האיש הביוני הראשון
חובבי המדע הבדיוני זוכרים היטב את דמותו של סטיב אוסטין, “האיש השווה מיליונים” מסדרת הטלויזיה של שנות ה-80. בסדרה, אוסטין היה אסטרונאוט שנפצע אנושות בהתרסקות מטוס, ובעקבות כך נבנו איבריו מחדש כאדם “טוב יותר, חזק יותר ומהיר יותר”.
ג’סי סאליבן, חשמלאי בן 58 מטנסי שבארצות הברית, הפך ל”איש הביוני” הראשון בעולם המציאותי. הוא איבד את שתי זרועותיו בתאונת עבודה בה ספג מכת חשמל, ואיבד כל תקווה להיות אי פעם עצמאי. אולם, שבועיים לאחר התאונה החליפו מדעני מרכז השיקום בשיקאגו את זרועו השמאלית של סאליבן, וסופקה לו זרוע ביונית – מתקן מכני המופעל על ידי מוחו. “הייתי רוצה לקבל את זרועותי האמיתיות בחזרה, אבל זה כבר לא יקרה”, אמר סאליבן.
כיום מסוגל ג’סי לאכול ולהתגלח בעצמו, לגרוב גרביים, להרכיב את משקפיו, והעיקר: לכסח את הדשא בגינת ביתו. הוא מסוגל לשלוט אפילו בתנועות המדויקות הנדרשות לצורך פתיחת צנצנות, ולשחק בכדור עם עשרת נכדיו. “כשהגעתי לשיקאגו סבלתי עדיין מתוצאות התאונה והייתי מלא פחדים, אבל כעת אני מרגיש נפלא. הם העניקו לי תקווה לעתיד”, אמר.
טכנולוגיית ההנדסה העצבית (neuro-engineering) מאפשרת חיבור, פשוטו כמשמעו, בין המכונה לאדם. ארבעת העצבים הראשיים שעברו לאורך זרועותיו של ג’סי נותקו בכתף וחוברו לשרירי החזה שלו. העצבים צמחו לתוך השרירים, מה שאיפשר לו להעביר תחושות והוראות ממוחו. הוא מסוגל להרים את המרפק, לאגרף ולפתוח את כף היד, לסובב אותה ולהנמיכה.
את זרועו הימנית של סאליבן החליפה פרוטזה רגילה, ולדבריו, הטכנולוגיה הישנה עובדת היטב לצד החדשה – מה שמאפשר לו להפעיל את הזרוע הביונית לצורך ביצוע פעולות עדינות, ולהשתמש בזרוע הימנית לעבודות קשות יותר, כגון הרמת משאות.
“הזרוע המלאכותית הראשונה שקיבלתי יוצרה בטכנולוגיות מימי מלחמת העולם השנייה. הייתי מיואש”, אמר ג’סי. “בהמשך הציעו לי להשתתף בניתוח הניסיוני. חשבתי על זה שבכל מקרה איבדתי את שתי זרועותי, אז לא היתה לי סיבה להתנגד. הם אמרו שאולי אאבד את התחושה בשרירי החזה שלי לאחר שיעבירו דרכם את העצבים, אבל בכל מקרה לא השתמשתי בהם, ומבחינתי זה היה כבוד להיות חלק מהפרויקט”.
במהלך השנים הגדיל ג’סי את מספר הפעולות שביכולתו לבצע, ולצד ההתקדמות הטכנולוגית מתקדמים גם כישוריו המוטוריים. “איני מרכיב את הזרועות בכל יום, אלא רק כשעלי לבצע משהו מסוים”, אמר ג’סי.
זו הפעם הראשונה שנעשתה השתלת עצב-שריר לצורך חיבור גפה מלאכותית, והמדענים פועלים ללא הרף כדי לשפר את תפקוד הזרוע. כיום יכול ג’סי לחוש את זרועו רק בעקבות מגע בחזהו, מה שיוצר אצלו תחושה של מגע בזרת או בכף היד. המדענים מפתחים כיום חיישנים מיוחדים שיאפשרו לג’סי לחוש את עוצמת לחיצת היד שלו, אולם פיתוח זה נמצא עדיין בשלבי עבודת מעבדה.
אחרי ג’סי, שלושה קטועי גפיים נוספים השתתפו בניסוי הטכנולוגיה החדשה, ובשניים מהמקרים עתיד הניסוי נראה מבטיחלמדי. התקווה היא שהטכנולוגיה, שכיום עדיין יקרה מאוד, תפותח ועלותה תוזל, כדי שניתן יהיה לעשות בה שימוש נרחב יותר.
