תודעה ומהירות תנועה

האם מידת הפעילות המנטאלית (או התודעה) שאנו מייחסים לאנשים תלויה במהירות תנועתם? שלושה ניסויים שינסו להסביר

מרים דישון-ברקוביץ
למי יש תודעה (mind)? פילוסופים ואנשי רוח מתחבטים בסוגיה זו כבר אלפי שנים. אף על פי כן, כל אחד מאיתנו מקבל החלטות שגרתיות על קיומה או היעדרה של תודעה – לרבות יכולות חשיבה, הסקה ואינטליגנציה – בקרב ישויות שהוא פוגש בחיי היומיום.

למשל, אנחנו מחליטים שלישות מסוימת יש רצונות או חשקים (“הכלב רוצה את הפיתה שלי”) ולאחרת אין (“הפיתה כלל אינה מעוניינת בכלב”).

חסר תודעה ובעל תודעה
כשאנשים מייחסים תודעה לישויות, הם מבססים על פי רוב את שיפוטיהם על מאפיינים אַנתרוֹפּוֹצנטריים (הרואים את האדם כמרכז העולם). למשל, האם הישות נראית אנושית, או האם היא מתנהגת באופן אנושי? אחד המאפיינים הסמויים, שייתכן שלפיו אנו מבצעים שיפוטים כאלה, הוא האם הישות נעה בקצב הנראה כקצב אנושי. לשיפוט כזה עשויה להיות חשיבות אבולוציונית. במחקר המתפרסם בכתב-העת Journal of Personality and Social Psychology בחנו קרי מורווג' (Morewedge), ג'סי פרסטון (Preston) ודניאל וגנר (Wagner) את השאלה, אם ייחוס תודעה לישויות שונות מושפע מהאופן שבו הן נעות והאם קצב תנועתן נראה כאנושי.

בניסוי הראשון נטלו חלק 240 משתתפים. למשתתפים הוצגו 22 אובייקטים (אנשים, חיות, צמחים ודוממים). המשתתפים התבקשו לשפוט את מידת התודעה שיש לכל אובייקט (על פני סקלה שבין “חסר כל תודעה” ל”בהחלט בעל תודעה”). כמו כן הם התבקשו לאפיין את קצב התנועה של כל אובייקט (על פני סקלה שבין “לא זז כלל” ל”זז במהירות רבה יותר מאשר העין יכולה לראות”).

מניתוח הנתונים התברר כי ככל שהמשתתפים שפטו כי מהירות התנועה של האובייקט דומה יותר לזו של בן אנוש (החוקרים השוו את מהירות התנועה שיוחסה לכל אובייקט לזו שיוחסה לאנשים), כך יוחסה לאובייקט רמה גבוהה יותר של תודעה.

החיסרון המרכזי של הניסוי הראשון היה, שכל האובייקטים שבו היו מוכרים למשתתפים, ולכן ייתכן שמשתנה מתערב, כמו אמונותיהם ודעותיהם של המשתתפים על אודות האובייקטים, השפיע על תוצאותיו.

האם מידת הפעילות המנטאלית (או התודעה) שאנו מייחסים לאנשים תלויה במהירות תנועתם?
האם מידת הפעילות המנטאלית (או התודעה) שאנו מייחסים לאנשים תלויה במהירות תנועתם?

בדיקה לפי מהירות
כדי להתגבר על מכשול זה נערך ניסוי נוסף. מטרתו היתה לבחון, האם אנשים משתמשים במהירות התנועה של אובייקט כדי להקיש על קיומה של תודעה באובייקטים דוממים ולא-מוכרים. לצורך זה הוצגו למשתתפים אובייקטים כמו רובוטים או צורות גיאומטריות. ייתכן שייחוס תודעה לאובייקטים דוממים ייראה לכם מוזר מעיקרו, אך במחקרים קודמים התברר שאנשים מייחסים תכונות אנושיות לחפצים (למשל, “המחשב שלי לא אוהב אותי! הוא בכלל לא מגיב!”).

במחקר נטלו חלק 63 משתתפים. המשתתפים צפו בכמה סרטים שונים. בכל סרט נראו רובוט או צורה גיאומטרית כשהם קופצים או מבצעים פעולה (כמו דפיקת מסמר). הצורות הגיאומטריות היו מלבן ועיגול, שנעו כך שהמלבן נראה כעוקב אחר העיגול. הסרטים הוצגו במהירות אטית, בינונית וגבוהה. המהירות הבינונית דמתה למהירות אנושית ממוצעת. לאחר שצפו בכל סרט, העריכו הנבדקים אם לאובייקט יש תודעה, עד כמה התנהגותו נראתה כמכוונת, עד כמה נראה שהאובייקט חושב על אודות פעולותיו, ומה מידת האינטליגנציה שלו.

מתוצאות המחקר עולה, כי אנשים נוטים לייחס יותר פעילות מנטאלית (תודעה, חשיבה וכוונה) לאובייקטים לא-מוכרים להם הנעים במהירות הדומה למהירות אנושית ממוצעת, מאשר לאובייקטים לא-מוכרים להם הנעים במהירות גבוהה יותר או נמוכה יותר ממהירות אנושית ממוצעת. תוצאה זו התקבלה הן עבור הרובוטים, הן עבור הצורות הגיאומטריות. מעניין לציין כי המשתתפים נטו לייחס את רמת הפעילות המנטאלית הנמוכה ביותר לאובייקטים שנעו במהירות הרבה ביותר. הסבר אפשרי לכך הוא, שייתכן כי המשתתפים סברו שאובייקטים אלה מתוכנתים באופן אוטומטי, ולכן לא ייחסו להם תודעה.

האם מידת הפעילות המנטאלית (או התודעה) שאנו מייחסים לאנשים תלויה אף היא במהירות תנועתם? כדי להשיב על שאלה זו, צפו משתתפי הניסוי השלישי בשלושה סרטים שבהם נראה אדם, שהיה הדמות הראשית בסרטון, הולך ברחוב סואן. מהירות תנועתו תופעלה כך שבסרטים השונים הוא הלך במהירות הזהה לזו של שאר העוברים ושבים או במהירות אטית או רבה יותר מזו שלהם. בתום הצפייה נשאלו המשתתפים כמה שאלות על אודות הדמות הראשית. למשל, האם הוא נראה להם כאינטליגנטי, האם יש לו תודעה והאם יש לו חתול (שאלה מסיחה).

מתוצאות הניסוי עולה כי ייחוס תהליכים מנטאליים לאנשים מושפע ממהירות תנועתם. אנשים שנעו במהירות גבוהה בהרבה או אטית בהרבה ממהירות אנושית ממוצעת נתפשו כבעלי רמה נמוכה יותר של תודעה. מעניין לציין שרמת התודעה הנמוכה ביותר יוחסה לאנשים שנעו באטיות הרבה ביותר (בשונה מתוצאת הניסוי שבו רמת התודעה הנמוכה ביותר יוחסה לאובייקטים שנעו במהירות הרבה ביותר).

לתוצאות ניסוי זה יש השלכות חשובות ביותר ליחסים בין-אישיים וליחסים בין קבוצות, למשל קבוצות הבאות מרקע תרבותי שונה. מאחר שקיימים הבדלים בקצב החיים בין אנשים מתרבויות שונות, או בין הקצב של צעירים וקשישים בתוך אותה התרבות, ייתכן שבני קבוצות שונות יסיקו מסקנות שגויות על ההתנהגות והמניעים של בני הקבוצה השנייה (ה”חיים” או נעים בקצב שונה מזה שלהם), וכתוצאה מכך ישפטו באופן שגוי את היכולת המנטאלית של בני הקבוצה האחרת.

ד”ר מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית

מתוך גלילאו 109 – ספטמבר 2007