לרצח בקעו

איך גוזל האוביל דואג לעצמו לתנאי מחיה אידאליים? הוא הורג את שכניו. למה זה קורה ולאן נעלם הקרס שבו מתבצע הרצח? התשובות, כולל סרטון של האוביל בפעולה, בכתבה שלפניכם

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

במחילה באדמה גוזל קטן בוקע מביצתו אל תוך חושך מוחלט. הוא לא יודע זאת, אך הוא אינו הגוזל הראשון המאכלס את הקן התת-קרקעי: גוזל גדול יותר, שבקע זמן מה לפניו, מחכה לו באפלה. הגוזל הגדול הוא רוצח המצויד בשני קרסים אימתניים שבולטים ממקורו. כעבור דקות הוא נכנס לפעולה.

בחסות האפלה הוא מתביית על הגוזל הקטן, ובתנועות הנראות לא אופייניות לגוזל קירח הנראה כה חסר ישע הוא תופס את קורבנו, פותח וסוגר את מקורו מטיל האימה על הגוף הקטן ומטלטל אותו.

את תרחיש האימה הזה צילמו, בצבעי השחור-לבן של מצלמת תת-אדום, קלייר ספוטיזווד (Spottiswoode) מאוניברסיטת קיימברידג’ באנגליה וירוּן קוֹרפאר (Koorevar) מ-E.C.O. Logisch בהולנד. בסרטון נראה גוזל של שרקרק זעיר (Merops pusillus) שאותו מתקיף אחיו החורג – גוזל של אוביל (Indicator indicator).

טפילים חברתיים
האוביל הוא ציפור אפריקאית קטנה, הידועה בכך שהיא חוברת לבני אדם ומובילה אותם אל כוורות דבורים (ומכאן שמו האנגלי: Honeyguide). כשהאנשים מגרשים את הדבורים בעזרת עשן ופותחים את הכוורת, הציפורים אוכלות את ביצי הדבורים, הזחלים והשעווה.

ישנן שמועות עקשניות הטוענות כי האובילים מובילים חיות אחרות אל כוורות – בעיקר את גירית הדבש, העמידה בפני עקיצות ומסוגלת לפתוח את הכוורת בעבור הציפורים. אך למרבה הצער, אין שום עדות אמינה לכך ששיתוף פעולה כזה אכן מתרחש וסרט הטבע היחיד שבו “מתועדת” התנהגות זו בוים בעזרת גירית מאולפת ופוחלץ של אוביל.

לאובילים ישנה תכונה ייחודית נוספת: הם טפילים חברתיים, כלומר הנקבות מטילות את ביציהן בקִנים של ציפורים אחרות. טפילות חברתית אינה נדירה בקרב ציפורים. אצל חלק מהמינים הגוזלים הטפילים גדלים עם הגוזלים ה”חוקיים” – לדוגמה, הקוקיות החיות בארץ מטילות את ביציהן בקני עורבים והגוזלים גדלים יחדיו בשלווה יחסית. לעומתן, גוזלים של מיני קוקיות אחרים נוהגים להשליך את הביצים או הגוזלים של הפונדקאים מהקן אל מותם.

תקיפת אדם
במשך שנים, מדענים חשדו שהאובילים עוסקים גם הם בהריגת אחיהם החורגים. מכיוון שקני השרקרקים הם תת-קרקעיים (באפריקה הם נמצאים בעיקר במחילות של שֵנַבּובים), האובילים אינם יכולים לזרוק את הביצים מהקן: ההנחה היתה שהם נוקטים גישה ישירה יותר. הקרסים החדים על מקורם של הגוזלים רמזו לאפשרות זו, ולכך יש להוסיף את העובדה כי בקנים שבהם היו גוזלי אובילים מעולם לא נמצאו גוזלים נוספים.

המקרה היחיד שבו נצפתה תקיפה כזו היתה בשנת 1952: גורדון רנג’ר (Ranger) החזיק בידו שני גוזלים, גוזל טפיל וגוזל פונדקאי, וגוזל הטפיל תקף את הגוזל הקטן ממנו והרג אותו. לא ברור מה גורדון ניסה לעשות לאחר מכן עם הגוזל הרצחן, אך זה הצליח איכשהו לנקב את לשונו של גורדון.

לצפייה בסרטון המראה את גוזל האוביל רוצח את שותפו לקן

העלמת כלי הרצח

במאמר שפרסמו ספוטיזוד וקורפאר במגזין Biology Letters הם הציגו בפעם הראשונה וידאו שבו נראית ההתנהגות התוקפנית של גוזלי אוביל בנסיבות טבעיות. הגוזלים תקפו את אחיהם החורגים בכל עשרת הקנים שצולמו. ההתקפות נמשכו פחות משלוש דקות, ובכל המקרים גוזלי הפונדקאים מתו. כשבועיים לאחר מכן, לאחר שסיימו את מה שהיא ככל הנראה משימתם היחידה, הקרסים נספגו לתוך מקורו של הגוזל המתפתח ונעלמו בהדרגה.

החוקרים גילו שלאובילים שיטה נוספת לסילוק גוזלי הפונדקאים, עוד לפני שאלו נולדו: כשנקבת האוביל מטילה את ביצתה בקן השרקרק, היא מנקבת את הביצים האחרות בקן במקורה וכך מונעת את התפתחותן. הגוזל מחסל את גוזלי השרקרק שמצליחים לשרוד את ההתקפה הזו
.
הסיבה להתנהגות זו, אכזרית ככל שתיראה לנו, היא ברורה: גוזל האוביל מקבל יותר מזון וטיפול מהוריו המאמצים כשאין לו מתחרים. אצל רוב הציפורים, גוזלים הגדלים יחד בקן חולקים חלק גדול מהדנ”א שלהם זה עם זה, ולכן הברירה הטבעית אינה יוצרת העדפה לרצח אחים.

במקרה של טפיל חברתי אין הגבלות כאלו וכך התפתחה האסטרטגיה שאנו רואים אצל האובילים: התנהגות האֵם, התנהגות הגוזל, וגם מאפייניו הפיזיים – בעיקר הקרסים על מקורו ונשיכתו החזקה – מכוונים כולם ליצור סביבת גידול אידאלית בעבור הגוזל. אין ספק שהטפילות של האובילים היא בעיה חמורה לשרקרקים באזור דרום זמביה, שבו נערך המחקר.

מתוך 172 קני שרקרקים שנבדקו, כשני-שליש זכו לביקור של הציפור הטפילה. נראה שהשרקרקים מנסים להילחם בכך: יותר מחצי מהקנים שהיו בהם ביצים של מדריכי הדבש ננטשו. אם נגזר על השרקרקים לאבד את גוזליהם, עדיף להם לוותר על הקן לפני שהם משקיעים בו משאבים רבים, וכשעדיין יש להם סיכוי להתחיל קן חדש. במקומות אחרים שבהם טפילות חברתית נפוצה הפונדקאים מזהים לעתים את הביצה הזרה וזורקים אותה החוצה מהקן. בהתחשב בעלות הגבוהה של הטפילות הזו בעבור השרקרקים, ייתכן שאסטרטגיה כזו תתפתח בעתיד גם אצלם.

לקריאה נוספת:

המאמר המקורי:
Spottiswoode, C. & Koorevaar, J. A stab in the dark: chick killing by brood parasitic honeyguides. Biol. Letters (2011). http://bit.ly/nzaYPT

כתבה בבלוג של אד יונג

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, דצמבר 2011