סיקור מקיף

האם לתות-אנך-אמון היה ד-נ-א פרעוני?

בדיקות גנטיות של מומיות אמורות לשפוך אור על מוצאם של המלכים

מאת סלאח נסראווי

חלק מארון הקבורה המוזהב של תות-אנך-אמון (מימין) ועבודת אמנות שנמצאה בקברו, שבה הוא מצויר עם אשתו

מצרים העתיקה / בדיקות גנטיות של מומיות אמורות לשפוך אור על מוצאם של המלכים

קהיר  מומחים במצרים החליטו לענות אחת ולתמיד על השאלה העתיקה, האם מלך מצרים, תות-אנך-אמון, אכן היה בשר מבשרם של הפרעונים ויורשם החוקי. המומחים בחרו לטפל בבעיה מזווית מודרנית דווקא, והחליטו לראשונה לערוך בדיקות ד-נ-א למומיה של תות-אנך-אמון ולמומיה של בן רשמי למשפחת הפרעונים, שנחשב, לפי המסורת המצרית העתיקה, לסבו.

השוואת הד-נ-א של שתי המומיות אמורה גם לענות על השאלה, האם בכלל היה המלך הצעיר צאצא לשושלת מלכים כלשהי. "החידה הזו כבר נמשכת זמן רב מדי", אומר ראש מועצת העתיקות העליונה במצרים, גבאללה עלי גבאללה. "בדיקת ד-נ-א היא כנראה המוצא האחרון".

תות-אנך-אמון שלט במצרים לפני 3,300 שנה, מאז שהיה בן שמונה ועד שמת בגיל 17. לפי המסורת, הוא ירש את המלוכה מאמנהוטפ הרביעי, המוכר בשמו אכנאטן. הדעה המקובלת בתקופת תות אף גרסה כי יש לו קשר דם לפרעה הגדול. ואולם, למרות שרוב האגיפטולוגים סבורים שהמלך תות היה צאצא לשושלת המלכותית, רבים מהם מפקפקים בגרסה, לפיה אכנאטן היה אביו.

לדברי גבאללה, את בדיקות הד-נ-א יקיים צוות חוקרים מהאוניברסיטאות "ואסדה" שביפאן ו"עין שאמס" שבקהיר. החוקרים ישוו ד-נ-א שיפיקו מגופתו החנוטה של תות-אנך-אמון לד-נ-א מהמומיה של אמנהוטפ השלישי, המוצגת במוזיאון בקהיר.
אמנהוטפ השלישי, לפי המסורת, היה אביו של אכנאטן, ומכאן – גם סבו של תות-אנך-אמון.

הארכיאולוג הראשי של מועצת העתיקות העליונה במצרים, סברי עבד אל-עזיז, אומר שהבדיקה הראשונה תתקיים ב-12 בדצמבר בקברו של תות-אנך-אמון שבעמק המלכים. העמק – שסע עמוק בהרי אבן הגיר שליד העיר לוקסור – היה שטח הקבורה המועדף על שליטים, מלכים ופקידים של הממלכה החדשה, שהתקיימה בין 1,500 ו-1,070 לפנה"ס.

קברו של תות-אנך-אמון נחשף ב-1922 על ידי הווארד קרטר הבריטי. הוא נמצא במצב כמעט מושלם, והאוצרות שנתגלו בו הניבו תובנות גדולות על תולדות מצרים העתיקה.
בתקופת מלכותו של תות-אנך-אמון, ניהל את מצרים מצביא בשם הורמהב, שטען, יחד עם מצביאים אחרים, שגם בעורקיו זורם דם מלכותי. כעת, בדיקות גנטיות של מומיות עשויות לפתור כמה מהתעלומות האופפות את מצרים העתיקה, ולאשש או להפריך דעות כגון זו של הורמהב. בנוסף, הבדיקות יכולות להוסיף מידע על דפוסי הנישואין והיחסים בין קבוצות אתניות באותם זמנים.

ואולם, חלק מהארכיאולוגים טוענים כי בדיקות גנטיות טרם הוכיחו את יעילותן, לפחות בתחום הזה. הם מזהירים כי לא כדאי להסתמך יתר על המידה על בדיקות כאלו, במיוחד כשמנסים לקבוע עובדות היסטוריות.
{הופיע בעיתון הארץ, 10/11/2000}

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן