מתיחת אחד באפריל זואולוגיה נסתרת (Cryptozoology)

רשימה על יצורים מיוחדים שהתעוררו מתרדמת החורף

אחרי שהכרנו את הדאוו הנה מספר “חברים”.
במרוקו שבצפון אפריקה הוא ידוע כ”בניקולבו” (בן הכלב), ועל שמו נקראה המשטרה החשאית שהייתה ידועה לשימצה. כמוהו היא פעלה במיסתרי החשיכה ובאכזריות מדממת.

בטאהיטי שמו טונטון מקוט (Tonton Macoutes) והוא “מתמחה” בחטיפת ילדים מביתם. כדי להפחיד את האזרחים התמימים היה זה גם שמו של שרות הביטחון ששמר על חיי הנשיא השנוא ודאג לחיסול מתנגדיו.

בדרום אמריקה ובמרכזה הוא ידוע כ- Chupacabra “סוחט- העיזים” או נאגואל (nagual) שגונב גבינה, אונס נשים, תוקף עיזים, כבשים וילדים ומרוקן את דמם. סיפורים דומים מגיעים ממערב אפריקה על “דמוי זאב” בהיר שנקרא “נפש היער”, תוקף חיות משק וילדים ומשאיר אותם כשוורידיהם מנוקבים ודמם מרוקן.

הטורקים יודעים כי בעלי כישורים מיוחדים מסוגלים להפוך עצמם לקורטדאם ( Kurtadam) אלא שהפעם היצור לא נחשב לרע אלא מכובד ע”י העם. השם הידוע והמוכר ביותר שלו הוא “וורוולף” (Wherwolf) “זאב ערבות” או “אדם-זאב”. ניתן לו אפילו שם “מדעי” ” Lycanthrope” (שפירושו אדם זאב). בכל המקרים ההתייחסות היא ליצור אכזרי וצמא דם שביום מופיע כאדם מהישוב, וביכולתו לשנות את צורתו כרצונו או בלחץ תנאים סביבתיים. בלילות, בעיקר בלילות ירח מלא, הוא הופך לזאב ומשחר לטרף אנושי. היצור רוכש את התכונות המיוחדות בעקבות קללה או נשיכה מוורוולף אחר. כאשר הוא משנה את צורתו מקבל הוורוולף כוחות על-טבעיים שמאפשרים לו לבצע את זממו. השם שנגזר מיוונית ניתן גם למחלה בה החולה מאמין כי הפך לחיה ומתנהג בהתאם.

הדיווח הראשון הידוע על קיומו של הוורוולף מופיע בכתבים יווניים בהקשר לקנוניות שבין האלים, ומאז המושג (היצור) הולך ומתפשט בעולם כולו. מאחר שביום-יום מופיע היצור כאדם מהישוב יש צורך לפתח שיטות לזהותו כמו למשל חיתוך בבשרו – אם בחיתוך מופיעה פרווה הרי זה ברור כי הוא השיקוץ. מי שיצליח להביט תחת לשונו של הייצור יזהה גבשושיות נוקשות. כאשר הוורוולף לובש צורת זאב ניתן לזהותו בגלל גודלו המיוחד אבל גם בחסרון זנבו.

ניתן לנסות ולרפא אדם מ”המחלה” ע”י מספר שיטות ודרכים כאשר כולן עלולות להביא למותו: תרופות מיוחדות או ע”י גירוש שדים, מכות סכין על המצח או חירור הידיים. אם הריפוי נכשל, אין ברירה וחובה להרוג את היצור ע”י שימוש בחרב שעשויה מכסף טהור.

לא כולם טורפים רעים. בהרי ההימליה ובעיקר בטיבט ידוע הייטי (Yeti) או איש השלג, שחי ברמות המושלגות באזורים בהם אין אוכלוסיה אנושית. הוא מתגלה רק למתי מעט ויחידי סגולה. אלה שהצליחו לראותו מספרים על יצור דמוי גורילה, גדול ושעיר שהולך על שתי רגליים. חוקרים ומטיילים שחיפשו

את הייטי, מספרים על עקבות כפות רגליים שגודלן אינו משאיר מקום להיסוסים בקיומו של הענק המיסתורי. משלחות מחקר שיצאו לשטח במיוחד כדי למצוא את הייטי חזרו עם ממצאים שאינם חד-משמעיים, כמו טביעת עקבות בשלג או שיער פרווה. לא העקבות ולא השיער זוהו בוודאות. מדריכי הטיפוס בהרים בני השרפה יודעים כי הייטי קיים ואין הם זקוקים להוכחה מדעית.

באינדונזיה שוכן קרוב משפחה קטן של הייטי ושמו ה”אורנג פנדק” Orang Pendek (אדם קטן). קטן, מאחר שעל-פי התיאורים של בני השבטים המקומיים גובהו כ-100 ס”מ, הוא מכוסה בשיער אפור, ועל פי דיווחים צבעו עשוי להיות אדמדם, חום, זהוב, צהוב או כתום. הוא חי באזורי חורש בלתי נגישים, עיקר מזונו צמחוני ולכן התצפיות עליו הן בעיקר בין ענפי עצים. על-פי המקומיים כפות רגליו פונות בכיוון הפוך לכיוון התקדמותו וזאת כדי להסתיר את כיוון בריחתו.

כמו הייטי מההימליה כך גם הביג-פוט (Bigfoot) מתואר כיצור דמוי קוף שחי ביערות בצפון אמריקה, יש אפילו מי שתיאר אותו כ”הומנואיד שצועד על שתי רגליים”. תמונות שלטענת הצלמים מנציחות ומוכיחות את קיומו מתפרסמות אחת לכמה שנים, טביעות עקבותיו נדגמו? ופורסמו.

המתיישבים האירופאים של יבשת אמריקה למדו על קיומו של הביג-פוט מילידי המקום שידעו לספר על “קוף גדול ושעיר” שגובהו מגיע לשני מטר, עיניו גדולות מתחת לגבות בולטות, מצח נמוך, גולגולת בעלת כיפה בולטת (דמיון לגולגלתו של גורילה), ריחו חריף ולא נעים, עקבותיו ענקיות באורך של כ-60 ס”מ ובהן חמש אצבעות ולפעמים סימני טפרים. הייטי והביג-פוט מתוארים כאוכלי-כל שיוצאים ממחבואם בעיקר בלילות (ולכן קשה לפגוש בהם). בסקר נרחב התברר כי ילידי אמריקה באזורים שונים מכירים יצורים דומים לביג-פוט ומייחסים להם תכונות שונות על פי המיקום הגאוגרפי והמסורת ה”קריפטוזואולוגית” של כל קבוצה ושבט.

האמריקאים (כמו אמריקאים) “יודעים” גם את אילן היוחסין של הביג-פוט ואפילו חיברו אותו למין קוף קדום ששרידיו נמצאו בדרום מזרח אסיה בה הוא חי לפני כמיליון שנה ועד לפני כ-300 אלפי שנים. בגלל גודלם של השרידים קיבל הקוף הקדום את השם “הקוף הענק” – Gigantopithecus.

לעומת הקוף הענק שהגיע לגובה שלושה מטרים ולמשקל חצי טון, הביג-פוט הוא קטן אבל עדיין הגדול מבין קופי האדם כיום (כיאה לאמריקאי).

נזכיר גם את נסי המפלצת הסקוטית הידועה מאגם לוך-נס ואת אחותה האמריקאית “שד האגם” “ogopogo” מאגם אוקנגאן שבקולומביה הבריטית, את הדרקונים יורקי האש ואת החד-קרן. נסיים באיזכור של הסירנות שמופיעות מול חופי בת-ים וחיפה לסרוגין.

מי שלא ראה את אחד היצורים המוזכרים חייב להרגיש בחסר.