מחקר חדש חושף שחיידקים מגבירים את יכולת הלמידה של עכברים ומורידים את רמת הלחץ בה הם נתונים. כיצד הם עושים זאת, ומהן ההשלכות עבור בני האדם?
בלב המחקר נמצאים חיידקי המיקובקטריום וקייה (Mycobacterium vaccae), הידועים זה מכבר לטובה ביכולתם להוריד את רמת הלחץ והעצבנות בעכברים. עד עתה נעשו ניסויים בחיידקים אלו רק כאשר הם מומתים (ולעיתים גם גרוסים) והוזרקו לתוך גוף העכברים. תחת תנאים אלו, החיידקים המתים גורמים למוח להגביר את ייצור הסרוטונין, שהוא חומר האחראי בין היתר על מצבי רוח ותחושה טובה.
במחקר החדש החליטו הבודקים להאכיל את העכברים בקרקרים עם חמאת בוטנים שהכילה גם מנה גדושה של החיידקים החיים. לאחר מכן נבדקה יכולת הלמידה של העכברים באמצעות מרוץ במבוך מורכב. התוצאה היתה ברורה לעין כל: העכברים שאכלו את החיידקים סיימו את המבוך בזמן קצר פי שתיים מחבריהם נטולי-החיידקים. ואם זה לא מספיק, הם גם היו פחות עצבנים בדרך.
לאחר שההרצה הראשונית במבוך הוכיחה את כישוריהם העילאיים של העכברים שניזונו מחיידקים, החליטו החוקרים להפסיק להאכיל את העכברים בחיידקים, כדי לגלות לכמה זמן שורדת השפעתם הטובה. המכרסמים שקיבלו את החיידקים במזון במקור, המשיכו לנצח בעקביות במרוצי המבוכים, גם לאחר שהופסקה דיאטת החיידקים. רק לאחר שלושה שבועות נעלמה השפעתם הברוכה של החיידקים על העכברים, והם חזרו להיות כחבריהם מעוטי-החיידקים ומעוטי-האינטיליגנציה.
האם יתכן שחיידקים אלו אחראים לעודף היצירתיות שפקד את תורו בחיק הטבע, או לעובדה שסופרים רבים נוהים אחר בתי נופש מבודדים מכל אדם? נטייתנו הטבעית היא לקשר בין הנתונים ולקפוץ למסקנה זו, המגובה גם בעובדה שחיידקים אלו נפוצים בטבע, וכי בני האדם ובעלי החיים שמחוץ לגבולות העיר נחשפים אליהם דרך קבע באוויר ובמזון. אלא שחשוב לזכור כי המחקר נערך עד עתה בעכברים בלבד, וטרם ידוע האם לחיידקים יש השפעה דומה גם על בני האדם. מכיוון שלא ברור כיצד החיידקים גורמים להפרשת סרוטונין במוח, קשה לקבוע כיצד יגיבו בני אדם לאכילת החיידקים, או להתנזרות מהם.
סייג נוסף טמון בעובדה שהמחקר טרם התפרסם כמאמר בכתב עת מדעי, אלא הוצג במסגרת הרצאה בכנס מדעי. גילויים מדעיים חדשים אינם נחשבים לאמינים עד שהם מועלים על הכתב ועוברים ביקורת קפדנית על ידי מדענים עמיתים. זה לא אומר שאפשר לפסול אוטומטית את כל מה שהחוקרים אומרים בכנסים מדעיים, אבל חשוב להיות זהירים ולא לקבל את המחקרים הראשוניים הללו כעדות יצוקה באבן.
ואף על פי כן, מה יהיו ההשלכות אם יסתבר שהמחקר היה אמין, ויותר מכך – שהחיידקים מסוגלים להביא להשפעה דומה גם בבני אדם? תגלית שכזו תסתום את הגולל על חלומו של תורו עבור בני האדם: שחרור אל חיק הטבע. זמן קצר לאחר דבר התגלית, ישווק בוודאי יוגורט פרו-ביוטי חדש, המסוגל להעלות את יכולת הלמידה ולהפחית מהלחץ שחווים השותים. ומי יודע? אולי בעוד עשר או עשרים שנים, ירשם גם פטנט על חיידק מלאכותי (כדמות זה שיצר קרייג ונטר רק לפני שבוע) המסוגל לגרות את המוח להפרשת סרוטונין גבוהה עוד יותר – וחי דרך קבע במעיים. תורו היה ודאי מתהפך בקברו. אך לטוב או לרע, כוחה של הטכנולוגיה האנושית היה טמון מאז ומתמיד ביכולתנו לזקק מן הטבע את משאביו החשובים עבורנו, וזהו צעד נוסף בתהליך. הפרידה מחיי הפרא החלה ביום בו הרים אבי-אבינו את המקל הראשון וגירד באמצעותו את הגב. היכן היא תסתיים? זה עדיין לא ברור. הודאות היחידה היא שאת הטבע, על פראותו ומלחמות הקיום שבו, עדיף להשאיר לציפורים, לדבורים ולתורו. אנו, בני האדם, נבחר בעצמנו את דרכנו.
3 תגובות
רועי שלום, תחילה אודה לך על סקירה מעניינת ומרחיבה אופקים, כן ירבו!
הקישור למקור שבור / לא מוביל אל הטקסט.
אם לא ניתן, אודה לך מאוד אם תוכל לפרסם רשימת מקורות או את שמות החוקרים.
תודה.
הפרידה מחיי הפרא החלה ביום בו הרים אבי-אבינו את המקל הראשון וגירד באמצעותו את הגב. תראו כמה שלבים התפתחנו מאז לעומת העולם הערבי
אז עכשיו אני לא אזרוק את החלב כשעובר התאריך