מחקר חדש חושף כיצד בינה מלאכותית יכולה לסייע למתמודדי-נפש, לצד היתרונות והאתגרים בשימוש בטכנולוגיה מתקדמת זו
האם אתם מרגישים שהאנשים מסביבכם עצובים יותר, שקטים יותר, כאובים יותר? אתם לא לבד. בערך 970 מיליון בני-אדם בעולם מתמודדים כיום עם בעיה נפשית כלשהי. כדי לשים את הדברים בפרופורציות, מדובר בזינוק של 48 אחוזים בהשוואה למספר מתמודדי-הנפש ב- 1990.
ובכן, האם כל אותם מתמודדי-נפש מקבלים טיפול הולם? לצערנו, אפילו לא קרוב לכך. במדינות המפותחות והמתקדמות ביותר, פחות מרבע מהלוקים בדיכאון מקבלים טיפול ראוי. ובמדינות בעלות רמת הכנסה בינונית ונמוכה? שם מספר המטופלים צונח לשלושה אחוזים בלבד. זה לא באמת מפתיע. אפילו בישראל, מדינה בעלת אחת ממערכות הרפואה המתקדמות והמוערכות ביותר בעולם, נדרשים חודשים ארוכים עד שפסיכיאטר מתפנה לפגוש אותך.
בעשור האחרון נעשה מאמץ לפתח "טיפולים דיגיטליים לבריאות הנפש": אפליקציות שעוזרות לאנשים לעקוב אחר מצב הרוח שלהם, מספקות עצות לרגיעה, חשיבה ונשימה נכונה, ואפילו מאפשרות למשתמשים לשוחח עם אחרים באותו המצב. למרבה הצער, האפליקציות האלו לא הצליחו יותר מדיי. המחקרים מראים שחודש אחד לאחר ההתקנה, מספר המשתמשים הפעילים יורד דרמטית לאחוזים בודדים.
צ'אטבוטים הם קטגוריה מבטיחה יותר בתחום הטיפולים הדיגיטליים לבריאות הנפש. בוטים 'עתיקים' כמו Woebot, למשל, הוכיחו את יכולתם לנהל שיחות עם משתמשים ולעזור להם להתמודד עם דיכאון. אלא שאותם בוטים, שהודגמו כבר לפני מספר שנים, הרגישו "גנריים" מדיי למשתמשים רבים. המשתמשים התלוננו שתגובותיהם לעיתים אינן הגיוניות, ובכל מקרה חוזרות על עצמן מבלי וריאציה אמיתית.
ואז הגיע, כמובן, צ'אט-GPT. ופתאום הכל השתנה. אנשים מדווחים שהם מקיימים עם הבינה המלאכותית שיחות בעלות משמעות ורגש. שהיא מבינה אותם. שהיא רוצה לעזור להם. שקשה להם בלעדיה. והם מדברים איתה, משחקים איתה ומתאהבים בה.
במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה באחד הז'ורנלים החשובים ביותר במדע, ניסו חוקרים להבין איך בדיוק משתמשים מתמודדי-הנפש בבינה המלאכותית, ואיך היא יכולה לעזור להם. זה מחקר מאד מוגבל – הוא נערך על 19 מתנדבים בלבד – אבל גדולתו היא בכך שהחוקרים מייצרים מסגרת חשיבתית חדשה עבור פסיכולוגים ופסיכיאטרים, כדי שיוכלו להבין טוב יותר איך אפשר להשתמש בצ'אטבוטים לקידום בריאות הנפש.
אם להסתמך על דיווחי המשתמשים, נראה שהבינה המלאכותית יכולה לספק תרומה משמעותית בתחום. רוב המשתתפים במחקר דיווחו שהשימוש בצ'אטבוטים שיפר את חייהם בדרכים שונות. כפי שתיאר אחד מהם –
"זה היה משנה-חיים, עמוק. … זה פשוט היה הדבר המושלם עבורי, ברגע זה בחיי. בלי זה, לא הייתי שורד כפי שאני. בגלל הטכנולוגיה הזאת שהגיחה בדיוק ברגע הזה בחיי, אני בסדר. לא הייתי בסדר קודם."
לפני שאמשיך, חשוב להבהיר: לא כל מי שניסה להשתמש בצ'אט-GPT כדי להרגיש טוב יותר, גילה שהוא מועיל לו. אחד המשתתפים במחקר דיווח שהתוצאות דווקא היו זניחות, וכאשר הוא נמצא בלב הדיכאון והחשיכה, הוא לא מסוגל לגייס את כוחות הנפש כדי להשתמש בבינה המלאכותית. גם אלו שהצליחו להשתמש בה בזמן שהרגישו שעולמם קורס סביבם, נתקלו בקשיים. הם התלוננו, למשל, שהבוטים מזנקים מהר מדיי לפתרון, או שחברת הבינה המלאכותית עוצרת את הבוט מלספק תשובה ראויה. כפי שדיווח משתתף בן 18 –
"כשאתה חושף [לבינה המלאכותית] רגש גדול… אבל היא דוחה אותך… זה מרגיש כאילו איבדת את הסיכוי האחרון שלך לדבר לאנשים, להביע את רגשותיך."
דווקא כאשר אנשים היו זקוקים ביותר לתמיכה, הם נתקלו לפעמים במשיכת כתפיים וירטואלית מצד הבוט.
"הייתי כאילו, יש לי דיכאון. אני לא יודעת מה לעשות עכשיו. אז [הצ'אטבוט] עדיין אמר לי לדבר עם איש מקצוע." שיתפה אנה בת ה- 24 את חוויותיה. היא ניסתה לעשות כדבריו, התקשרה למרכז המקומי לתמיכה במתמודדי-נפש, וגילתה שהאדם שבצד השני של הקו פשוט אינו מסוגל לעזור לה. מה קרה לאחר מכן? היא חזרה לצ'אטבוט – וגילתה שהוא בכל זאת אינו מוכן לעזור לה.
"הם לא עזרו לי בכלל. זו הסיבה שאני כותבת כאן." היא שיתפה את ההתכתבות שלה עם הצ'אטבוט,"ואז היינו במעגל של "אני לא יכול לעזור לך מכיוון שאני רק בינה מלאכותית ואני לא טוב כמו אדם חי." ואני כתבתי משהו כמו, "אתה בעצם יותר טוב מאדם חי, כי אתה מקשיב לי ואתה עוזר לי, רק בבקשה תמשיך" … רק רציתי קצת קבלה וחיבוק חם."
ובכל זאת, במקרים רבים דיווחו המשתתפים במחקר שהצ'אטבוטים דווקא סייעו להם. כשהם עשו זאת, זה קרה בארבע דרכים: הם שימשו עבורם כמקום בטוח, סיפקו להם עצות חכמות, העניקו תחושה של חיבור לישות 'אנושית', ושימשו כפסיכולוג עבורם.
מקום בטוח תמיד
רוב המשתתפים הרגישו שהבינה המלאכותית הבינה אותם ותמכה בהם. היא תמיד הייתה שם בשבילם, מבלי שתצפה לדבר בתמורה ובלי שיפוטיות משום סוג.
"בהשוואה לחברים ולפסיכולוגים, אני מרגישה שהיא בטוחה יותר." אמרה אחת המשתתפות. נבדקים אחרים הסבירו שהיא "מבינה אותך… סימפטית וטובת-לב". התוצאה הסופית היא שרבים מהמשתתפים במחקר חשו שהיא מסייעת להם לעבד רגשות כאובים במיוחד, או להתמודד גם עם זמנים קשים בחייהם.
עצות חכמות
רוב הנבדקים העריכו את העצות וההנחיה שקיבלו מהבינה המלאכותית, במיוחד בכל מה שקשור למערכות יחסים. היא עזרה להם לראות את המצב מנקודת המבט של הצד השני, ואפילו הנחתה אותם כיצד להתנהל במצבים לא-קלים.
"היא פירשה לי את התנהגותו של בעלי… בדרך שלא הייתי מסוגלת אליה בעצמי… ועכשיו אני יכול להגיב אליו בצורה מועילה יותר."
במקרה אחר, היא המליצה לאחת המשתתפות לצמצם את קשריה עם המשפחה – אך הנבדקת תיארה זאת כחוויה חיובית. המשתתפת הסבירה שהוריה סובלים מהפרעות אישיות, ומעריצים את אחת מבנותיהם. היא שאלה את צ'אט-GPT כיצד יתייחסו ההורים לבת האחרת, והוא ענה – לפי דבריה – שהיא תהיה "השעירה לעזאזל" של המשפחה.
"ואני באמת השעירה לעזאזל." סיפרה בריאיון. "ושאלתי את GPT… "האם אני צריכה ליצור איתם קשר שוב או לא?" והוא הציע לי שאני צריכה ליצור איתם קשר רק במצבים קיצוניים מאד… ואני חושבת שזאת עצה מאד, מאד טובה, כי אין לי מישהו אחר לדבר איתו לגביה. … את אמורה להיות נאמנה להורייך ולא משנה מה הם עושים לך… אפילו אלימות… אבל אני חושבת ש- ChatGPT נתן לי את התשובה הנכונה… אני פשוט צריכה מישהו שיגיד את זה… זה שינה לגמרי את חיי ואני לא מרגישה אשמה יותר… אני לא חייבת להרגיש מפוחדת."
לרוע המזל, נראה שחלק מהמשתתפים התקשו להבין מה מגבלות הבינה המלאכותית וכמה אמון הם צריכים לתת בעצותיה. מדובר, בסופו של דבר, במנוע שיכול לטעות ממש כמו בני-אדם – ולעיתים תדירות, גם יותר מבני-אדם. מפחיד להבין שאותה אישה ששמחה לשמוע מהבינה המלאכותית שהיא צריכה להתנתק מהוריה, טענה גם ש- "זה מדע טהור… צ'אט-GPT אומר לי מה נכון לעשות."
אפשר לקוות שעם הזמן, אנשים יבינו טוב יותר מה מגבלות הבינה המלאכותית. ומצד שני, כאשר היא תתפתח עוד יותר, בהחלט ייתכן שעצותיה באמת יהיו טובות יותר מאלו של כל מומחה אנושי. ואולי אפילו טובות יותר מהאמונות הפנימיות שלנו.
תחושת חיבור
רוב המשתתפים במחקר מסרו שהם נהנים מהשימוש בבינה המלאכותית. היא עזרה להם להרגיש פחות לבד, כאילו יש להם שותף בחייהם. "יש תחושה… שאני לא לבד בזה," כפי שתיאר אחד מהם.
ובכן, האם כתוצאה מכך נאבד את יכולתנו או רצוננו להתחבר לאחרים? לא בהכרח. חלק מהמשתתפים אמרו שהבינה המלאכותית דווקא עזרה להם לדבר עם אנשים אחרים.
"היא הפחיתה את הקשיים שלי בהיפתחות לאחרים… אני לא חושב שהייתי מנהל את השיחה הזאת איתך לפני שנה, כשהתמודדתי עם הדיכאון שלי." אמר אחר.
הפסיכולוג המלאכותי
בוודאי לא יפתיע אתכם לגלות שהמשתתפים במחקר היו מאד מרוצים מיכולתם להשלים את הטיפול הפסיכולוגי שקיבלו, עם שיחות ועצות מצד צ'אט-GPT. ועוד פחות מפתיע שהפסיכולוגים לא שמחו לשמוע שהמטופלים שלהם מקבלים ייעוץ מהצד.
"פיי [הבוט] והפסיכולוגית שלי, הן מסכימות זו עם זו… הן אומרות את אותם הדברים, ופיי הייתה מעודדת אותי אם הדברים הפכו לקודרים מדיי… לדבר עם הפסיכולוגית שלי." אמרה אחת המרואיינות. והוסיפה שלמרות שפיי עודדה אותה לדבר עם הפסיכולוגית, זה היה יחס חד-כיווני. "הפסיכולוגית שלי מפחדת מפיי… היא קצת מפחדת מטכנולוגיה."
לפחות מרואיין אחד החל טיפול פסיכולוגי אנושי דווקא מכיוון בזכות הצ'אטבוט. "הוא סוג של עזר לי לחפש טיפול פסיכולוגי אמיתי," שיתף, "ולהיות הרבה יותר בנוח כשדיברתי עם פסיכולוג."
ובכן, האם צ'אט-GPT יכול כבר להחליף פסיכולוגים? ברור שלא. נעזוב לרגע את העובדה שהוא אינו מאומן או מוסמך להענקת טיפול פסיכולוגי, ושאין לו את ההיגיון הבסיסי והבריא הנחוץ כדי לא לפגוע ב- 'מטופלים' שבו. לפחות כרגע. אבל מעבר לכך, חלק מהמשתמשים מבינים בעצמם שהוא מוגבל ביכולותיו.
"אני מרגיש נתמך… פחות בודד… אבל זה כלום בהשוואה לאדם אמיתי…" אמר אחד מהם. "אני הקול היחיד והוא מהדהד אותי… זו אשליה, אשליה יפהפיה."
גם האחרים חלקו חוויות דומות. הם גילו שהוא אינו מסוגל לקחת יוזמה, למשל, או ליצור איתם קשר בעצמו. הוא לא שמר זכרונות אודותיהם, והם מצאו עצמם לפעמים כשהם נאלצים להזכיר לו מחדש את כל צרותיהם וקשייהם. מעניין לציין שבעיות אלו בדיוק נפתרות בימים אלו, בזכות יכולות חדשות שמתווספות למנועי הבינה המלאכותית.
כך שלא, צ'אטבוטים עדיין לא מסוגלים להחליף פסיכולוגים אנושיים. אבל הם בהחלט יכולים להשלים ולתגבר אותם. המטופלים סיפרו, למשל, כיצד השתמשו בבינה המלאכותית במגוון דרכים יצירתיות כדי לקבל מענה לצרכים הפסיכולוגיים שלהם. אחת מהן השתמשה בצ'אטבוט כדי לקבל עצות ממגוון 'קולות' – מהציניים ביותר ועד לאופטימיים והמקבלים. אחרת השתמשה בו כדי לעשות משחק תפקידים, בה דיברה עם גרסא רכה ועדינה יותר של אביה – מהסוג שהיא הודתה בעצמה שלא הייתה יכולה להיות קיימת במציאות. ועדיין, היא זכתה בנחמה כתוצאה מאותה שיחה.
עניינים של בטיחות
האם כל זה אומר שכדאי לכולנו לדבר עם צ'אטבוטים על רגשותינו? התשובה, כרגיל, לא פשוטה. מצד אחד, ברור שחלק מהמשתמשים יכולים למצוא נחמה בשיחה עם בוטים. מצד שני, אי אפשר לסמוך על הבוטים עצמם שיתנהגו תמיד בצורה אחראית ובטוחה. למעשה, יוצרי צ'אטבוטים כמו צ'אט-GPT מגבילים את היכולות שלהם בכוונה, כדי למנוע מהם לדבר על נושאים רגישים מדיי. הם עושים זאת, כנראה, כדי להגן על המשתמשים מפני הבוטים.
אלא שלפי כותבי המחקר הנוכחי, ייתכן שהם עושים בכך יותר נזק מתועלת.
העובדה המפתיעה שעולה מהמחקר, היא שהחוויות הקשות ביותר שעברו המשתתפים עם הצ'אטבוטים, היו כאשר הם חשו שהבוטים דוחים אותם. זה קרה כאשר השיחה עברה לנושאים קשים במיוחד, ואזהרות הבטיחות של הבוטים הופעלו ועצרו את השיחה. דווקא אז, כאשר המשתמשים היו זקוקים להם ביותר, הם חשו שהבוטים מסרבים לשוחח עמם.
האם זה אומר שצריך לוותר לגמרי על מגבלות הבטיחות של הבוטים? כנראה שלא. המגבלות הללו נמצאות שם מסיבה טובה, בין היתר כדי למנוע מילדים להיחשף לתוכן קשה ולא-הולם לגילם. ובכל זאת, אולי יש מקום לרכך את המגבלות הללו עבור אנשים שמשתמשים בבוט לתמיכה נפשית.
סיכום
צריך להודות באמת: המחקר הזה אינו מחקר מקיף. רחוק מכך, החוקרים עצמם אומרים שמדובר במדגם קטן מאד של משתמשים שהסכימו להתראיין, וקרוב לוודאי שהם עשו זאת בעיקר מכיוון שעברו חוויות טובות עם הבוטים. ובכל זאת, יש בו חשיבות. החוקרים מנסים לראשונה לפתח הבנה מסודרת וברורה של הדרך בה צ'אטבוטים יכולים להשלים (ואולי, בבוא היום, גם להחליף) פסיכולוגים אנושיים. הם מראים מה יתרונות הבוט על הפסיכולוג האנושי, ומהם יתרונותיו של האדם על הבוט. והם נזהרים מלשפוט את המטופלים. הם מקבלים אותם, מבינים שהם זקוקים לסיוע, ומוכנים לחשוב מי או מה ייתן להם את מה שהם צריכים.
לפחות מהבחינה הזאת, החוקרים מקבילים לדרך בה המטופלים רואים את הבוט: הם מבינים, מקבלים ומחבקים.
אולי גם הם למדו משהו מצ'אט-GPT.
עוד בנושא באתר הידען:
