פרופ' מנחם בן-ששון דיבר בפתיחת הכנס השני של האגודה הישראלית למדע בתקשורת שהתקיים ביום חמישי האחרון בבית האקדמיה הלאומית למדעים
המדענים צריכים להפוך דיסקט ולשתף פעולה עם התקשורת, קובע נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם בן ששון. פרופ' בן ששון היה בין המברכים בפתיחת הכנס השני של האגודה הישראלית למדע בתקשורת שהתקיים ביום חמישי האחרון בבניין האקדמיה הישראלית למדעים.
"חלומו של כל מדען שהעולם יתחלק בידיעה שלו ולכן אנחנו יושבים בועדות להקמת תוכניות לימודים במשרד החינוך ובחברות שכותבות תוכניות לימודים והופכים את הידע שלנו בפיסיקה לתוכניות לימודים, ולפעמים יושבים עם סופר כמו במקרה שלי, שא.ב. יהושוע התייעץ איתי ועם הסטוריון נוסף באשר ליחסים בין המוסלמים והיהודים בסוף האלף הראשון."
"מי אשם שאנחנו לא נמצאים בתקשורת ההמונים? במשחק הזה כמו בכל טנגו – שניים. קודם כל אנחנו ולאחר מכן אולי גם התקשורת. התקשורת עובדת בביטים, היא חייבת למכור, חייבת להיות פשוטה. תגיד את הדברים חד וחלק. תתחיל עם הכותרת, תבקיע איתה ואחר כך תחזור חזרה. אנחנו אשמים כי אנחנו לא רוצים לטרוח להביא את המסר שלנו בלשון פשוטה, נדמה לנו שזה רידוד ושאנחנו מפסידים עולם ומלואו. כוחה של התקשורת הוא להעביר את המסר שלך. לכו לקראתה שנו את הדיסקט. האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים פותחת את שעריה למרות המורכבות שבדבר."
"רוצים לשמוע אתכם. כל שנציג את יותר את מה שאנחנו עושים, יותר צעירים ירצו להיות מדענים. המדע הוא כלי אסטרטגי, בלי מחקר אין כלום. ידעו שלהניח יסודות למדינה מתוקנת מתחילים בהנחת יסודות למוסדות מדעיים.
"אפשר לא להוזיל את הדיבור. לפשט לא פשוט הדבר לעשות אותו זול." אמר פרופ' בן-ששון, והציע למדענים קודם כל להתייחס לשני קהלים קרובים אליהם ולהתחיל משם: "צריך שהקרובים שלנו ידעו מה אנחנו עושים לא רק שאנחנו עובדים באוניברסיטה, וצריך גם ליידע את הסטודנטים מה זה התהליך המדעי והשלב הבא יהיה תקשורת ההמונים."
נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, פרופ' מנחם יערי, סיפר על התהליך שעובר על האקדמיה בפתיחות לקהל הרחב, ועובדה שהיא מקיימת כנס בנושא מדע בתקשורת שפתוח לציבור הרחב במסגרת אירועי שנת החמישים להקמתה, ולא מסתפקת רק בכנסים מדעיים סגורים.
רפיק חלבי בעבר מבכירי הערוץ הראשון וכיום מרצה לתקשורת באוניברסיטאות ובמכללות אמר לבאי הכנס: "הופתעתי שראיתי מעט מאוד עורכי אקטואליה וחדשות. הבעיה היא לא כתבי המדע. הם רוצים להביא את הסיפור מי שלא רוצה לקבל אותו זה העורך. שם צוואר הבקבוק.
המושג הפשטה או פישוט הם חשובים. כל מה שקשור ברפואה תופס אותנו- DNA יודעים, החוק הביומטרי. המדע נדמה לנו שזה משהו מרוחק, מבודד באיזשהו מכון ברחובות או באקדמיה בירושלים. כמה אנשים מכירים שמות של חתני פרס נובל. אל תהיו כל כך מוטרדים – זו הבורות של הסטודנט הישראלי, את בובליל וחודידה 80% מהמדינה מכירה. מי זה שר המדע, אולי כמה אחוזים בטלים. נדמה לנו שזה מה שמוכר. צריך אומץ של עורכים, ופישוט ורצון של המדענים שהיא לא קלה ליפול לידיים של עיתונאים שלא יודעים מה מדברים איתם."
הכינוס אורגן על ידי האגודה הישראלית למדע בתקשורת בראשותה של ד"ר אילת ברעם-צברי מהמחלקה לימודי המדעים בטכניון, ודוברת האקדמיה הישראלית למדעים אביטל בר.
5 תגובות
איך דיסקטים? כבר ממזמן עברנו לבלו-ריי..
תגובה ל 3 תכלס- דיסקטים זה באמת ישן….
המדענים צריכים להפסיק להשתמש בדיסקטים ולעבור למדיות קצת יותר אמינות…
רענן:
הינה אתה מגדיר את הבעיה: "המדע לא נתפס ככיף/…", ואז אתה מכריז כי התקשורת שולטת בעם, אך האם אפשר להבין שאתה תומך בסוג שליטה זו?
האם בעזרת השליטה הזאת, מכוונת לכיוון הרצוי, אפשר להשיג את הדברים שתרצה?
וכן, התשובה יכולה בהחלט להיות "כן".
אך האם יש למדע הזכות לבקש מעריצים?
לדעתי, יש לאדם את הזכות למצוא את מידת העיניין שלו בדבר מסויים, בכל מצב נתון.
גם אם למצב הנתון(למשל "מדע זה לא כיף") יש השפעה על כמות מעריכי המדע, אין זה משנה ככלל. הצד הנחשף פחות לא צריך לבקש הפיכה, זאת מכיוון שאם אנו במצב הקיים, הרי שזהו המצב "הטבעי".
אני תופס את הגישה הזאת שנוצרת בזמן האחרון אצל המדענים להסברה, כשחצנית ומלאה באשליות.
אם ההסברה הייתה ספציפית ללוגיקה(ואולי מתמטיקה בדרך אגב), הייתי מעודד את העיניין, שהרי כל האנשים, והחוק בעצמו, מתיימרים לפעול ולחיות את חייהם בעזרת סדר והיגיון.
המדע טועה לחשוב שעיניינים "בין-ארציים", או "בין-אנושיים" הם נחותים בחשיבותם, וכי לפוליטיקה חשיבות פחותה מאשר למדע.
הפילוסופיה קורצת לי באותה המידה כמדע, אך אין לי כל כוונה להחליט שהחשיבות של אלה היא גדולה יותר מן החשיבות של טניס שולחן.
זאת מכיוון שאפילו שהחיים ניתנים ביחידות, והמציאות(מוסכמות וסדר בין יחידנים חיים) היא מסודרת ומחוקקת(אם כי בעלת בעיות מהותיות, לדעתי), אין המציאות יכולה להחליט על החשיבות של נושאים שיכולים להיות קיימים גם בלעדיה(מדע ופילוסופיה), על נושאים שקיימים בה(טניס שולחן).
היום אין בצפר, יש לי מחר מגן באנגלית!
אם המדענים היו יכולים לפשט הם היו מפשטים ממזמן, וחלק מהם עושים את זה, זה נקרא מדע פופולרי, וזה הדבר הכי קרוב למדע שהאדם הממוצע יוכל להבין.
הבעיה שמדע לא נתפס ככיף/סקסי/מעניין או רלוונטי, וזה מפני שהתקשורת לא שמה על זה דגש, ומי ששולט בתקשורת, שולט בעם.