בעולם שבו רף ההתחממות הגלובלית כבר נפרץ, נבחנות שיטות רדיקליות כמו ניהול קרינת השמש באמצעות הזרקת אירוסולים לאטמוספרה. האם מדובר בפתרון זמני שיכול לעכב את המשבר – או בהתערבות שעלולה לערער את המערכת האקלימית וליצור נזקים חמורים?
רף ההתחממות הגלובלית נפרץ ב-1.5 מעלות צלזיוס – הגבול שהוגדר בהסכם פריז כנקודת הבלימה – במשך מספר חודשים רצופים בשנתיים האחרונות, ומשבר האקלים מהדהד במלוא עוצמתו. חציית הרף מגלמת עלייה דרמטית בהתחממות הגלובלית, והקהילה המדעית ממשיכה לפעול בקדחתנות למציאת פתרונות למשבר.
קבוצה של פתרונות מהירים לבלימת משבר האקלים משתייכת לתחום שנקרא "הנדסת אקלים" או "גיאו-הנדסה" (Geoengineering) – כלומר, התערבות רחבת היקף במערכת האקלים של כדור הארץ. מדובר בהתערבויות שמטרתן להפחית את השפעות שינוי האקלים ואף להפוך את מסלול עליית הטמפרטורות הגלובלית. פתרונות אלה זוכים לעניין גובר אך השימוש בהם עלול לייצר סיכונים. האם הנדסת אקלים יכולה להיות פתרון מציל חיים או שמדובר בהתערבות מסוכנת שעלולה להחמיר את המשבר ולחזור אלינו כבומרנג?
התערבויות בקנה מידה פלנטרי
הנדסת אקלים היא נקודת מפנה רדיקלית. לפי מאמר חדש של Carnegie Europe, לראשונה בהיסטוריה נשקלת פריסה מכוונת של התערבויות במערכת כדור הארץ, בקנה מידה פלנטרי, שהשלכותיהן עשויות להימשך מאות שנים. נוסף על כך, בדומה ליתר הפתרונות המלאכותיים שמטרתם להתערב בטבע, גם פתרונות מתחום הנדסת האקלים הם שנויים במחלוקת. אין לאדם יכולת של ממש לצפות את ההשלכות ארוכות הטווח של התערבות שכזו, ופתרונות אלו אף עלולים לגרום לנזקים חמורים אם לא ייעשה בהם שימוש מדויק, אחראי ומדוד.
כל שיטה של הנדסת אקלים כרוכה באחד או יותר מ-3 סיכונים עיקריים: הסיכון הראשון הוא שהשיטה לא תעבוד – תעשה מעט מדי או לא תעשה דבר כדי לעצור את השפעות שינוי האקלים. הסיכון השני הוא שהשיטה תגרום נזק – תפגע ותערער את היציבות של מערכות ביו-פיזיקליות. הסיכון השלישי הוא שהשיטה תחריף את המתחים הבינלאומיים ותשחוק את שיתופי הפעולה העולמיים לטיפול קולקטיבי במשבר האקלים, וזאת בשל היעדר מסגרת ממשל בין-לאומית להסדרת השימוש בהנדסת אקלים.
איך מנהלים את קרינת השמש?
המאמר החדש מבהיר כיצד שיטות של הנדסת אקלים, שכוללות שיטות ניהול קרינת שמש (Solar Radiation Management, SRM) והסרת פחמן דו-חמצני (Carbon Dioxide Removal, CDR), לטיפול בהתחממות הגלובלית עלולות להזיק לכדור הארץ. "שיטות ניהול קרינת שמש מבקשות לקרר את כדור הארץ באופן מלאכותי, למשל באמצעות הזרקת אירוסולים לאטמוספרה שיכולה להביא להפחתת טמפרטורות מהירה", מסביר פרופ' (אמריטוס) דניאל רוזנפלד, חוקר אקלים מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. "אירוסולים הם חלקיקים שמרחפים באוויר ומשמשים כגרעיני התעבות לאדי מים; כך הם משפיעים על היווצרות עננים. פיזור אירוסולים באזורי עננים בשכבות הנמוכות של האטמוספרה, במרחבים שמעל האוקיינוס, מוסיף טיפות מים לעננים, ועל ידי כך מגביר את הבהירות שלהם. כשבהירותם של העננים גדלה, הם מחזירים יותר קרינת שמש לחלל".
שיטת SRM נוספת שעושה שימוש באירוסולים, לדבריו, היא פיזור אירוסולים בסטרטוספרה – שכבת האטמוספרה שבגבהים שבין 20 ל-50 ק"מ. "מה שמוזרק לשכבה הזו אינו נופל מייד, אלא נשאר שם לאורך זמן. לכן, אם מזריקים לשם אירוסולים המחזירים את קרינת השמש באופן ישיר לחלל, יש לכך אפקט מתמשך של קירור כדור הארץ".
כותבי המאמר מראים כי שיטות ה-SRM עלולות לערער את "אבני הבניין" האקולוגיות הטבעיות של כדור הארץ. גם רוזנפלד מזהיר כי יש לנהל את ההתערבויות לקירור כדור הארץ באופן מבוקר ומוסכם. "עלולים להיווצר שינויים בלתי רצויים של מזג האוויר באזורים מסוימים על פני כדור הארץ כתוצאה מפיזור לא מבוקר של האירוסולים, כיוון שאין לנו באמת שליטה לאן החלקיקים הללו נודדים בסטרטוספרה", הוא אומר. "אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של שינויים במערכות מזג האוויר ותפרוסת הגשמים העולמית. לדוגמה, הקטנת כמות קרינת השמש מעל תת היבשת ההודית עלולה לגרום להפחתת גשמי המונסון בקיץ ולפגיעה במקורות המים ביבשת. עלולים להיווצר שינויים במערכת האקלים העולמית שאין לנו אפשרות לחזות אותם באופן מדויק".
לדבריו, "פתרונות הנדסת אקלים מתוכננים במטרה למתן את הגורמים לשינוי האקלים, ומטרתם העיקרית היא לספק מרחב נשימה ולמנוע שינויי אקלים מסוכנים נוספים, ולקנות זמן על מנת ליישם פתרונות להפחתת פליטות [של גזי חממה], ופתרונות מערכתיים של הסתגלות לאקלים". כלומר, זהו איננו פתרון קבוע וסופי אלא מעין "קביים" זמניים למיתון שינוי האקלים עד להסתגלות האנושות.
התמכרות להנדסת אקלים
שיטות ה-SRM עלולות גם לייצר “Termination shock” , מצב שבו עצירת השימוש בהן תוביל לעלייה מהירה והרסנית בטמפרטורה. לפי תרחישים שונים (כמו המשך פליטות פחמן דו-חמצני בקצב הנוכחי), עצירת השימוש עלולה להיות אחראית לעד כ-5 מעלות צלזיוס מההתחממות הגלובלית, בתוך כמה עשורים. משמעות הדבר היא ששיטות אלו עלולות דווקא להזיק, אם לא ייושמו בצורה נכונה ומבוקרת.
בעיה נוספת, לדברי רוזנפלד, הקשורה ל-“Termination shock”, מתייחסת להיבט האנושי. פתרונות SRM נועדו, כאמור, לתקופה מוגבלת שבה עוצרים את ההתחממות הגלובלית, כדי ליישם בינתיים פתרונות ארוכי טווח, כמו מעבר לאנרגיה מתחדשת, אגירת פחמן באמצעות הגדלת הייעור ואמצעים נוספים, וכן התאמות קונקרטיות להתחממות הגלובלית, דוגמת פתרונות לחקלאות, התאמות במשק המים ועוד. "הסכנה היא שבני האדם יתמכרו לפתרון ה-SRM, לא יבצעו בינתיים את ההתאמות הנדרשות, לא יסתגלו לעלייה ההדרגתית בטמפרטורות לאורך השנים, וכשיעצרו את השימוש ב-SRM בעוד כחצי מאה – ימצאו עצמם בבת אחת במצב של טמפרטורות גבוהות מאוד שהיו מתרחשות ללא פעולות הנדסת האקלים".
מתי נתחיל להנדס את האקלים?
"כיום לא מתבצע יישום מעשי לפתרונות מסוג SRM, ויש קונצנזוס מדעי וציבורי כי אין ליישם שיטות אלו במצב הידע הנוכחי, וכי יש לפתח את הידע בתחום, כדי שאם נגיע למצב חירום אקלימי שיחייב אותנו לקרר את כדור הארץ (לדוגמה, במקרה של הצפת ערי החוף כתוצאה מעליית מי הים שנגרמת מהפשרה מהירה של קרחוני הקוטב), נהיה ערוכים ומוכנים לכך", אומר רוזנפלד.
עם זאת הוא מביע חשש ממשי משינויים חריפים אפשריים באקלים כדור הארץ, שעלולים לגרום נזק עצום. " אנחנו נמצאים במצב של אי ודאות לגבי היקף הפליטות ומידת ההתחממות החזויה כתוצאה מכך", הוא אומר. "לכן, עולה השאלה 'האם לעשות או לא לעשות'? כלומר, מתי החששות מהשלכות משבר האקלים יגברו על החשש מההשלכות של פתרונות הנדסת האקלים? לשאלה זו אין מענה בינתיים".
כותבי המאמר מצביעים על היעדר מצפן אנליטי, משילותי או משפטי שינחה את השימוש בהנדסת אקלים. עם זאת, רוזנפלד מסיים במילות הרגעה: "כיום אין רגולציה מתאימה לתחום. החוקרים מביעים חשש מכך שפתרונות של הנדסת אקלים ייושמו בעולם ללא רגולציה מתאימה, ואני רוצה להרגיע ולומר כי קיים כיום קונצנזוס מדעי ומדיני שלפיו אין להיכנס לתחום הזה ללא רגולציה מתאימה והסכמה בין-לאומית רחבה לשימוש בשיטות אלו. נוסף על כך, קיים קוד אתי – שהייתי חלק מהוועדה שניסחה אותו – ובינתיים הוא מקוים ומשקף את המציאות הזו".
עוד בנושא באתר הידען:
