאיזם’ – ריכוז ברעיון אחד. כך
בעצם אנחנו רואים את ההיפנוזה היום. אבל המלה היפנוזה כבר
השתרשה”.

באמצע המאה ה-19 היתה באירופה התעניינות גדולה של רופאים
בהיפנוזה. ברייד קירב את השיטה אל רופאי תקופתו. גדול
הנוירולוגים, הצרפתי ז’אן-מרטין שארקו, טיפל בחולים שסבלו
מ”תופעות היסטריות” כשיתוק או פרכוסים. הוא השתמש בטכניקות של
היפנוזה וגילה שאפשר להשרות על החולים את הסימפטומים הללו
ובאותה המידה גם להעלים אותם.

“שארקו השפיע על ההתקבלות של ההיפנוזה בעולם הרפואי, בעיקר
בזכות היותו רופא ומדען דגול”, אומר סולומונוביץ. “לאמיתו של
דבר לא היה לו ניסיון גדול כל כך בטיפול בחולים באמצעות
היפנוזה. חוקרים טוענים שהוא טיפל בלא יותר מעשרה חולים. אבל
באותה התקופה היתה בצרפת אסכולה אחרת, של שני רופאים שעבדו
בננסי, ברנהיים וליבו, שטיפלו במספר גדול מאוד של חולים והיה
להם ניסיון רב בטיפול בהיפנוזה. ההשקפה שלהם היתה שהיפנוזה
נובעת מתוך היכולת של המטופל להפנים סוגסטיות וליישם אותן.
בניגוד לשארקו הם טענו שאת התהליך ההיפנוטי יכול לעבור כל אדם
ולא רק מי שסובל מהיסטריה או ממחלה פסיכוגנית אחרת. הוויכוח
בין האסכולות התקיים כמה שנים ובסופו של דבר, לקראת סוף ימיו
שארקו השתכנע מהתיאוריה של ברנהיים וליבו”.
פרויד למד אצל שארקו, אבל המפגש שלו עם ההיפנוזה לא היה כל כך
מוצלח.

מדוע הוא החליט לנטוש ההיפנוזה ככלי טיפולי?

“פרויד למד אצל שארקו וגם אצל ברנהיים. המפגש שלו עם ההיפנוזה
היווה את הבסיס לפיתוח הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה. אחד הדברים
החשובים שפרויד אימץ מתוך המפגש עם ההיפנוזה היה ‘האסוציאציות
החופשיות’. היו כמה שלבים ביחס שלו להיפנוזה: בהתחלה הוא חשב
שהיפנוזה גוזלת הרבה זמן, שהיא לא מתאימה לכל חולה, ושהמחלה או
הקושי לא נפתרים באופן חד משמעי וסופי. הוא גם טען שהיפנוזה לא
מעלה זיכרונות באופן מדויק ובנוסף יוצרת תלות לא רצויה בין
המטפל למטופל. מאוחר יותר הוא שוב התייחס לחשיבות של ההיפנוזה
וטען שצריך למזג בין שתי השיטות, ‘זהב טהור של פסיכואנליזה עם
נחושת של סוגסטיות ישירות והיפנוזה’. היום אנחנו יודעים שאין
שיטה טיפולית אחת שמתאימה לכל החולים. גם היום טיפול נבון משלב
כמה שיטות. אין פתרון יחיד ומוחלט שמתאים לכל חולה”.

מה המקום של ההיפנוזה ברפואה העכשווית?

“היום ההיפנוזה משמשת ככלי טיפולי בבית חולים רבים. ב-1955
המליצה אגודת הרופאים הבריטית להשתמש בהיפנוזה ככלי לגיטימי
ברפואה וב-1958 הגיעה אגודת הרופאים האמריקאית לאותה המסקנה.
בהרווארד, בסטנפורד ובעוד אוניברסיטאות חשובות בעולם יש מעבדות
לחקר היפנוזה. בכל ספר לימוד בפסיכיאטריה לומדים פרק בהיפנוזה.
בארץ יש כשלוש-מאות מטפלים מורשים בהיפנוזה. אנחנו בהחלט
נמצאים בתקופה של גאות”.

לפני אחת-עשרה שנים, מספר סולומונוביץ, כשהגיש את ההצעה להקים
יחידה להיפנוזה למנהל בית החולים, הוא חשב שיעבור זמן רב עד
שיקבל תשובה. “להפתעתי הדברים קרו מהר. בתוך שבועות ספורים
התחלתי לטפל בחולים. בהתחלה טיפלתי רק יום אחד בשבוע. לאט לאט
נוספו עוד ימים, והיום יש לנו יחידה שפועלת יום יום”.
*

היפנוזה ככלי טיפולי

אלו התופעות שבהן אפשר לטפל באמצעות היפנוזה:

* כאב שמקורו בבעיה גופנית או פסיכולוגית.

* תנועות בלתי רצוניות (טיקים, מצמוץ מוגבר), לפרוספזם (עצימת
עיניים עוויתית בלתי פוסקת).

* אפילפסיה (במיוחד התקפים מדומים).

* התעלפויות שלעתים קרובות סיבתן פסיכולוגית.

* חרדה.

* פוביות – פחד בחינות, טיסות, מעליות, מקומות סגורים, גבהים,
מחלות ועוד.

* הרגלים חולניים – חריקת שיניים, תלישת שערות, כסיסת
ציפורניים, מציצת אצבע, אלכוהוליזם, גמגום, אכילת יתר, הרטבת
לילה, גיהוקים ועוד.

* אסתמה.

* יתר לחץ דם.

* תסמונת המעי הרגיז.

* שלפוחית רגיזה.

* הפרעות בשינה.

* שיתוקים פסיכוגניים.

* הכנת נשים ללידה ללא כאבים.

* שיבושים בתפקוד המיני.

* מחלות עור.

* התמודדות יעילה עם מחלה ותופעות לוואי של טיפול תרופתי.

* רפואת שיניים.

שימושים נוספים בהיפנוזה שלא לצורך טיפול רפואי:

* שיפור יכולת הלמידה וחידוד הזיכרון.

* הגברת היצירתיות.

{הופיע בעיתון הארץ, 7/9/2000{

 

כאבים בכף הרגל