המבנה הנוכחי של הערפילית, המזכיר עובר אנושי, נוצר מההתפשטות שאינה אחידה לכל הצדדים אלא לשני קטבים בעיקר, תוך שהחומר מוקף בשכבות של גז ואבק
אף כי הערפילית העוברית במקיפה את הכוכב המאסיבי אתא קארינה (Eta Carinae ) היה נושא למחקרים מקיפים במשך שנים רבות, היא תמיד סירבה לחשוף את סודותיה הכמוסים ביותר. ואולם פרק חשוב באבולוציה הנוכחית של כוכב ייחודי זה נחשפה כאשר נייתן סמית' מאוניברסיטת קולורדו, השתמש בספקטרוגרף ברזולוציה גבוהה באינפרה אדום פיניקס במצפה ג'מיני הדרומי כדי לצפות בערפילית הדו קוטבית המקיפה את אתה קרינה.
ספקטרוגרפיה מרובת חריצים איפשרה לסמית' לשחזר הן את הגיאומטריה ואת מבנה המהירות של הגז המתפשט בערפילית בהתבסס על התנהגותםש ל מולקולות המימן H2 ב-2.1218 מיקרון ובקו האטומי של הברזל המיונן ב-1.6436.
ניתוח הספקרום כפי שנלכד בידי מערכות פניקס מראה מבנה מעטפת ניתן לזיהוי המתפשט במהירות של 500 קילומטרים לשניה, שכבה עבה של קליפת אבק דחוסה שניתן לאתרה בזכות פליטות הברזל המיונן על סביבתה, המקוררת על ידי השכבה החיצונית המאופיינת בפליטת מימן חזקה. אף כי שכבת המימן החיצונית דקה בהרבה ואחידה, מסתה הכוללת היא כ-11 מסות שמש של גז ואבק שנזרק במשך תקופה של פחות מחמש שנים. הספקרטום של ג'מיני הראה כי הצפיפות בשכבה החיצונית עשוי להגיע ל-107 חלקיקים לסמ”ק.
המבנה הנוכחי של הערפילית, המזכיר עובר אנושי, נוצר מההתפשטות שאינה אחידה לכל הצדדים אלא לשני קטבים בעיקר, תוך שהחומר מוקף בשכבות של גז ואבק. לדברי סמית הנתונים הללו מעידים על כך שמרבית המסה שאבדה במהלך ההתפרצות באמצע המאה ה-19 הוגבלה לקווי הרוחב הגבוהים של הכוכב, כאשר כמעט כל החומר מקווי הרוחב 45 ועד לקטבים התפרץ לחלל. התפלגות המסה בערפילית העיד על כך שצורתה היא תוצאה ישירה של התפוצצות לא סימטרית מהכוכב עצמו, במקום שהיא תהיה נתונה להשפעה של כוכבים אחרים באיזור.” אמר סמית'.
