להגנת הצבועים

בעקבות הכתבות על צבועה, תנים וחיות בר אחרות שמבקרות בישובים והתגובות המשונות שפוחדים מאותם בעלי חיים או שמאכילים אותם, הנה מעט מידע בתקווה שאולי תשתנה הגישה

בעקבות הכתבות על צבועה, תנים וחיות בר אחרות שמבקרות בישובים והתגובות המשונות שפוחדים מאותם בעלי חיים או שמאכילים אותם, הנה מעט מידע בתקווה שאולי תשתנה הגישה.

הצבועיים – המשפחה בעלת כמות המינים הקטנה ביותר בסדרת הטורפים ובה ידועים ארבעה מינים: הקטן מכולם הוא הצבועון Proteles cristata משקלו כ-10 ק”ג. מזונו בעיקר חרקים וטרמיטים ותפוצתו במרכז ומזרח אפריקה.
באפריקה הדרומית נפוץ הצבוע החום Hyaena brunnea שמשקלו כ-40 ק”ג והוא אוכל פגרים טיפוסי.
הגדול מכולם הוא הצבוע הנקוד Crocuta crocuta שמשקלו מגיע עד 70 ק”ג והוא ידוע כשודד טרפם של אחרים אבל הוא גם טורף מיומן. יתכן שתכונותיו תרמו גם לצבוע שלנו חלק מהסיפורים והמעשיות המפחידים שרובם ככולם אמונות תפלות והבלים.

אצלנו נמצא אך ורק הצבוע המפוספס Hyaena hyaena. משקלו עד כ-40 ק”ג והוא יחידאי כלומר חי לבד, אוכל פגרים טיפוסי ופחדן גדול. בעבר היה נפוץ בחלקים נכבדים מאפריקה, אסיה ואפילו באירופה אבל היום תפוצתו הצטמצמה מאוד.
בזכות שמירה על הטבע – היום יש צבועים בכל הארץ, גם אם במספרים זעומים. אחת הסיבות למספרים הזעומים היא ההתנכלות הרצופה לבעל שמקורם בבורות או אולי בגלל הכרות והשוואה שגויה עם הצבוע הנקוד.

מכל הטורפים בטבע, הצבועים הם המושמצים ביותר ומתייחסים אליהם כאל “אוכלי פגרים שאינם מועילים”. כמו הצבוע הנקוד, הבריון הרשע של מישורי אפריקה, אלה שצוחקים בחבורה תוך כדי שדידת טרף ממתחריהם ההדורים והמפוארים”.
הסרט “מלך האריות” הוצג הצבוע הנקוד כנבל ואפילו צלמי טבע מלווים תמונות של צבוע נקוד בהערות שאינן מחמיאות. האם יחס זה מוצדק? כנראה שמקורו של המוניטין הגרוע בהיותו אוכל פגרים (על אף שמיני טורפים אחרים עושים זאת גם כן), כמו גם בתפקיד אותו הוא ממלא בפולקלור האפריקני.
נאמר כי רופאי אלילים בטנזניה שמחזיקים צבוע בכלוב “יוצאים למעלליהם בלילה כשהם רכובים על גבו”. יש אמונה תפלה שעל פיה “ילד שנולד בלילה בו מיללים הצבועים יגדל להיות גנב”.
בגלל שיוך הצבוע לאכילת פגרים שנרקבים, קיים החשש כי יאכל גם פגרי אנוש. למרות זאתף המסאים שמקדשים את האדמה ולכן אינם קוברים את המתים – מניחים את חשובי השבט על במות גבוהות למאכל נשרים ואילו אנשים פשוטים מונחים למאכל צבועים. אם המת לא נאכל זה נחשב לבושה ולכן יש שמכסים את המת בדם ושומן שימשכו את הצבועים.

כאשר מתארים טורפים מייחסים כבוד לאריות, ברדלסים או נמרים ואילו המושג “אוכל פגרים” “scavanger” נחשב לתאור שלילי. זוהי טעות כפולה. ראשית, משום שתפקידם של אוכלי הפגרים חשוב שכן הם ה”סניטרים” של הטבע שללא פעילותם השטח יצחין מפגרים ויתמלא בזבובים. שנית, בתמונות בסרטי טבע מראים להקת צבועים שמטרידים אריות על טרף אינן מתארות את התמונה כולה. הצבוע הנקוד אמנם אוכל פגרים אבל הוא גם צייד מיומן, עד כדי כך שבמקרים רבים המצב הפוך מהמתואר: הצבועים טורפים ואז מגורשים ע”י אריות שחומסים את הטרף. כשתנתן ההזדמנו הצבועים “ישדדו” טרף שלא הם צדו, אבל כך נוהגים טורפים רבים, ואפילו טורף-העל האנושי: יש קבוצה של מסאיים ש”מתמחים” בשוד טרף מאריות.

“חמסנות-אוכל” kleptoparasitism מהווה תופעה נפוצה ויש בה היגיון מבחינת הצורך לשמר אנרגיה. כך משקיע חמסן המזון מאמץ מזערי והוא אינו מסתכן בפציעה, במרדף ובצייד. גם בשוד מזון מאריה רעב יש סיכונים, אלא שבדרך כלל מי שבצידו היתרון המספרי – ירוויח.
יש נטיה להתעלם מכישורי הצייד של הצבועים ובה בעת להתפעל מהמתחרים כמו הנמר שגורר טרפו לראש העץ, הברדלס האצן או עבודת הצוות של לביאות. משום מה, ההתפעלות וההערצה אינן מיוחסת לעבודת הצוות היעילה של צבועים שצדים. צבוע יכול לצוד לבדו או ככל שהציד גדול יותר, כך גם גדל מספר הצבועים המשתתפים במרדף. כושרם לרוץ במהירות של כ-50 קמ”ש במשך זמן רב נותן להם יתרון על פני ציידים רבים אחרים ולכן הם נחשבים טורפי-על בסוואנה האפריקנית.
המבנה החברתי של קבוצת צבועים הוא מטריארכלי, כלומר בקבוצת צבועים השליטה היא נקבה והגורים שלה מטופלים ומוגנים ע”י כל חברי הלהקה. לצבוע המנוקד מגוון רחב של קולות שמשמשים לתקשורת. יש מי שקורא ליללה נשברת בטון גבוה שנשמעת סביב פגר – צחוק, אלא שהצחוק של צבועים הוא נהימה חלשה שמסמנת כניעה. קריאה אחרת היא מעין נביחה שנשמעת למרחקים ומשמשת לתקשורת בין חברי הקבוצה. זו הקריאה המוכרת לכל מי שבילה לילה בסוואנה האפריקנית.

ראוי לוותר על הסטריאוטיפ שניתן לצבוע ע”י סרטי דיסני או אפילו סרטים “דוקומנטריים”, שכן הצבוע הנקוד הוא טורף בעל-זכויות. טורף מרשים וחשוב כמו כל אחד מהטורפים הגדולים של אפריקה. חיה בעלת תכונות שאנשים מעריכים אצל מינים אחרים וגם אצל אנשים. נכון, הם חומסים טרף מטורפים אחרים אבל כך גם אריות. כאשר לנו הם נראים כ”המון זועם” הרי למעשה זו עבודת צוות מיומן.

ניצלתי את הידיעות על הצבועה במודיעין כדי לתאר מין קרוב. לכן ראוי שוב ושוב להדגיש כי הצבוע שלנו, הצבוע המפוספס, ממלא תפקיד חשוב במערכת הסביבתית כאוכל פגרים. יתכן שחלק מהרגשות השליליים כלפיו נובעים בשל צורתו הייחודית, כשרגליו הקדמיות גדולות וארוכות מהאחוריות, זאת כדי לשאת את ראשו הגדול יחסית שבו מלתעות חזקות שתפקידן לרסק עצמות. על כך נוספת הפרשה צהובה ומצחינה איתה הוא מסמן את נוכחותו. מראה יחודי, מגוון קולות יחודי והפרשה מצחינה אינם סיבות לחששות. הוא אינו תוקף אנשים, הוא לא צוחק כדי למשוך ילדים למאורתו, הוא אינו משתין כדי להפנט מבוגרים.
זכותו של הצבוע לחיות בסביבה הטבעית שלו וחובתינו המוסרית היא לאפשר לו זאת.

אם אחרי כל זאת יש מי שחושש מנוכחות חיות בר ברחובות ישוב יש לכך פתרונות פשוטים שראוי ליישמם. יש למנוע האכלה ופיזור אשפה. יש לסגור מכולות ופחי אשפה בצורה יעילה ולטפל נכון במצבורי אשפה שמושכים בעלי חיים. כמו כן, ראוי לדעת ולזכור כיממפגש עם חית בר הסכנה לאנשים גדולה בהרבה מכלבים משוטטים שעלולים להפיץ כלבת ומחתולים שנוברים באשפה ושעלולים להפיץ מחלות וטפילים שהידוע שבהם הוא חד תאי Toxoplasma gondii.שמועבר בדרכים רבות ומדביק בעיקר נשים
ישנם מחקרים שמראים כי הטפיל שמגיע למוח, משפיע על התנהגות ובמקרים רבים מאכילי/ות חתולים מתמידים נגועים בטפיל.

כדאי וראוי לזכור תמיד כי במפגש בין חיית בר לאנשים, המין הפולש הוא האנשים שכובשים יותר ויותר שטחי מחיה של חיות בר. מקומן של חיות בר בסביבה הטבעית, אותה סביבה שאנחנו שולטים בה, משנים אותה וכך דוחקים בחיות בר לחפש מחיה גם באזורים מיושבים. כל זאת קורה בעיקר כאשר יש מי שמפזר עבורם אשפה או מזון, כיוון שמי שמפזר מזון עבור חתולי רחוב, מאכיל גם חולדות ועכברים ומייצר גורם משיכה לחיות בר מהסביבה.

ראוי לזכור את המושג “מינים פולשים” שאנשי שימור הסביבה עושים רבות כדי לסלקם מהסביבה הטבעית. כך המאבק נגד צפרדע השור באוסטרליה, המלחמה בחולדות ועכברים באיים באוקיאנוס ההודי, וכך גם הנסיונות למתן את פלישתם של העורב ההודי, הדררה והמיינה אצלנו.

כלבים וחתולי רחוב הם המינים הפולשים היותר מסוכנים לאדם מאחר שהם נסמכים על טוב ליבם ואשפתם של אנשים תוך כדי טריפה ופגיעה אנושה בחיות בר. גם אם קיימת השקה בין אהבת חיות לבין הצורך לשמור על הסביבה, ראוי כי אוהבי החיות ידעו כי בשל הצורך לשמור על סביבה טבעית, יש צורך למנוע פלישה דורסנית. הצורך לשמור על המגוון הביולוגי בסביבה הטבעית דורש גם ניהול שלפעמים פרושו סילוק מינים פולשים כולל חתולים וכלבים. לכן אם כל הכבוד וההערכה לאוהבי החיות, הם חייבים לדעת כי מקומן של חיות המחמד בבית בעליהן ולא ברחוב.
אם נשמור על סדר זה ונשאיר את חיות המחמד בבית – ירווח לנו ולחיות.