נוסחת ההישרדות

אלאדאר הדינוזאור נראה כמו טרזן, הרקולס והגיבן מנוטרדם

“דינוזאור”. אולפני וולט דיסני. במאים: ראלף סונדאג ואריק
לייטון. מפיקה: פאם מרסדן. תסריט: ג'ון הריסון, רוברט נלסון
ג'ייקובס. מוסיקה: ג'יימס ניטון האוורד. תרגום ועיבוד קולות:
שפרירה זכאי. קולות: ענת וקסמן, עידו מוסרי, אלון אופיר, שירלי
ורטהיימר, יורם יוספסברג, דני בסן

הקיץ הזה כולו דינוזאורים. בשבוע שבו החלו לשדר בערוץ 2 את
הסדרה הבריטית “דינוזאורים”, עלה לאקרנים גם הסרט של דיסני,
“דינוזאור”. אווירה פרהיסטורית זו תלווה את הקיץ, ובוודאי
תעזור לחברות השיווק השונות לקדם את לטאותיהן. חוברות
הדינוזאור כבר מחולקות עם העיתונים, והמדבקות לחוברת נמכרות
במרכולים בתוך שקיות חטיפים ובחבילות נפרדות. בקרוב כל שתיית
שוקו, אכילת דגנים או חטיפים תלווה בפרסומת לסרט. אבל אין בזה
כל חדש, זה אחד מסממני הקיץ. הדבר המעודד כאן הוא, אולי,
שהאיסוף הזה עשוי לדחוק הצדה את האובססיה הפוקימונית. מעט הידע
שאפשר לצבור באיסוף קלפים על דינוזאורים יכול לתרום להשכלה
הכללית – שלא כמו השליטה בחומר הפוקימוני, שתופסת הרבה מאוד
חומרה במוח, לחינם.

לא שהסרט של דיסני מלמד הרבה על דינוזאורים. כי בעוד שהסדרה של
הבי-בי-סי שואפת להיות מדעית, הסרט של דיסני, שפעלוליו מרשימים
אף הם, הוא לא יותר מאשר סרט של דיסני. סרטיה של חברת דיסני
עובדים על פי נוסחה מדויקת, שכל אחד ממרכיביה בולט לעין גם כאן
– בולט כל כך עד שזה מאכזב. האמת היא שנמאס מהנוסחה הזאת. איך,
בין כל הדינוזאורים (שקצתם מפחידים), הצליחו לגרום לאלאדאר –
הדינוזאור גיבור הסרט – להיראות כמו טרזן, הרקולס והגיבן
מנוטרדם, גיבורי הסרטים הקודמים של דיסני? ואיך קרון,
הדינוזאור הרודן הרשע, שהוא אמנם איגואנאדון, נראה ממש כמו
האריה המרושע סקאר ב”מלך האריות” והחגב המפחיד ב”באג לייף”?
פלא אמיתי.

מלבדם יש גם קופיף מכוער, סורי, שהוא החבר הנאמן של אלאדאר
(למולאן היה מושו, לסימבה היה התוכי וכו'), שמספק את האתנחתות
הקומיות. וישנה מושא אהבתו של אלאדאר, תפקיד נשי משני ביותר
(כמו ג'יין ב”טרזן”, וחשובה הרבה פחות מאיזמרלדה ב”גיבן”). זו
איגואנאדונית ושמה נירה, שבאמצעות טכנולוגיה מתוחכמת שיוו לה
הליכה סקסית.

לא תמיד היה כל סרט של דיסני העתק כה ברור של קודמו. “כלבים
וגנבים”, “פיטר פן”, “ספר הג'ונגל”, “היפהפייה והיחפן”,
“חתולים בצמרת”, כל אחד מהם היה סרט בזכות עצמו. “צעצוע של
סיפור” העדכני, מאולפני פיקסאר שעובדים עם דיסני, הוכיח
שהטכנולוגיה היא רק כלי לקידום הסיפור, שהוא עדיין העיקר.

מכיוון ש”דינוזאור” אינו מבוסס על אגדת עם או על סיפור קלאסי,
נותר בו רק שלד הנוסחה, שמזכיר סרטים קודמים – אין שום ייחוד
בעלילה שלו. בתחילת “דינוזאור” יש רצף סצינות מרהיב, שבהן
נלקחת ביצת דינוזאורים ועוברת, תוך סיכון מתמיד, בין חיות
פרהיסטוריות שונות, עד שהיא מתרחקת מאוד מקנה ובוקעת בקרב
משפחת קופים למורים, שאינם מכירים יצור כזה. עד שמטר מטאורים
משמיד את ארצם, גדל אלאדאר, הדינוזאור הצמחוני, בקרב משפחת
קופים, ממש כמו טרזן (וכמו מוגלי ב”ספר הג'ונגל” עם להקת
הזאבים). הוא משתעשע אתם ומתקבל על ידם למרות שונותו הברורה.
סב משפחת הקופים מתנגד לקחתו כשם שסירב לפניו אבי משפחת
הגורילות ב”טרזן”, ובזכות אם המשפחה הוא משתכנע ומגלה שטעה.

בהמשך הסרט, כאשר מצטרף אלאדאר (עם משפחת הקופים על גבו) לעדר
דינוזאורים העושים דרכם בקושי רב לאזור הקינון – נווה מדבר מלא
כל טוב – הוא מתגלה כמנהיג צודק, שלא מפחד לצאת נגד קרון,
מנהיג העדר הטוטליטרי, קשה העורף ובעל הדעות המאובנות. אלאדאר
נלחם בו ממש כמו סימבה ב”מלך האריות” וגובר עליו.

כמו בכל סרט דיסני טוב, בצד המוסיקה הסוחפת, הבדיחות והדמע –
הכל במינון מדויק – יש גם מוסר השכל דידקטי. כאן אנו למדים כי
נטישת החלש לטובת הכלל היא דבר שלילי; רק עדר המתחשב בכל אחד
מפרטיו יכול להצליח להגשים את מטרתו – הישרדות. מסקנה משעשעת
מעט בהתחשב בכך שאפילו הצעירים שבצופים יודעים שגם גישה
שיתופית זו לא עזרה לגיבורים האלה במציאות.
{הופיע בעיתון הארץ, 4/7/2000{
רותה קופפר