התכתו של קרח בקוטב הצפוני עשויה להסיט זרם תת ימי גדול באוקיינוס, וזה בתורו עשויה לגרום למזג אוויר קר באירופה וצפון אמריקה
18.3.2004
מאת: אתר חדשות המדע של נאס”א – תרגום: דיקלה אורן
ההתחממות הגלובלית עשויה להכניס את צפון אמריקה ומערב אירופה ל”הקפאה עמוקה”, ייתכן שבתוך עשורים ספורים.
מדעני אקלים רבים מתחילים להאמין באפשרות הפרדוקסאלית הזאת. הפשרתו של הקרח בים הארקטי עשויה להסיט ואפילו לעצור זרמים גדולים באוקיינוס האטלנטי. ללא החום האדיר, שהזרמים האלה מספקים – שעוצמתו שקולה בערך לעוצמתן של מיליון תחנות כוח גרעיניות – הטמפרטורה הממוצעת באירופה ככל הנראה תצנח בכ-5 עד 10 מעלות צלזיוס. כמו כן חלקים מאפריקה הצפונית יתקררו גם הם, אם כי במידה פחות דרמטית. ירידה כזו בטמפרטורות תביא למצב בו הטמפרטורות תהיינה קרובות לטמפרטורות העולמיות הממוצעות לקראת סופו של עידן הקרח האחרון לפני כ-20,000 שנה.
ישנם מדענים המאמינים, כי השינוי במסלולם של הזרמים באוקיינוס עשוי להגיע מוקדם מהצפוי – בתוך כעשרים שנה, אומר רוברט גגוסיאן, נשיא ויושב ראש המכון האוקיינוגרפי “ווד הול”. מדענים אחרים אינם בטוחים כי הדבר יתרחש כלל. ואולם, הפנטגון אינו מתעלם מהעניין. אנדרו מרשל, מתכנן ותיק במחלקת ההגנה, שחרר לאחרונה דו”ח לא מסווג, העוסק בשאלה כיצד הסטתם של הזרמים באוקיינוס בעתיד הקרוב עשויה להעמיד את הביטחון הלאומי בסכנה.
“לא קל לחזות מה יקרה,” מזהיר דונלד קבליירי, מדען בכיר במרכז גודארד לטיסות לחלל של נאס”א. “הסיבה לקושי טמונה בעיקר בעובדה, שהקוטב וצפון האוקיינוס האטלנטי הם מערכות מורכבות ביותר בעלות אינטראקציות רבות עם היבשה, הים והאטמוספירה. עם זאת, העובדות אכן מעלות את האפשרות, שהשינויים בקוטב להם אנו עדים, עשויים להשפיע על זרמים, שמעלים את הטמפרטורות במערב אירופה, וזה בהחלט מדאיג הרבה אנשים.”
ישנם מספר לוויינים, שצופים לא הפסק בכיסוי הקרח באזור הארקטי. הלוויין “אקווה” (Aqua) של נאס”א, לדוגמא, נושא עליו חיישן יפני, שנקרא רדיומטר ESO מיקרוגל סורק מתקדם (E-AMSR). ה-E-AMSR, שמשתמש בגלי רדיו ולא באור נראה, יכול לחדור דרך העננים ולהשיג ראייה טובה של הקרח, אפילו בלילה, מסביר רוי ספנסר, מנהל מתקן ה-E-AMSR במרכז לאקלים והידרולוגיה בהאנטסוויל, אלבמה. לוויני צפייה בקרח נוספים, שמפעילים נאס”א, NOAA (המנהל הלאומי לאוקיינוסים ואטמוספירה) ומחלקת ההגנה, משתמשים בטכנולוגיה דומה.
התמונות מהלוויינים חושפות בבירור, כי לאורך זמן משטחי הקרח ה”קפואי עד” (הקרח, שנשאר קפוא גם בחודשי הקיץ החמים) מצטמצמים. ג'וזפינו קומיסו, מדען אקלים במרכז גודארד לטיסות חלל של נאס”א, פרסם ב-2002 מאמר, הטוען כי משטחי הקרח האלה נסוגים בקצב ממוצע של 9% בעשור מאז תחילת פעילותו של הלווין ב-1978. מחקרים, שבחנו מידע חדש יותר, קובעים את קצב הנסיגה כארבעה עשר אחוז בעשור, מה שמרמז על כך שקצב הנסיגה מאיץ.
חלק מהמדענים דואגים שמא הפשרתו של הקרח בקוטב הצפוני תזרים מים מתוקים רבים לצפון האוקיינוס האטלנטי, והמים ישנו את מסלולם של זרמים שונים באוקיינוס. חלק מהמים המתוקים, מקורם יהיה בהפשרה עצמה, אך מרביתם יגיעו מהגשם והשלג המוגברים באותו אזור. נסיגתו של הקרח חושפת יותר משטחי מים לשמש, ולכן יותר לחות מתאדה לאטמוספירה, מה שמוביל לירידת משקעים מוגברת.
כיוון שמים מלוחים צפופים וכבדים יותר ממים מתוקים, בעקבות התוספת הזו של מים מתוקים לאוקיינוס השכבות העליונות של המים תצופנה יותר. עניין זה מהווה בעיה, שכן כדי להניע דפוס סירקולציה ראשי באוקיינוס, שידוע בשם “מוביל האוקיינוס הגדול”, על שכבות המים העליונות לשקוע. מים ששקעו זורמים דרומה על קרקעית האוקיינוס לכיוון קו המשווה, בעוד שמים חמימים מהשכבות העליונות מאזורים טרופיים זורמים צפונה כדי להחליף את המים ששקעו. כך ממשיך לעבוד המוביל הגדול. כמות מוגברת של מים מתוקים עשויה למנוע את שקיעת המים מםני השטח בצפון האוקיינוס האטלנטי, מה שיוביל להאטתה ואפילו עצירתה של הסירקולציה.
E-AMSR אוגר מידע, שיסייע למדענים לבחון את האפשרות הזו. דבר אחד בטוח, הלווין מספק רזולוציית קרקע טובה מכל לווייני מזג האוויר האחרים לפניו. התמונות ממנו חושפות בקעים וסדקים קטנים יותר בקרח, כשזה מתבקע באביב. הפרטים האלה מאפשרים למדענים להבין טוב יותר את הדינמיקה של משטחי הקרח, אומר קבליירי, חבר בצוות ה-E-AMSR.
“ה-E-AMSR מגלה פיסות חשובות נוספות בפזל, כגון ירידת גשם, טמפרטורות פני המים ורוחות באוקיינוס. התבוננות בכל המשתנים הללו ביחד תסייע למדענים לאמוד את הסבירות של שינוי בזרמים באוקיינוס האטלנטי,” הוסיף ספנסר.
בעוד שבעבר התפיסה, שביכולתו של האקלים להשתנות במהירות, לא הייתה מקובלת, כיום היא צוברת יותר ויותר תומכים. רוברט גגוסיאן מצוטט בדו”ח מ-2003 “ישנן ראיות [טבעות בגזעי עצים וליבות קרח] לכך שהאקלים בכדור הארץ השתנה באופן פתאומי ובצורה דרמטית בעבר.” לדוגמא, כאשר העולם החל להתחמם לקראת סוף עידן הקרח האחרון לפני כ-13,000 שנים, מדפי קרח שהותכו ככל הנראה גרמו לעצירה פתאומית של המוביל הגדול, מה שהכניס את העולם בחזרה ל-1,300 שנה של תנאים דומים לעידן קרח, תקופה שנקראת “Younger Dryas”.
האם זה יקרה שנית? חוקרים נאבקים כדי לגלות את התשובה.
בשלושה עשר לפברואר הפליגה משלחת מבריטניה כדי לשים חיישנים מודדי זרם באוקיינוס האטלנטי, שיבדקו את זרם הגולף ויחפשו סימני האטה בזרימתו. המשלחת היא חלק מפרויקט מחקרי משותף לבריטניה וארצות הברית, שנקרא Rapid Climate Change והחל ב-2001. פרויקט בינלאומי נוסף, שנקרא SEARCH ( Study of Environmental Arctic CHange ) החל את פעולתו ב-2001, כאשר מטרתו להעריך בדיוק את השינויים בעוביו של הקרח בקוטב הצפוני.
הדמיות ממוחשבות של תומס פ. סטוקר ואנדרס שמיטנר מאוניברסיטת ברן קובעות, כי קצב התחממות האזור הארקטי הוא בעל חשיבות עצומה. לפי המודלים שלהם, התחממות מהירה עשויה לעצור את הזרם המרכזי באוקיינוס האטלנטי לחלוטין, בעוד שהתחממות איטית ומתונה יותר עשויה רק להאט אותו לכמה מאות שנה.
וכמובן, מה בנוגע לבני אדם? האם לתעשייה האנושית חלק בהתחממות האזור הארקטי? האם אנו יכולים להפוך את מגמת ההתחממות אילו רצינו? לא כל המדענים מסכימים על כך. חלקם טוענים, שהשינויים המתחוללים באזור הארקטי הם חלק ממחזורים איטיים וגדולים בהתנהגות האוקיינוס. אחרים מייחסים לבני האדם תפקיד משמעותי יותר בשינויים.
“הפשרת הקרח תואמת להתחממות לה היינו עדים במאה האחרונה,” מציין ספנסר, “אך איננו יודעים כמה מתוך ההתחממות הזו, מקורה בתנודות אקלים טבעיות וכמה מתוכה מקורה בגזי חממה מעשי ידי אדם.”
אם זרימתו של מוביל האוקיינוס הגדול תיעצר, לסיבה לא תהיה חשיבות רבה. האירופאים יצטרכו לדאוג לדברים אחרים – לדוגמא איך לגדל יבולים בשלג. כעת הגיע הזמן לגלות מה יקרה.
