הבריטים נמנעו בהצבעת האו”ם על תוכנית החלוקה בטענה שהם לא יכולים לתמוך בתוכנית עליה לא מסכימים שני הצדדים, אך למעשה, קידמו הבריטים תוכנית חלוקה משלהם. תכנית אלטרנטיבית זו עמדה בניגוד גמור לתכנית האו”ם * ובמחקר נפרד: ליהודי ארה”ב חלק בהצלחת הצבעת האו”ם על תוכנית החלוקה ב-29 בנובמבר 1947
כך מגלה ההיסטוריון ד”ר מוטי גולני מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה בעקבות מחקר שערך לקראת ספרו “הנציב האחרון ליהודה” שעומד לצאת לאור בקרוב. ממצאי המחקר המלאים יוצגו בכנס “שישים שנה לכ”ט בנובמבר” שיערך השבוע באוניברסיטת חיפה. “אלמלא הבריטים היו פועלים הלכה למעשה למימוש תוכנית החלוקה האלטרנטיבית שלהם, ספק גדול אם מדינת ישראל הייתה קמה במתכונת אותה אנו מכירים”, אמר ד”ר גולני.
“לבריטים היה ברור שהם חייבים לעזוב את האזור אבל הם בשום אופן לא רצו לראות את המופתי, לו הם התנגדו נחרצות, נכנס ושולט על המדינה הפלסטינית, כפי שעלה מתוכנית החלוקה של האו”ם. הם העדיפו שעל השטחים המיועדים למדינה הפלסטינית ישתלט מלך ירדן, ובסופו של דבר, זה אכן מה שקרה. בתום המלחמה הייתה מדינה יהודית לצד שטחים שהוחזקו בשליטה ירדנית”, ציין ד”ר גולני. “תוצאות מלחמת העצמאות נבעו במידה רבה מהתערבות פעילה של הבריטים שהעדיפו תוכנית חלוקה אלטרנטיבית לזאת שאושרה באו”ם”, ציין.
על פי המחקר, לא הייתה זו יד המקרה שהביאה לכך שבסופו של דבר תוכנית החלוקה הבריטית תצא לפועל. “בני בריתם העיקריים של הבריטים היו הירדנים ומי שעמד בראש הליגיון הירדני, שהיה באותו זמן הצבא החזק באזור, היה קצין בריטי. בלי אישור בריטי הליגיון הירדני לא היה משתתף במלחמה. בעזרת ההשפעה שהייתה להם בליגה הערבית הם הביאו להחלטה לפיה עבדאללה מלך ירדן יעמוד בראש הכוחות הערבים וכך הייתה להם השפעה על הצבא הערבי המאוחד”.
פעולה נוספת, חשובה אפילו יותר, אותה ביצעו הבריטים הייתה מניעת כניסת צבאות מצרים וסוריה לשטחי ישראל לפני סיום המנדט. “הצבא הישראלי ניצח קודם כל את הכוחות הפלסטינים בתוך ישראל ורק לאחר מכן פלשו לכאן צבאות ערב. אילולא היו הבריטים עוצרים באש את צבאות מצרים וסוריה, שביקשו להיכנס במהלך קרוב אלה כדי לסייע לפלסטינים, סביר להניח שהצבא הישראלי הצעיר לא היה מצליח להחזיק מעמד וכל ההיסטוריה שלנו הייתה נראית אחרת”, סיכם ד”ר גולני.
לצפיה בקטע הוידאו של פרופ' גולני
התערבות היסטורית
ד”ר זוהר שגב מהחוג לתולדת ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה בכנס לציון כ”ט בנובמבר: “אילולא התערבות יהדות ארצות הברית, סביר להניח שמדינת ישראל לא הייתה קמה”. וד הוסיף ד”ר שגב כי זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שיהדות ארצות הברית איימה להצביע הצבעה אתנית בעקבות סוגיה הקשורה לארץ ישראל.
אלמלא התערבות יהודי ארצות הברית בתקופה שלפני הצבעת האו”ם על תוכנית החלוקה בכ”ט בנובמבר 1947, סביר להניח שמדינת ישראל לא הייתה קמה- זו המסקנה אליה הגיע ד”ר זוהר שגב מהחוג לתולדות ארץ ישראל בעקבות המחקר על ספרו “מפוליטיקאים אתניים למנהיגים לאומיים – הנהגת יהודי ארצות הברית, השואה והקמת ישראל”, שעומד לצאת לאור בקרוב. הממצאים המלאים של המחקר יוצגו בכנס “שישים שנה לכ”ט בנובמבר” שנערך השבוע באוניברסיטת חיפה.
לדבריו, בניגוד ליחסים החמים אותם אנחנו מכירים כיום בין ישראל וארצות הברית, האינטרס האמריקאי עם סיום מלחמת העולם השנייה היה להתנגד לפתרון של מדינה לעם היהודי ולתוכנית החלוקה של האו”ם. “מהרגע שיש מגעים על תוכנית החלוקה וברור שהנושא יגיע להכרעת האו”ם, העמדה של ארצות הברית והעומד בראשה הארי טרומן היא נגד או במקרה הטוב, נמנעת – שבהתייחס לכוחה והשפעתה, זה כמעט שווה ערך להתנגדות”, אמר וציין שמכיוון שהחלטת החלוקה הייתה חייבת לעבור ברוב מיוחס – כלומר, יותר מחצי מהנציגים באו”ם היו חייבים להצביע בעד – עמדה זו הייתה גורמת למעשה לכך שתוכנית החלוקה לא הייתה עוברת באו”ם ומדינת ישראל לא הייתה קמה.
בנקודה זו נכנסו לתמונה יהודי ארצות הברית, בראשותו של אבא הלל סילבר. לדבריו של ד”ר שגב, למרות שההנהגה היהודית הייתה מודעת עוד במהלך מלחמת העולם השנייה לשואה, רק לאחר המלחמה, עם ההבנה האמיתית להיקף הזוועות, החלו יהודי ארצות הברית להבין שאינם יכולים עוד לעמוד בצד ועליהם להתערב לטובת יהודי אירופה ששרדו את השואה. “צריך להבין שזה לא פשוט שקבוצה אתנית תפעל נגד האינטרס האמריקאי ובעד האינטרס האתני שלה, אולם זה בדיוק מה שקרה – ההנהגה היהודית הבהירה לטרומן שאם לא ישנה את עמדתו בעד הקמת מדינה יהודית, הם יצביעו נגדו בקלפי. זו הייתה הפעם הראשונה שיהודי ארצות הברית פעלו כך, וגם האחרונה”.
האזהרה היהודית מומשה בבחירות לסנאט ולמושלים המקומיים בשנת 1946, כשהמפלגה הדמוקרטית של הנשיא טרומן ספגה מפלה קשה. כשפעילי השטח של הדמוקרטים החלו לבדוק את הסיבות, התברר להם שהיהודים אכן מימשו את איומם והצביעו בצורה גורפת למפלגה הרפובליקנית. “אנשי השטח הציגו בפני טרומן את המסקנות שלהם ובסופו של דבר אמרו לו שבמידה ולא ישנה את עמדתו, אלו יהיו גם התוצאות בבחירות לנשיאות ב-48. זה היה אחד הגורמים העיקריים לכך שהוא שינה את דעתו וארצות הברית תמכה בסופו של דבר בתוכנית החלוקה”, סיכם ד”ר שגב.
