מה עושה פרה בחללית?

שתי מעצמות החלל התחבטו רבות בשאלה מהו סוג המזון שיש לספק לאסטרונאוטים

אבי בליזובסקי

שתי מעצמות החלל התחבטו רבות בשאלה מהו סוג המזון שיש לספק לאסטרונאוטים.

ולמרות הזמן והמחשבה, אכילה בחלל לא הפכה לחוויה גסטרונומית ראויה לציון. ג'ון גלן, האסטרונאוט האמריקאי הראשון, שאב רוטב תפוחים ממכל דמוי שפופרת של משחת שיניים; ניל ארמסטרונג קיבל את האנרגיה הדרושה לשהייה על הירח מקדלי חזיר, קוביות בוטנים ונקניקיות. ואף כי האסטרונאוטים של היום ניזונים מקוקטייל שרימפס, מעוף מטוגן וממעדן אפרסקים, הדיאטה שלהם רחוקה מלעורר קנאה.
הקוסמונאוטים הרוסים, המבלים חודשים רבים בתחנת החלל “מיר”, אוכלים מזון רגיל קצת יותר, אך דל קלוריות. בתקופת הדמדומים של המשטר הסובייטי, כאשר השלטון איחר במשלוח חללית האספקה, נאלצו דיירי “מיר” לאכול מזון ניסויים, כמו חסה ניסיונית שגודלה בחלל.
האמריקאים מנסים להכניס נופך של יוקרה לשמות המאכלים – נתחי בקר בנוסח טקסס וכדומה, אבל צ'רלס בורלנד, סגן מנהל מערכת מזון לתחנות חלל בנאס”א, משתמש בדימוי פשוט: “זה דומה לאוכל לתינוקות”. למרות זאת, מזונם של אנשי מעבורת החלל דומה יותר לאוכל של קמפינג מאשר למזון תינוקות. למעשה, האסטרונאוטים רשאים לבחור את ארוחותיהם ממגוון של יותר ממאה פריטים. בין השאר: קוקטייל שרימפס ומנות אישיות של פודינגים ודגנים.
באופן אירוני, תפריט המעבורת כה גדול, עד שהמשימות הופכות למסיבות נשנושים. “אין להם תזונה נכונה”, אומר בורלנד. “האוכל שלהם עשיר אמנם בנתרן ובשומן, אך דל בסיבים. במעבורות החלל אין מקרר ואין מיקרוגל, ולכן אין אפשרות לאחסן בהן מזון בקירור. אבקת חלב יכולה לפתור את בעיית
הקירור, אבל כל האבקות שנוסו נכשלו במבחן הטעם. האסטרונאוטים, מצד שני, לא התרגלו לגזוז חם”.
גם פירות וירקות טריים קשה להביא לחלל. תיבת המזון של המעבורת מכילה מקלוני גזר, צנימי תירס ותפוחים בכמות המספיקה לכמה ימים. כדי לשמור על מורל אנשי הצוות, נאס”א מאפשרת להם לנסות לטעום מן המזון לפני ההמראה, כדי לבחור את המאכלים האהובים עליהם. דיאטן בודק את ההזמנה ומציע לפיה תפריט מאוזן. האפשרות היחידה לחמם היא בתנור מיוחד, הבנוי על זרימת אוויר חם. הבעיה היא שהתנור מחמם רק עד לטמפרטורה של 50 מעלות צלסיוס.
ג'לי וחמאת בוטנים על צנים תירס, וממתקים מצופים בשוקולד, הם בראש רשימת המאכלים המבוקשים. אחד האסטרונאוטים דיווח כי הוא נהנה מגרגרי חיטה ומקרקרים בדמות דג זהב: “זה משעשע לתת לקרקרים לצוף סביב ולתפוס אותם בפה. לעומת זאת, את הירקות המיובשים שמכוסים ברוטב כלשהו אי אפשר להציף באוויר. צריך לדחוף אצבע לחבילה, ולסחוט אותה מספיק כדי שהרוטב יגיע לכל
חלקי הירקות”.
למרות התיאורים הנלבבים, אומר בורלנד, האסטרונאוטים הודו שהמזון סביר, אך הוא אינו סוג המזון שהיו רוצים להמשיך ולאכול במשך חודש או יותר. השלב הבא בחקר החלל – תחנת חלל מאוישת – ידרוש מהאסטרונאוטים לחיות בחלל במשך חודשים רבים. לפיכך מפתחת כעת נאס”א מקרר, מקפיא ומכשיר מיקרוגל מתאימים.
כאשר יהיו מושבות קבע בחלל, ייעשה ניסיון לגדל בהן את כל צורכי בני האדם ובעלי החיים בחללית. אצות יספקו את החמצן בחללית, אך יהיו גם חלק מן התפריט. דגים יספקו את הפרוטאינים וירקות את שאר אבות המזון. פרות, ככל הנראה, לא יגדלו בתחנת החלל, ואת בשרן יביאו מכדור הארץ.

– פורסם במסגרת המדור “שנות אלפיים” של אבי בליזובסקי ב”הארץ”