‫שטיפת מוח – התעללות בתקופת הילדות והתפתחות המוח / יצחק פרנס‬

ילדים הסובלים ממצוקה בילדותם המוקדמות נושאים את צלקותיה במוחם במשך כל ימי חייהם

הפעם רציתי לכתוב בנושא “שינויים בחוק ניסויים בבעלי חיים”, אבל במהלך הכתיבה שמעתי באקראי, באחת מתכניות הבוקר בטלוויזיה, ריאיון עם בחור צעיר שעבר התעללות בילדותו. רצה המקרה ובאותו השבוע התפרסם ברשומות האקדמיה האמריקנית למדעים(PNAS)  מאמר הדן בהשפעות של התעללות בילדים על התפתחותו של אזור במוח הקרוי היפוקמפוס. השינויים שעבר האזור הזה נחרטו במוח למשך שנים רבות. חשיבותו של הנושא הזה רבה כל כך עד שהחלטתי לכתוב עליו. את הדיון בחוק ניסויים בבעלי חיים נשאיר לפעם הבאה.

ההיפוקמפוס (שכבר הזכרנו בעבר שהוא קרוי כך בגלל דמיון מבנהו לסוסון ים) מצוי בקרקעית קליפת המוח והוא אזור בעל חשיבות רבה. הוא אחראי, למשל, על התמצאות במרחב ועל כושר ניווט, אבל הוא נחקר בעיקר בשל מרכזיותו הרבה בתהליכי למידה וזיכרון. אנשים שההיפוקמפוס שלהם פגוע מאופיינים בהיפראקטיביות ובפגמים בכושר הלמידה והזיכרון. למשל, הם אינם זוכרים אירועים חדשים, אך מסוגלים לזכור אירועים שחלו בעבר הרחוק.

כבר ב-1985 מצאו בחולדות כי עלייה ממושכת בריכוז ההורמון קוֹרטיקוֹסְטֶרוֹן הגורם לעקה (stress) מורידה את מספר תאי העצב בהיפוקמפוס. חוקרים הראו כי חשיפה מוגברת לגְלוּקוֹ-קורטיקואידים, משפחת הורמונים שאליה משתייך הקורטיקוסטרון, גורמת לניוון של תאי עצב ולהפחתה בכושר לייצר תאי עצב חדשים. מאז דווח על שינויים בנפח ההיפוקמפוס עקב חשיפה לקורטיקואידים גם בבני אדם, וכן על מחקרים רבים המראים כי גם במגוון מחלות פסיכיאטריות יש שינויים בנפח ההיפוקמפוס.

לאחרונה התפרסמו מחקרים המראים כי התעללות בילדים (בעיקר בגילאי 3-5 שנים), הגורמת להם למצבי עקה, מתבטאת בשינויים בהיפוקמפוס הגורמים, בתקופה מאוחרת יותר, לשינויים פסיכוטיים. למעשה, התעללות בילדים נחשבת כיום לסיבה המובילה למחלות נפש בבגרות, מתוך הסיבות שהיה אפשר למנוע אותן (כלומר בלי לכלול סיבות כמו גורמים תורשתיים). יש לציין שההתעללות אינה חייבת להיות פיזית, כגון מכות או התעללות מינית, אלא יכולה להיות גם התעללות מילולית.

במאמר שהתפרסם ב-PNAS, בדקה קבוצת חוקרים מבוסטון ומאוניברסיטת הרווארד אם ילדים שעברו התעללות בילדות אכן סובלים משינויים בנפח ההיפוקמפוס בגיל מבוגר. המחקר הזה התאפשר עם פיתוח שיטות מתקדמות של הדמיה בתהודה מגנטית (MRI) ופיתוח תוכנות המאפשרות מדידה מדויקת של  נפח ההיפוקמפוס. למחקר נבחרו 193 נבדקים (73 בנים ו-120 בנות) מרקעים אתניים שונים, בגילאי 18-25. רובם היו במצב כלכלי טוב ובעלי השכלה של יותר מ- 12 שנות לימוד. הם לא השתמשו בסמים ולא נטלו תרופות דרך קבע. כמחציתם סבלו בילדותם מהתעללות בצורות שונות, ובכללה התעללות פיזית בתוך המשפחה ומחוצה לה, התעללות מינית בתוך המשפחה ומחוצה לה, או איומים מצד ההורים או בני משפחה אחרים.

אצל 115 מן הנבדקים נמצאו תופעות פסיכוטיות שונות ונמצאה הקטנה בנפח ההיפוקמפוס ובעיקר בהמיספרה השמאלית (למעשה יש במוחנו שני היפוקמפוסים, אחד בכל המיספרה). ההתעללות בתקופת הילדות גרמה אפוא להשפעה ממושכת של שנים, בדומה להשפעות של ההורמונים הגורמים לעקה. בארצנו הקטנה ילדים מצויים בלחץ ובמצבי עקה לא רק בגלל התעללות. למשל, הפגזות הטילים שאנשי הדרום חוו לאחרונה, ובשנים קודמות, עשויות גם הן להיות גורם בעל השפעות ארוכות טווח שיש  להביא בחשבון.

איני סבור שאנשים המתעללים בילדים יקראו את הטור הזה או יושפעו ממנו. אבל, החברה בכללה חייבת להיות מודעת להשפעה של התעללות בילדים ולהילחם כדי למנוע תופעות כאלה ככל האפשר.

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

לקריאה נוספת

Childhood maltreatment is associated with reduced volume in the hippocampus subfields CA3, dentate gyrus, and subiculum. Teicher et al. (2012). PNAS, 109: 563-572. www.pnas.org/content/109/9/E563.long

על המחבר

יצחק פרנס הוא פרופסור במחלקה לנוירוביולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, מייסד האגודה הישראלית למדעי העצב ומקים מעבדות הנוער על שם בלמונטה בירושלים.