סיקור מקיף

מה בין רמת הגולן למסאי מרה?

ברמה כמו גם במרה מרעילים חיות בר כדי למנוע פגיעה בחיות משק, בגולן (ובנגב) חקלאים ורועים מרעילים תנים וזאבים, כדי ״להגן״ על צאן ובקר. ההרעלות באות גם כמעשי נקמה על טריפות או בגלל טינה לשומרי הטבע 

אחת הלביאות מלהקת הביצה שהורעלה. צילום: Mark MacEwen מתוך טוויטר
אחת הלביאות מלהקת הביצה שהורעלה. צילום: Mark MacEwen מתוך טוויטר

מה בין רמת -הגולן למסאי-מרה? ברמה כמו גם במרה מרעילים חיות בר כדי למנוע פגיעה בחיות משק, בגולן (ובנגב) חקלאים ורועים מרעילים תנים וזאבים, כדי ״להגן״ על צאן ובקר. ההרעלות באות גם כמעשי נקמה על טריפות או בגלל טינה לשומרי הטבע.

ההרעלות מכוונות לטורפים אבל הנפגעים הנוספים הם דורסים ובעיקר נשרים במסאי-מרה (קניה) מרעילים רועי צאן טורפים ובעיקר אריות כ״נקמה״ על טריפת צאן ובקר. הדימיון באופן הפעולה אינו מקרי. אלה גם אלה נמצאים באזורים בהם הטבע מיוחד וייחודי.

בגולן מגוון עשיר של חיות ועופות ובעיקר אוכלוסיה של נשרים. המסאי-מרה נחשבת לאחת השמורות היותר עשירות בעולם. כאן כמו גם שם יש מי שפוגע בייחודיות.

עבור הרועים המסאים השמורה המפורסמת מהווה מקור להפסדים ותסכול בגלל האיסור לרעות את הבקר שלהם בשטחים השמורים ובגלל טריפות על-ידי ה״שכנים״ הטורפים שמוגנים על-פי חוק. על כך נוספת השחיתות השלטונית שמונעת חלוקה הוגנת של רווחי השמורה, וכך כדי להתקיים וכדי לנסות ולהפחית את הפגיעה ברכושם חייבים המסאים לעבור על החוק ולהרוג חיות מוגנות.

בתחילת דצמבר 2015 דווח על מותם של שמונה אריות מהלהקה המפורסמת בשם להקת הביצה (Marsh Pride‬). המקרה התפרסם בגלל מעקב רצוף אחריהם שהתנהל במשך שנים רבות וכן תכניות טלוויזיה שהוקדשו ללהקת הביצה. האריות מתו מרעל שהונח על-ידי רועים שחדרו לשמורה עם עדריהם בניגוד לחוק. מאחר שבשמורה יש טורפים ברור שהמפגש האלים יתרחש במוקדם או במאוחר.

בגולן (ובהר הנגב) יש רועי בקר וצאן שעדריהם נמצאים בשטחים שחופפים את שטחי המחיה של תנים וזאבים. אלה גם אלה אינם נמנעים מטריפה ״קלה" ונקמת הרועים מגיעה בצורת הפעילות העבריינית של – הרעלה המונית.

בשני המקרים, בשני האזורים, ההרעלות מהוות מכה קשה לסביבה הטבעית, שנובעת מהבעיה שנגרמת בגלל הצורך בשמירה על הטבע באזורים כפריים, בהם מתגוררים תושבים אנושיים שלהם צורך להתקיים ולהתפרנס למרות השימור או ביחד איתו.

בגלל נסיבות יחודיות, במשך שנים מתבצע תהליך בו למסאים יש פחות קרקעות ויותר עדרים. בו בזמן אסור להם להיכנס לשמורות. חוות חקלאיות מגודרות פוגעות באפשרות התנועה של עדרי הבקר כמו גם במסלולי הנדידה של חיות בר.
עבור חיות הבר אוכפות הרשויות פתיחת מסדרונות נדידה. כדי לפצות את המסאים היתה אמורה להיות חלוקה של רווחי השמורה. תיירים שמבקרים בשמורות משלמים כ-80 דולרים ליום. על כך יש להוסיף את רווחי האירוח בלודג׳ים. לאורך השנים הובטחו לרועים המסאים חלקים נכבדים מהרווחים, אך הבטחות אלו אינן ממומשות בגלל השחיתות השלטונית בכל הדרגות.
בקניה מכירים ומבינים את החשיבות המוסרית והכלכלית של שימור הסביבה הטבעית ולכן הרג האריות מלהקת הביצה״ עורר דיון רב משתתפים שהתפשט מחוץ לקניה והגיע עד ארצות אפריקה הדרומית שגם בהן הבעיה חריפה, ‬וגם בהן העונשים על פגיעה בחיות בר כבדים מאוד.
שני הרועים שהרעילו את להקת הביצה״ נידונו לקנס של 200,000 דולרים או למאסר ממושך.

אצלנו אחרי כל הרעלה ואחרי פגיעה בחיות בר יש זעקה בעיתונות ואחרי יום אחד כולם שוכחים, למעט העוסקים בשימור.
נזכיר רק מקרה אחד בו ״גיבור מקומי״ יצא להגן על גן-החי של קיבוץ עין-גדי מפני נמרה שטיפלה בגור, מזויין ברובה-צייד. כשנפגש ה״גיבור״ בנמרה ירה לעצמו ברגל למרבה המזל, והנמרה נלכדה וסולקה מהשטח. ה״גיבור״ המשיך לצלוע ולספר ״מעשיות״.

עובדי שימור וחוקרים פועלים כדי לשמור ולהגן על מינים ועל סביבת מחייתם. בהחלטות שמתקבלות על-ידי הרשויות חייב להיות איזון בין הצרכים האנושיים לבין צרכי השימור. לעיתים קרובות ההחלטות אינן מאוזנות וחסר ניסיון רציני לחזק מקומיים על-ידי שילובם בהליכי השימור ובחלוקת הרווחים שיהוו תמריץ ועידוד, כך שכפריים יראו בשמירת הטבע יתרון ורווח ולא מכשול.

אחת הדרכים בה יכולים הכפריים להרוויח משימור הסביבה הטבעית היא צייד מורשה. מבלי להצדיק או לשלול את המוסריות שבמעשה, ברור כי כאשר הצייד מפוקח כהלכה יש ממנו רווחים שאמורים להיות מופנים לרווחת הסביבה הטבעית ולרווחת התושבים. צייד מסחרי מורשה מתקיים בארצות רבות וההכנסות מופנות לשימור.
בעקבות הרג אריה מפורסם בזימבאבואה http://www.cbsnews.com/pictures/cecil-the-lion-killed-by-hunter/ עלה לדיון הצייד המסחרי וכתוצאה מכך הוחל בצ׳ובה (Chobe) שבבוטסואנה איסור על צייד מסחרי ועל צייד לצרכי המקומיים. התוצאה היתה שהתושבים שאיבדו את פרנסתם החוקית הפכו ל״קבלני משנה״ של עברייני ציד ואוכלוסית חיות הבר נפגעה. מה שמבהיר שוב את הצורך החיוני של שילוב המקומיים בפעילות שימור הטבע ובחלוקת רווחים הוגנת.

אצלנו המרעילים בדרך כלל לא נתפסים, וגם אם כן, הם מקבלים עונשים מגוחכים. בשני המקומות השונים כל כך הפתרון דומה. כאן וגם שם חייבים התושבים להבין את חשיבות השימור שתהיה קלה בהרבה כאשר יראו איך השימור מהווה מקור לרווח. כלומר את רווחי השימור יש לחלק גם בין התושבים. בקניה יש שחיתות שלטונית שמונעת שילוב הרועים ברווחים. אצלנו אמנם הרווחים קטנים בהרבה אבל נרצה להאמין ולחשוב כי הרועים והחקלאים מבינים את הצורך בסביבה טבעית חיה ומגוונת. את ההבנה הזו רצוי לתגבר בעונשים כבדים בהרבה ממה שניתנים היום.
מקומם של עבריינים הוא בכלא.

תגובה אחת

  1. כל כך קל לפתור את הבעיה. המדינה יכולה לממן את הטריפה, או להשאיר בשר במוקדי האכלה. אם אפשר להגיע למנכ"ל משרד התחבורה תוך 1/4 יום ולשכנע אותו להתקין צ'קלקה בכל רכב בישראל, אפשר לממן את הנזק וזה יחזור בתיירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן