ים המלח – המזהם משלם – על יחסי ציבור במקום על תיקון הנזק

אחרי כל כתבת ביקורת על מפעלי ים המלח הוזמנתי לביקור שם ש'במקרה' לא יצא לפועל. הפעם הצלחתי להכנס לשם במסגרת כובעי כמורה דרך

מפעלי ים המלח. צילום: shutterstock
מפעלי ים המלח. צילום: shutterstock

בשנים האחרונות כתבתי רבות על העוולות הסביבתיות שגורמים מפעלי ים המלח. חלק מהרשימות נשלחו בתפוצה רחבה למשרדי ממשלה, למועצה האזורית תמר ולמפעלים.

התוצאה הישירה היתה שהוזמנתי מספר פעמים על־ידי המפעלים לביקור כדי לראות את ״הפעילות הסביבתית של המפעלים״ניסיתי לתאם את הביקור פעמים רבות אך ללא הצלחה.

לאחרונה ניצלתי את היותי מורה דרך, והצטרפתי להשתלמות מורי דרך בנושא ים המלח.
מאחר שראיתי כי את ההשתלמות מוביל מי שהיה מדריך בחברה להגנת הטבע, חשבתי כי זה נסיון של השפעה על דעת הציבור או מסע יחסי ציבור.

הסתבר לי כי מי שהיה מדריך בחברה להגנת הטבע מונה ל״מתאם הסביבתי של המפעלים״. כמו כן, התברר כי המפעלים מעסיקים מדריכים שתפקידם להראות את ״הפנים היפות״ של המפעלים … במילים אחרות מסע יחסי ציבור מול הטענות על הפגיעה בסביבה. לקראת השתתפותי בהשתלמות שלחתי למדריך מספר שאלות בצרוף קישורים לרשימות שמציגות את הבעיות .

1 -‬ מה עמדת המפעלים בנושא ״מובל השלום״ והמיזם הממוזער?
2 -‬ מה עמדת המפעלים בנושא ירידת מפלס המים באגן הצפוני?
3 -‬ מה עמדת המפעלים בנושא ״קציר המלח״ בבריכה הצפונית?
4 -‬ מה כוונת ותכניות המפעלים בנושא עליית המפלס בבריכות הדרומיות?

הופתעתי לטובה כאשר לאורך ההשתלמות היתה התיחסות מלאה ורצינית לשתי השאלות הראשונות.

בנושא ״מובל השלום״ מתאימה עמדת המפעלים למה שהבעתי ברשימותי, לפחות כך נאמר. כך גם בנושא ה״פיילוט״ המיותר.

לגבי שאלות מספר 2 ומספר 3: בנושא ירידת המפלס הצעתי למתן את פעילות ההפקה וברור שזו הצעה שלא מתקבלת.  נציגי המפעל ניצלו טעות שלי כדי לטעון כנגדי. אני הצעתי ל״יבש את הבריכה הצפונית״ בעוד שהמינוח הנכון היה שיש ליבש את האגף הצפוני של הבריכה הצפונית. נציג המפעל אמר (בצדק) כי ״ייבוש הבריכה הצפונית פירושו ״פגיעה משמעותית בפעילות המפעלים״.
לא היתה התייחסות לחובת המפעלים על־פי הכלל כי ״המזהם משלם״, או במקרה הנוכחי המזהם חייב לשאת בהפחתת הנזק.

באשר לעלית מפלס המים בבריכות האידוי הדרומיות, התברר לי כי מי שמדריך ההשתלמות הוא גם מי שפועל להשלמת שיחזור מחנה העובדים הישן והפעלתו כמרכז מבקרים. לדובר אחר של המפעלים ולמדריך היתה תשובה ניצחת: לדבריהם מפלס המים בבריכות הדרומיות אינו עולה. לא עזרו דבריי כי אני מכיר את הסביבה יותר מארבעים שנים. לא עזרו דבריי שהפנו אותם לעובדה שקטע כביש 90 לאורך הר סדום מוצף תדירות. לא עזרו דבריי על סוללת ההגנה הדרומית שהמפעלים נאלצו להגביהה בכשישה מטרים. השניים פשוט התכחשו לעובדות.

לבסוף פנה אלי מוביל ההשתלמות ואמר כי מאחר שהוא משחזר מחנה העובדים, הרי אם אכן יש סכנת הצפה, זו תהיה בעיה שתופנה למהנדסי המפעלים ועליהם יהיה למצוא פתרון. באשר לסכנת ההמלחה של שדות החקלאות והעלמות מלחת הככר – יוק.

על־אף שקיבלתי תשובות למספר שאלות, חבל שאנשים שהסביבה יקרה להם אינם מבחינים בשימוש הציני שנעשה בהם. לא יכולתי להתעלם מהרושם כי שוב, במקום לעשות את חובתם הסביבתית, עוסקים המפעלים ביחסי ציבור בעזרת ״אנשי סביבה״ בתשלום, או בשפה פחות מכובסת זריית חול בעיני הציבור.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. לד.ר רוזנטל טוב שאתה מציג את אוזלת ידה של הממשלה מול עסקים חזקים.(זה בולט בצורה כואבת באסונות הגז ).אני מחזיק בתפיסת עולם סוציאלית,אבל מי שפתר את מפעלי ים המלח מיתמלוגים היא מפלגת העבודה.ולכן אני מבין מדוע הליכוד היא מפלגת שמניהיגה את המדינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן