גילוי נאות: לא קיבלתי שום תמורה כספית (אפילו סירבתי לארוחת צהריים) תמורת הכתיבה והסיקור. ישי אתר הזמין אותי אליהם להתרשם מהחברה, וזו התוצאה.
"אתה חייב לראות את הירכיים שלי." פנה אלי ישי אתר, יזם ביו-רפואי עתיר-ניסיון ומייסד חברת BioChange.
"לא, אני לא." הגבתי מיידית, כאילו אני מקבל הזמנות כאלו מדי יום.
"דווקא כן." הוא התעקש. "הזרקתי לעצמי את השתל החדש שלנו, ואתה צריך לראות איך הוא מתפתח. יש לזה משמעות מהפכנית לכל עולם הרפואה."
אז הסכמתי. יש לי חולשה לאנשי מדע וליזמים שמאמינים מספיק ברעיונות שלהם כדי לנסות אותם על עצמם. מרשל בארי, למשל, שתה צלחת פטרי שלמה גדושה בחיידקים, כדי לנסות להוכיח שהם גורמים לאולקוס – לדלקת בדופן הקיבה. הוא אכן לקה באולקוס, וכל הקהילה המדעית הלקתה עצמה קולקטיבית. אחרי זה הוא זכה בפרס נובל על התגלית.
לשם ההגינות יש לציין שלא כל המדענים והממציאים הבטוחים-בעצמם מצליחים באותה המידה. כשפרנץ רייכלט טיפס על מגדל אייפל והתכונן לקפוץ ממנו עם חליפת צניחה מאולתרת שהמציא בעצמו, הוא היה משוכנע לחלוטין שיצליח לנחות על האדמה שלם ובריא. הוא זינק מהמגדל בחיוך, נפל כמו אבן כשהחליפה סירבה להיפתח, ובמקום בו פגע בקרקע נותר מכתש בעומק של 15 סנטימטרים. הוא לא שרד את הנפילה.
אבל לפחות כתבו עליו בעיתון.
כך או כך, ניסויים עצמיים – ונסיינים עצמיים – תמיד מושכים תשומת לב. על אחת כמה וכמה כשהם מגובים במחקר רציני. ונראה שאתר באמת נתלה באילנות גבוהים ועשה כמה-וכמה ניסויים לפני שהסכים לסכן את שלום ירכיו – ועל כך בהמשך.
אבל מה בכלל הוא מנסה לעשות?
חזונה של BioChange
"החזון שלנו הוא להחזיר לגוף את היכולת לעשות את מה שהוא ידע הכי טוב בתחילת החיים – להצמיח ולהתחדש בעצמו. כאשר מכניסים את המוצר שלנו לגוף הוא מעודד את הרגנרציה (צמיחה מחדש) של רקמות בתוך הגוף הבוגר." הסביר לי אתר כשנפגשתי עמו. "ובהמשך, לא רק רקמות אלא גם איברים שלמים."
לאתר יש היסטוריה של יזמות מוצלחת בתחום הביו-רפואה. הוא הקים כבר ארבעה סטארט-אפים, ש- BioChange היא האחרונה מביניהם. לפניה הוא הקים את LifeBond, שהתמקדה בפיתוח דבקים ביולוגיים עבור ביו-כירורגיה, ואת OutSense שפיתחה חיישן לאסלה לגילוי מוקדם של סימנים למחלות. שתי אלו נמכרו לחברות בין לאומיות גדולות. ואם לשפוט לפי נתוני המכירות שהראה לי – ייתכן שיש לו עוד מוצר מנצח בקנה.
"אנחנו יודעים לגרום לצמיחה של רקמות כמו עור וכמו עצם בגוף עצמו." אמר אתר. "המוצרים שלנו מבוססים על קצף ביולוגי. כאשר הקצף מוחדר לרקמה, הוא מעודד את תאי הגוף לתקן ולחדש את הרקמה באזור. השנה צפויה כבר הכנסה משמעותית ממוצר המיועד לטיפול בבעיות חניכיים בבעלי-חיים. בשנה הבאה אנחנו צופים הכנסות של מיליוני דולרים בודדים וזה בצמיחה. ועכשיו מתחילים לעבוד גם על אסתטיקה, פלסטיקה – והמגדלור באופק הרחוק – חידוש גפיים שלמות."
המוצר של אתר יוצא-דופן בעולם הנדסת הרקמות, מכיוון שהוא יוצא במקביל להתקדמות מדעית בתחום שהתפרסמה רק בשלוש השנים האחרונות. ההתקדמות הזו הפתיעה רבים בתחום, אבל לאתר – שכבר הוציא באותו הזמן את המוצר הראשון של BioChange – היא הגיעה ממש במקרה, כמעט כהתערבות מלמעלה: כדרך להסביר מדוע הקצף שלו יעיל כל-כך בחידוש רקמות.
המדע מאחורי הקצף
כשתאים גדלים בגוף, הם עושים זאת כשהם מוקפים ב- "מטריקס חוץ-תאי": רקמה שהתאים מפרישים מסביב לעצמם. המטריקס תומך בתאים, מייצב אותם, מאפשר להם להיאחז בו ואפילו מעביר להם סימנים ואותות שמסבירים להם מה עליהם לעשות בגוף. בלי המטריקס, התאים מתים או גדלים בשכבה דו-ממדית ומסרבים לפעול כראוי.
חברות הנדסת רקמות עד היום, ניסו להשתמש במטריקסים שדומים לאלו שאפשר למצוא באדם הבוגר. כשרצו לגדל עצם, ניסו להבין מה הן התכונות של המטריקס שנמצא באזורים בגוף בו גדלים סחוס ועצמות, ואז לחקות את אותו מבנה ותכונות במטריקס מלאכותי שייצרו במיוחד כדי להשתיל בגוף. התאים אמורים להתפשט לתוך המטריקס המלאכותי – וליצור רקמת עצם חדשה וטרייה בתוך הגוף.
הגישה הזו הגיונית, אבל היא לא עבדה היטב. למה? אף אחד לא בטוח. אבל יש ניחושים.
בשנת 2022 פרסם אודטג׳ר קמפאס, כיום פרופסור לפיזיקה של החיים באוניברסיטה הטכנית של דרזדן, מחקר ששפך אור על סיבה אפשרית לקושי לגדל רקמות חדשות בגוף. קמפאס ועמיתיו חקרו את המטריקס הצעיר ביותר – זה שקיים בעובר כשהוא עדיין בן שבועות ספורים. בשלב זה, התאים מתמיינים ונודדים לאזורים הנכונים בהם יתחלקו וייצרו את איברי הגוף. המטריקס העוברי הזה שונה מאד מהמטריקס שאפשר למצוא באדם בוגר. הוא רך ועדין, ומזכיר בעיקר קצף. או כפי שכינה אותו קמפאס – "קצף חי".
קמפאס מאמין שהתכונות המכאניות של המטריקס הצעיר, אותו "קצף חי", עוזרות להכתיב לתאים כיצד עליהם להתמיין ולאיזה מקום במרחב עליהם לנדוד בגוף. הוא הציע שעלינו להבין כיצד הקשיחות והקושי של הקצף משמשים להעברת הוראות לתאים ומשפיעים על התפתחות הרקמה בעובר. הוא המשיך ופיתח מודלים ממוחשבים כדי לקבל רמזים לדרך בה הקצף מתכתב עם התאים שבתוכו. המחקרים שפרסם הגיעו לכמה מכתבי-העת הידועים ביותר מדע – Nature Physics ו- Nature Materials.
עבור אתר, המחקרים האלו היו רק הדובדבן על הקצפת, מכיוון שבזמן שקמפאס שקד במעבדתו על המדע הבסיסי – אתר כבר הפיק קצף משלו, והתחיל להשתיל אותו בכלבים (ובעצמו).
הכלבים קודם
כלבים, מסתבר, סובלים ממחלות חניכיים לא-פחות מבני-אדם. אבל בשונה מבני-אדם, חברות ביו-רפואה לא צריכות לעבור שנים ארוכות ומפרכות של אישורים מה- FDA כדי לספק לכלבים טיפול עם המוצר שלהם. יש עדיין צורך באישורים, כמובן, אבל אין מה להשוות לרמת ההוכחה וההשקעה הנדרשת עבור מוצרים שאמורים לטפל בבני-אדם.
מה הפלא ש- BioChange החליטה ללכת קודם לכלבים?
בניסוי הראשון עם המוצר שתועד בספרות המדעית, התמקדו וטרינרים בתשעה כלבים שהיו זקוקים לטיפול בחניכיים עקב דלקת חניכיים מפושטת שגרמה לנסיגת חניכיים קשה. הכלבים קיבלו טיפול רגיל בצד אחד של הפה, ובצד השני – קיבלו את שתל הקצף של BioChange.
התוצאות היו מרשימות: בכל השיניים שלצידן הושתל הקצף, ניכרה צמיחה מלאה יותר של החניכיים מסביב לשן. יש עדויות לשיקום העצם גם במקומות מאתגרים במיוחד כמו בין שורשי השן. הקצף של BioChange נמצא בטוח לשימוש, והווטרינרים דיווחו שהיה קל ונוח לשלב אותו בטיפול. זו הייתה הצלחה ברורה עבור החברה, שהביאה לביקוש ומכירות של מעל חצי-מיליון דולר כבר השנה, ועוד צפי למיליונים אחדים בשנה הבאה.
"אנחנו מקבלים המון תגובות מוטרינרים שלא האמינו שאפשר להציל את השיניים האלו בכלל. הם חוזרים אלינו להראות את התוצאות שלהם, ואומרים שזה ממש פלא פלאים עבורם." אמר אתר.
ומה עם בני-אדם?
בימים אלו עובר המוצר – שזכה לשם ReGum – ניסויים פרה-קליניים בבעלי-חיים נוספים. מדובר בניסויים הנדרשים מכל מי שרוצה לבצע ניסויים קליניים בבני-אדם, והם צפויים להתחיל בשנה הבאה. הניסויים הקליניים הראשונים יתמקדו בעיקר בבטיחות, כדי לוודא שהשתל אינו מזיק לבני-אדם.
אתר עצמו כבר משוכנע בהצלחתם. עובדה. הוא הסכים להשתיל את הקצף אצלו בירך.
"זה היה בעיקר כדי לברר בטיחות," הוא מודה בחיוך. "לא עשיתי את זה כדי להצעיר את העור בירך. הזרקתי לעצמי רק אחרי הרבה מאוד ניסויים פרה-קליניים שהוכיחו בטיחות. מאחר שהחברה היא שלי ואני גם משקיע בה, רציתי להדגים שהכל בסדר גם בבני-אדם, ולהוכיח לאחרים שזה חומר ממש בטוח."
בינתיים, לפחות, הוא עדיין בחיים. השתל בירכו התמלא בקולגן צעיר, ולא נרשמה שום תגובה פיזיולוגית שלילית מצד הרקמות הסובבות אותו. אפשר לקוות שהניסויים הפרה-קליניים המלאים, ובעקבותיהם גם הניסויים הקליניים בבני-אדם, יושלמו בהצלחה ובמהירות, ושכולנו נוכל ליהנות מטיפול בבעיות חניכיים כבר בשנים הקרובות.
ועוד הרבה יותר מזה.
התוכנית הגדולה
אתר אינו מתכוון לעצור בבעיות חניכיים. כדרכם של יזמים, הוא מאמין שהמוצר שלו יכול לפתור, ובכן, כמעט הכול. הוא שיתף עימי סדרה של סיפורי הצלחה בבעלי-חיים, שעשויים לרמז גם על הפוטנציאל של הטיפול בבני-אדם לשיקום רקמות.
"למשל, חיות קטנות כמו כלבי שיצו, מתקשות בדרך כלל להתמודד עם שברים בלסתות העדינות שלהן." אמר. "גילינו שאפשר להוסיף לתוך השבר קצף כדי לשקם את העצם."
אבל למה לעצור בחניכיים? הקצף של BioChange עשוי לשמש עוד לטיפולים רבים אחרים.
"בא וטרינר עם סוס שסבל מפצע שלא החלים." אומר אתר. "עשינו ניקוי לפצע ושמנו עליו את הקצף. לאחר מכן נראתה התחלה של שיפור. המשכנו לשים עליו את הקצף, ולאחר ארבעה חודשים הפצע כבר נסגר מעצמו."
מומלץ להפעיל את חוש החשיבה הביקורתית שלכם בנקודה זו (ובכל זמן שאתם מדברים עם יזמים באופן כללי). מדובר באנקדוטות, וכפי שאומר הפתגם – "אנקדוטות רבות אינן מהוות מדע". ועדיין, הן מעניינות ועשויות להעיד על פוטנציאל שכדאי לבחון בצורה מסודרת יותר: עם ניסויים שתוצאותיהם יפורסמו בכתבי-עת מדעיים עם ביקורת עמיתים.
אתר מבין את הצורך הזה, והראה לי תוצאות ניסויים שנערכו מסביב למוצר הבא של BioChange. הם מתכוונים להתרכז הפעם בעור האנושי. בתוצאות הניסויים נראה שהשתל-קצף מתמלא בתאי פיברובלסטים באופן מיטבי ואלו מפיקים קולגן צעיר וחדש באיזור בו הוא מושתל מתחת לעור. למה זה חשוב? כי חלק מהקמטים שעל העור המזדקן נוצרים בשל הנזק המצטבר שנגרם לקולגן 'הזקן' שבעור. מי שימצא דרך להחליק את אותם קמטים באמצעות יצירת קולגן צעיר באותם אזורים – יזכה בנתח שוק של מיליארדי דולרים בטיפולים רפואיים.
"בינתיים ההצלחות שלנו ברקמות פשוטות הן די מופלאות." אומר אתר. "בנוגע ליישומים מורכבים יותר, כמו לגדל אולי אפילו יד או זרוע מלאה מאפס – אנחנו עדיין לא שם, אבל זה בהחלט לא מדע בדיוני״.
אולי.
המבט המפוכח
השתפכתי כאן הרבה אודות BioChange, ואני מאמין שיש להם מוצר מעניין עם פוטנציאל להצלחה. אבל חשוב לבחון אותם גם במבט מפוכח יותר. נראה שהחברה מתרכזת כרגע בעיקר במאמץ לפתח מוצר שיעבוד וימכור, אבל נראה שחסרה הבנה תיאורטית מעמיקה של הסיבה המדויקת שבעטיה הוא עובד טוב כל-כך.
"היו לנו הבנה וידע מוגבלים על מנגנון הפעולה של הקצף. למשל ידענו ששטח הפנים העצום של הקצף מנגיש אתרי קישור ביולוגיים לתאים," אמר לי אתר. "לבסוף בא המחקר של קמפאס, שתרם עוד נקודת מבט מאד מעניינת לתמונה ותובנה למה המוצר מוצלח כל-כך כפי שהוא".
בלי הבנה של התיאוריה – בלי מודל ממוחשב שמסביר איך הקצף מתנהג ומגיב עם התאים – קשה להאמין ש-BioChange תצליח לממש את החזון היותר עתידני של אתר.
"גידול יד או זרוע מאפס" אינה משימה בלתי-אפשרית. עובדה: הסלמנדרה הצנועה מצליחה לעשות זאת היטב. אבל מדובר באתגר גדול ומרשים שכדאי שלא לזלזל בו. ייתכן ש- "הקצף החי" יהווה את המדרגה הראשונה בדרך לשיקום גפיים שלמות, אבל זה כנראה לא יתרחש ככה-סתם-מחר-בבוקר. נצטרך להבין טוב יותר איך הקצף מכווין את התאים בגוף העובר, ואולי גם בקצות-הגפיים המתחדשות של הסלמנדרה. בלי הבנה מעמיקה שכזו, נוכל לכל היותר לשחזר רקמות בסיסיות – שריר, עצם, סחוס ואחרות. אולי נוכל אפילו לשקם איברים פשוטים, יחסית, כגון לסת. אבל כדי לשלב כמה רקמות שונות כדי ליצור מחדש גפה דינמית ומתפקדת, נצטרך רמה גבוהה יותר של תחכום.
סימוכין
