חוקרת שבחנה שבט אבוריג'יני גילתה כי תפישת השעמום שלו שונה לחלוטין. עבורם, שעמום משמעו מעט מדי אנשים מסביב כדי שהחיים יהפכו למעניינים
משעמם לי, אני חש עייפות ותשישות. אינני יכול לחשוב על שום דבר לעשות. כולם מסביבי גם הם משועממים, מה שמראה ששיעמום, כפי שאנו מכירים אותו חייב להיות סוג של הרגשה אוניברסלית. כנראה שלא, אומרת האנתרופולוגית יסמין מושארבאש מאוניברסיאת מערב אוסטרליה בקרוולי, לפי דיווח של LiveScience.
מושאבארש חוקרת את האבוריג'ינים משבט הולפירים ביאמדמו, ישוב באיזור הספר, צפון מערבית לאליס ספרינג. היא גילתה כי תפיסת השיעמום אצל האבוריג'ינים שונה מאוד מזו המערכית. עבור הולפירים, שיעמום לא קשור לחוסר תעסוקה. עבורם שיעמום משמעו שיש מעט מדי אנשים מסביב כדי שהחיים יהפכו למעניינים.
התפיסה המערבית של השיעמום היא תוצר של הזמן. לפני המאה ה-18, מסבירה מושאראבש, בני האדם לא היו משועממים כלל. השיעמום תקף רק את אלו שהיה להם זמן להיות משועממים – העשירים, הכמורה והמובטלים. ואולם לאחר מכן, עם התגברות המהכפה התעשייתית ועליית מעמד הביניים כולם התחילו להשתעמם.
לא אומרים “משעמם לי”
במשך זמן רב, שעמום היווה בעיה מוסרית, חטא, משום שהוא היה עלו להוביל לצרות. סופר בן אותה תקופה כתב כי “השעמום הוא הדרך לרוע”, הצהרה שחזר עליה פרופ' הרולד היל (“איש המוזיקה”) במשפט: “המוח הריק הוא מגרש המשחקים של השטן”.
גם כיום, השעמום נראה כמשהו שלילי, כיצד יכול מישהו להשתעמם עם אספקה אינסופית של ספרים, סרטים, מוסיקה ואינטרנט בקצה אצבעותנו? ואולם הולפירי הראו כי שעמום לא נובע מחוסר בידור. למעשה, מואשבאראבש, הופתעה כמה מעט מצבים הנחשבים משעממים עבור הוולפירי לא התרחשו ביאמדונו.
מסתבר שהאבוריג'ינים אינם אומרים אף פעם “משעמם לי”, אך הם מרגישים משועממים כאשר חסרה להם חברה. לדוגמה, נסיעה ארוכה במכונית יכולה להיות לא משעממת אם המכונית מלאה בבני אדם, אך מדכאת מרוב שעמום אם הנהג נמצא בה לבד.
2 תגובות
איפה ניתן לקרוא את המאמר?
מתאים לי ! – רק מה מטריד את הדעת לשמוע שצריך למצוא לנו תעסוקה , כלומר עוד עבודה למשק היצרני והבזבזן – גם זה חומר למחשבה שיתרום למדע של כולנו : אפשר גם אחרת אם רק יורשה לנו