ים המוות: אזהרה מהעבר

פרויקט קידוח בים המלח העלה ממצאים לגבי היסטוריית האקלים של האזור וחשש מהעתיד הבעייתי הצפוי לו

ד"ר מרדכי שטיין מהמכון לחקר כדור הארץ באוניברסיטה העברית בעת ביצוע קידוח בים המלח
ד"ר מרדכי שטיין מהמכון לחקר כדור הארץ באוניברסיטה העברית בעת ביצוע קידוח בים המלח

מרי-אן גורביץ' | גליליאו

פרויקט בינלאומי של קידוח בים המלח, שבו משתתפים חוקרים מהמכון למדעי כדור הארץ על שם פרדי ונדין הרמן באוניברסיטה העברית, פותח צוהר להיסטוריה האקלימית והסֵיסמית של ים המלח במאות אלפי השנים האחרונות.

סלעי המשקע שהצטברו במשך תקופות זמן אלה מתחת לקרקעית ים המלח המודרני אוגרים בתוכם מידע שמאפשר לשחזר את תנאי האקלים ששררו באזור אגן הניקוז, ואף באזורים מרוחקים יותר כמו מדבריות סהרה וערב. בפרויקט הקידוח נמצא שלפני כ-125,000 שנים התייבש הים כמעט לחלוטין כתוצאה מתנאי האקלים. ממצא זה מעורר דאגה לגבי מצב ים המלח בהווה, כאשר שינויי אקלים והתערבות בני אדם מזרזים את תהליך הייבוש.

הים זוכר הכל
פרופסור מרדכי שטיין מהמכון הגיאולוגי הישראלי והמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, אחד החוקרים שעובדים על פרויקט הקידוח, מספר: "ים המלח הוא אגם מלוח, הממוקם בתוך שקע טקטוני עמוק (בקע ים המלח) שיציאת המים ממנו מתרחשת רק באידוי. נהר הירדן ונחל הערבה מסיעים אל ים המלח חומרי סחף ומים מאגן ניקוז רחב ביותר, המשתרע מהר חרמון בצפון ועד מפרץ אילת בדרום.

הודות לסחף משמש ים המלח כמאגר מידע על התהליכים הסביבתיים המתרחשים באזור אגן הניקוז. אזור זה כולל שתי רצועות אקלימיות – מדבריות מדרום, ואקלים ים תיכוני מצפון. במאות, באלפי ובעשרות ומאות אלפי השנים האחרונות התרחשו שינויי אקלים טבעיים ברצועות אקלים אלה. שינויים אלה הטביעו את חותמם בסדימנט ים ששקעו בים המלח ובסדרה של אגמים שקדמו לו. למשל בתקופה הקרויה תקופת הקרח האחרונה (בין 70,000 ל-14,000 לפני זמננו) היה האקלים לח יותר בחלקו הצפוני של אגן הניקוז של ים המלח וכמויות מים רבות מילאו את האגם, שהיה קרוי בתקופה זו אגם הלשון. מפלסיו של אגם הלשון היו גבוהים בכ-200 מטרים ממפלסי ים המלח בתקופת ההולוקן (10,000 השנים האחרונות).

לעומת זאת היו אירועים בתולדות האגם שבהם מפלסיו ירדו משמעותית מתחת למפלס הנוכחי. אירועים כאלה מציינים בָּצורות ממושכות ויובש רב באגן הניקוז. התייבשויות קיצוניות של ים המלח התרחשו כאמור לפני כ-125,000 שנים וכן לפני כ-13,000 שנים. אזור בקע ים המלח מיקד את התפתחות פעילות האדם לאורך מאות אלפי שנים, והיה כנראה תוואי חשוב בנדידת האדם הפרֶה-היסטורי בדרכו החוצה מיבשת אפריקה. השינויים האקלימיים באגן הניקוז של אגמי ים המלח ליוו, וכנראה השפיעו, על תבניות ההתפתחות של תרבות האדם."

פרופ' מרדכי שטיין (בתמונה): ים המלח משמש כמאגר מידע סביבתי. צילום: אליסה קייגן

תמרור אזהרה
במסגרת פרויקט הקידוח הובאה לישראל אסדה מיוחדת עם ציוד קידוח המתאים להפקת גלעינים של סלעי משקע מקרקעית אגמים. הקידוח עצמו בוצע בין נובמבר 2010 למארס 2011 בשני אתרים: במרכז ים המלח – בעומק מים של 300 מטרים, ובשולי ים המלח בסמוך לחוף עין גדי. ניתוח ראשוני של החומר הנקדח מראה כי הגלעינים שהופקו במרכז ים המלח מורכבים מרצפים של מלחים ושל חומר "בוצי", המעידים על תקופות מאוד יבשות ויותר רטובות בהתאמה, באגן הניקוז של ים המלח.

בין התגליות הראשוניות המרגשות: עדויות לקיומן של מושבות מיקרואורגניזמים עד לעומק של 150 מטרים מתחת לפני הקרקעית, וכן רצף מלחים בעובי כולל של כ-45 מטרים בעומק של למעלה מ-200 מטרים מתחת לפני הקרקעית, ומעליו שכבת חלוקים המעידה על הימצאותו של חוף קרוב. ממצא זה מעיד על התייבשות משמעותית של ים המלח בעבר.

מדענים הראו כי הים יתייצב כנראה בעומק של כ-550 מטרים מתחת לפני הים (היום הוא נמצא בעומק של 426 מטרים מתחת לפני הים) ולא יתייבש, אך "העדויות להתייבשות ונסיגה טבעית משמעותית בעברו של ים המלח מעמידות תמרור אזהרה בפני התייבשות משמעותית בעתיד. בעבר השתקם ים המלח באופן טבעי בעקבות חידוש הפעילות ההידרולוגית של אגן הניקוז, אך שיקום כזה דורש כמובן את החזרת פעילות המערכת הטבעית של זרימת נהר הירדן, שכרגע נבלמת כתוצאה מצריכת המים של מדינות האזור", מסכם פרופסור שטיין.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. בים המלח תמיד היו בעיות כאלו ואחרות, העניין הוא שהבעייה הכי גדולה זה סכנת ההצפה וכמובן השאיבה המיותרת שקיימת באזור אשר מורידה את מפלס ים המלח, מומלץ ואף רצוי לעשות משהו בנידון ולא נשאר ללא תיירות באזור עין בוקק בכלל, או שנעביר את התיירות עצמה לצד הירדני לצערנו הרב.

  2. תיקון גאו/טופו גרפי, (והסטורי).
    אגן הניקוז של ים המלח גדול בהרבה מהמתואר שכן:
    אמנם אילת והערבה הדרומית אינם ניכללים באגן הניקוז אבל לעומת זאת
    הפאראן שמנקז יותר מרבע ממסיני זורם לערבה הצפונית (ולים המלח) ,
    בצפון כולל אגן הניקוז את אגני הניקוז של הירמוק שזורם מסוריה , הרוקד,
    הדן , חצבני, וחלקים נרחבים מדרום לבנון .
    על כך נוספים כל הנחלים והוואדיות ממזרח ודרום מזרח לים המלח (בירדן),
    מה שנותן אגן ניקוז גדול בהרבה מהמתואר .
    ממקורות הסטוריים ידוע כי באלפי השנים האחרונות היו תקופות (קצרות) בהן
    היה האגן הדרומי יבש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן