סיקור מקיף

הסכנה שבקיבוץ בית קשת: במקום בו ילדים אינם מתחסנים, שם נשים בהיריון חוששות ללכת

הורים רבים שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם, אינם מבינים מדוע הם מעוררים עליהם את זעמם של כל יתר התושבים

צריף בן-צבי בקיבוץ בית קשת בגליל התחתון. מתוך ויקיפדיה
צריף בן-צבי בקיבוץ בית קשת בגליל התחתון. מתוך ויקיפדיה

הורים רבים שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם, אינם מבינים מדוע הם מעוררים עליהם את זעמם של כל יתר התושבים.

"מה כבר קרה? אם הילדים שלכם מחוסנים ומוגנים מפני המחלה, למה אכפת לכם שאנחנו לא מחסנים את הילדים שלנו?"

גם אם נתעלם מההנחה המובלעת, לפיה הורים רשאים לסכן את בריאות ילדיהם בשם אמונות טפלות, התשובה המלאה מסובכת יותר. האמת לאמיתה הינה שאף חיסון אינו מושלם. מתוך כל אוכלוסייה של מחוסנים, יהיה תמיד אחוז מסוים של ילדים, קטן ככל שיהיה, אשר לא יפתחו תגובה חיסונית ולא יהיו מוגנים מפני המחלה. ילדים אלו מצטרפים לאוכלוסיית המבוגרים שמערכת החיסון שלהם מתקשה לתפקד: נשים בהיריון, קשישים, מושתלי רקמות ואחרים. כל אלו פגיעים למחלות המדבקות שהילדים שאינם מחוסנים יכולים להעביר להם. בשל מצבם הבריאותי המעורער מלכתחילה, נוטים חולים אלו גם לסבול ביתר-שאת מסיבוכים אפשריים.

תזכורת לנקודה זו הגיעה היום מקיבוץ בית קשת (כך מתוך mynet), שם מתגוררות מספר משפחות – לא ידוע בדיוק כמה – הבוחרות שלא לחסן את ילדיהן מפני נגיף החצבת. זוהי, כמובן, זכותן המלאה, עד שזכות זו גורמת נזק לאחרים.

לפי הכתוב, אחת מתושבות הקיבוץ, אילנה אשל, גילתה במהלך ההיריון כי שהתה בנוכחות ילד חולה חצבת. מכיוון שהחצבת מסוכנת במיוחד לנשים בהיריון, נאלצה האשה לקבל חיסון סביל ייחודי כנגד המחלה, שנרקח במיוחד עבורה בעלות של אלף שקלים חדשים, וניתן לה בארבע זריקות נפרדות.

אילנה ומשפחתה הפיצו מכתב בקרב חברי הקיבוץ, בו הבהירה את המצב הבעייתי לתוכו נקלעו היא ומשפחות אחרות, כתוצאה מהבחירה של אחרים שלא לחסן את ילדיהם. ואני מצטט –

"אתם לא התחסנתם והתעלמתם מאוכלוסייה בסיכון – אנחנו התחסנו.

אתם לא הסתגרתם בבתים – אנחנו מסתגרים.

אתם מביאים אורחים לקיבוץ – אנחנו לא מביאים אורחים לקיבוץ."

המשמעות ברורה: דרך החיים שבוחרות משפחות מסוימות בקיבוץ, פוגעת, ואף מהווה סיכון פיזי של ממש, עבור יתר תושבי הקיבוץ.

הקיבוץ מתכנס בימים אלו כדי לקבל החלטות משותפות בנוגע לדרך ההתמודדות עם הטענות, ולפי הכתוב במאמר נראה שכולם מבינים שצריך לנקוט בפעולות. אני מתקשה להאמין שיצליחו לשכנע את המשפחות לחסן את ילדיהן, אך ייתכן שגיבוש של הוראות מניעה בסגנון – "אם הילד חולה בחצבת, אל תתנו לו לצאת מהבית" – יכול לסייע במניעת התפשטות המחלה. גם אז, זוהי אינה דרך מהימנה לעצור את התפשטות החצבת. אבל זוהי התחלה.

קיימות שתי נקודות שמעניינות אותי במיוחד בפרשה.

הראשונה היא האם הקיבוץ יבחר 'לכפות' על המשפחות להתחסן, באמצעות איום בסנקציות. החוק אמנם אינו מחייב את ההורים לחסן את ילדיהם, אך הקיבוץ יכול לבחור לסלק מתוכו חברים בהם הוא אינו מעוניין. בהחלט ייתכן כי שמורה בידיו הזכות החוקית להורות למשפחות הלא-מחוסנות לעזוב את הקיבוץ (או לפחות לשלול את חברותן בקיבוץ) אם יתחוור כי נוכחותן פוגעת ביתר החברים. האם יבחר לעשות זאת? אולי. נחיה ונראה.

הנקודה המעניינת השנייה קשה יותר, מכיוון שהיא מעלה תרחיש אפשרי אלטרנטיבי. מה היה קורה אילו אילנה אשל הייתה לוקה בחצבת בזמן ההיריון, ונפטרת חס וחלילה? האשם היה מוטל באופן מיידי על המשפחות הלא-מחוסנות. האם היה ניתן לתבוע אותן, או את הנהלת הקיבוץ, על הנזק הנורא שגרמו? אולי על הריגה בשוגג? אינני מומחה למשפטים, אבל באופן אינטואיטיבי (שלמדנו כבר להיזהר ממנו, אבל מילא) נראה לי שיש כאן בהחלט קייס, ואולי גם כזה שיכול להותיר תקדים רציני בספרי המשפטים. באנגליה נפטר כבר מחצבת בשנת 2008 ילד אחד שמערכת החיסון שלו לא תפקדה כראוי. באותו מקרה לא היה ברור מי הדביק את הילד. בקיבוץ בית קשת, נראה ברור שאפשר להטיל את האשמה הקולקטיבית על מספר מצומצם מאד של משפחות.

אני שמח שאילנה אשל עדיין בריאה ושלמה, ושלא נגרם נזק לבריאותה (על אף שארנקה סבל בוודאי). אני שמח גם שהקיבוץ מנסה להגיע להחלטה מושכלת ורצינית באשר לצעדים בהם יש לנקוט, תוך כדי רב-שיח מכובד ומכבד עם המשפחות שאינן מחסנות. ועם זאת, עצוב לראות התפרצויות של החצבת בישראל. זוהי המחלה היחידה המועברת אך ורק על-ידי בני-אדם, וחיסון רחב מספיק של אוכלוסייה יכול להעלימה לחלוטין מן העולם. בכל מקום בו ירד אחוז המחוסנים בעשור האחרון, התפרצו מגיפות חצבת וגרמו למותם של ילדים רבים.

אם אתם הורים לפעוטות, אני פונה אליכם: היו אחראים על מעשיכם, ודעו את ההשלכות לבחירות שאתם עושים. אל תפגעו בילדים של אחרים. אל תפגעו בנשים בהיריון ובעובריהן. אל תהרגו את סביהם וסבותיהם של ילדים אחרים.

חסנו את ילדיכם.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

26 תגובות

  1. אני מסכימה עם אננס. לא חיסנתי את הבת שלי באף חיסון ואני בהחלט מוכנה לשאת באחריות הכספית לטיפול לכל מחלה שנגדה מחסנים. עד עכשו המחלה היחידה מהסוג הזה היתה אבעבועות רוח. הפצעים הבריאו תוך יומיים, כך שלא היה שום צורך ללכת לרופא. מאז עברו 6 שנים שבהן הבת שלי לא היתה חולה בשום מחלה אפילו פעם אחת, כך שנראה לי שהמדיניות של חיזוק מערכת החיסון מוכיחה את עצמה ואין לי שום ספק שגם אם היא תחלה בעוד מחלות מהסוג הזה – היא תעבור אותן במהירות ובקלות.

    כל הההורים הלא מחסנים דיווחו שהילדים הלא מחוסנים יותר בריאים מהאחים הגדולים המחוסנים שלהם, כך שאני לא מודאגת.

  2. הפתרון לסוגיה הנו הטלת המשמעות הכספית המלאה על מי שאינו מתחסןן או על הוריו לגבי קטין
    זכותו של כל אחד להחליט שאינו רוצה להתחסן ואולם מי שלא התחסן אינו יכול לדרוש מהחברה שתשא עבורו בתוצאות אי ההתחסנות
    יש אם כן לקבוע כי מי שניתנה לו האפשרות להתחסן ובחר שלא לעשות כן לא יהיה זכאי למימון כלשהו של כל פרוצדורה רפואית הקשורה למחלה אשר הוא נמנע מלהתחסן מפניה

  3. אם החיסון נגד חצבת הוא לא מספיק יעיל ואישה בהריון שמחוסנת נגד חצבת פוחדת שאולי בעצם החיסון שלה כבר לא בתוקף, אז אולי כדאי שהיא תתחסן שוב לפני ההריון, במקום לבקש מאחרים להתחסן?

    חוסר היעילות של החיסונים מעמד בסימן שאלה את כדאיותם. יכול להיות שלמדינה יהיה יותר משתלם לחזק את מערכת החיסון של האוכלוסייה במקום להשקיע כל כל הרבה כסף בחיסונים ספציפיים, שיעילים רק נגד זן מסויים של החיידק ולא נגד הזנים החדשים שיתפתחו מאוחר יותר.

  4. לא נכון, יש קשר הדוק בין תפוצת החיסון למספר מקרי השחפת, חצבת ושאר המחלות המידבקות. הוירוסים הללו לא מתרשמים מביוב. הסיבה היחידה לתגובות כמו שלך היא כי הקונספירטורים ישנים טוב בלילה כשהם רוצחים ילדים באמצעות תגובות כאלה, ואילו אני מודאג שמא אפילו ילד אחד ייפגע כי הורים שאינם מבינים במדע (ובגלל כלי התקשורת אף אחד לא מבין במדע) ישתכנעו מהטיעון המטופש הזה של הסניטציה. גם באפריקה, שם הסניטציה על הפנים היתה ירידה במספר המתים ממחלות אלו לאחר מבצעי חיסון.

  5. האמירה של אבי :

    "מחלות שקטלו בני אדם כמו זבובים הן היום הסטוריה בגלל החיסונים"
    לא מגובה בהוכחות מדעיות.

    מסקנות אלו תועדו בספרות המדעית:

    "ירידה קבועה במחלות זיהומיות נרשמה ברוב המדינות המתפתחות ללא קשר לשיעור החיסונים שניתנו…המחלות הזיהומיות נעלמו כתוצאה מ [שיפור ב] סניטציה, אספקת מים ציבוריים משופרת, היגיינה אישית משופרת ועליה בצריכת פירות וירקות. בנוסף, מחלות עבורן לא היה חיסון מעולם ירדו אף הן באופן דרמתי. משנת 1850 ועד שנת 1940 המחלות ירדו בשיעור של 90% והגיעו לשפל של כל הזמנים במועד בו החלו להופיע החיסונים"

    World Health Statistics Annual 1973 – 1976, Volume 2

    "הירידה [בתחלואה] של דיפתריה, שעלת וטיפוס המעיים החלו חמישים שנה מלאות לפני הכנסת חיסונים מלאכותיים ונמשכה כמעט באופן שווה לפני ואחרי אימוץ אמצעי בקרה אלו. במקרה של קדחת השנית, חזרת, חצבת וקדחת השיגרון לא היתה שום חדשנות באמצעי בקרה, אולם מחלות אלה רשמו מגמת ירידה דומה בהיעראות התחלואה"
    McCormick W.J., Vitamin C in the Prophylaxis and Therapy of Infectious Diseases; Archives of Pediatrics, Vol. 68, No. 1, January 1951

    "…לפיכך, חיסונים אינם אחראיים לירידות המרשימות בתמותת תינוקות במחצית הראשונה של המאה [העשרים]."
    Bernard Guyer et al., Annual Summary of Vital Statistics: Trends in the Health of Americans During the 20th Century, Pediatrics Vol. 106 No. 6 December 1, 2000 pp. 1307 -1317
    "באופן כללי, נראה שהתערבות רפואית (תרופתית ומניעתית) תרמה מעט לירידה הכוללת בשיעורי התמותה בארה"ב משנת 1900 ואילך, כאשר במקרים רבים הופיעה [הרפואה] עשרות שנים לאחר שנרשמה ירידה משמעותית וללא תרומה ניכרת כלל במרבית המקרים. במיוחד, בהתיחס לחמש המחלות (שפעת, דלקת ריאות, דיפתריה, שעלת, פוליו) בהן ניכרת ירידה בשיעור מקרי המוות לאחר נקודת ההתערבות [הרפואית] – בהנחה הבלתי סבירה שהרפואה תרמה לכל הירידה הזו – אנו מעריכים שלרפואה תרומה של 3.5% לכל היותר מסך כל הירידה בשיעורי התמותה מאז שנת 1900 [ועד 1973]"
    The questionable contribution of medical measures to the decline of mortality in the United States in the twentieth century“. McKinlay JB, McKinlay SM, Milbank Mem Fund Q Health Soc. 1977 Summer;55(3):405-28

    "על מנת להעריך סדרי עדיפויות במדיניות בריאות…הדרישה הראשונה היא להגיע למסקנה באשר לסיבות לדעיכת המחלות הזיהומיות…בכל המדינות שהתפתחו במהירות הושג שיפור משמעותי בתזונה אשר הוביל לעמידות מוגברת [בפני מחלות]. אכן, במדינות מסויימות היה זה גורם ההשפעה החשוב היחיד. זה אולי מפתיע שהחיסונים, ככל הנראה, תרמו באופן יחסי מעט להתפתחויות אלה.."

    McKeown T., The Road to Health, World Health Forum, Published by the World Health Organization, Geneva, Switzerland, Vol. 10, 1989, pp. 410 and 411

    "שיעור התמותה ממחלות זיהומיות ירד באופן בולט עד לשנת 1937; כאשר רק בשנה זו החל שימוש נרחב בתרופות סולפונמיד, ואנטיביוטיקה עדין היתה רחוקה כדי מספר שנים. טיפוס המעיים נעלם כמעט לחלוטין ושיעור התמותה מחצבת ירד באופן חד. סטודנט לרפואה שזכה לראות מקרה של דיפתריה היה מקרה חריג."
    "עד למלחה"ע השניה ותחילת עידן הכימותרפיה, הירידה [בתמותת תינוקות עד גיל שנה] נראית קשורה מאד עם שיפור בסביבה הביולוגית, במיוחד דיור פחות צפוף, כמות ואיכות המים לשתיה, היגיינה אישית וסילוק הביוב."
    "הירידה הבלתי רגילה בתמותה מזיהומי מעיים במחצית הראשונה של המאה ה 20 נרשמת, ככל הנראה, לזכותם של שני גורמים עיקריים: שיפורים סביבתיים משמעותיים, שהפחיתו את התפשטותם של גורמי מחלה, והתקדמות גדולה בהבנת נוזלים וטיפולים אלקטרוליטים."
    "תעסוקה מובטחת הובילה לפחות צפיפות בדיור ואפשרויות רבות יותר להיגיינה אישית, גורמים חיוניים בשבירת שרשרת ההדבקה [במחלות זיהומי מעיים]."
    "לירידה בצפיפות הדיור היה תפקיד משמעותי [בהפחתת שיעור התמותה מדלקת ריאות ושפעת], לפני עידן האנטיביוטיקה."
    "הקשר בין תזונה למחלות זיהומיות זכה להכרה מזה זמן, כפי שמתועד בעבודתו הקלאסית של שרימסאו משנת 1975"
    Symposium: Accomplishments in Child Nutrition during the 20th Century. Infant Mortality in the 20th Century, Dramatic but Uneven Progress, Myron E. Wegman; School of Public Health, University of Michigan; The Journal of Nutrition; 131:401S-408S, 2001
    "התערבות רפואית הינה הפחות חשובה מבין ארבעת הגורמים המשפיעים על המצב הבריאותי. המרכז לבקרת מחלות ומניעתן [בארה"ב] (CDC) ניתח נתונים על עשרת הגורמים המובילים למוות בארה"ב וקבע שאורח חיים הינו הגורם המשמעותי ביותר באופן בולט (51%), אחריו הסביבה (20%), תורשה ביולוגית (19%) ולבסוף – התערבות רפואית (10%)
    U.S. Department of Health & Human Services, Ten Leading Causes of Death in the U.S., 1977, July 1980
    "האפידמיולוגיה של מחלות עדר זיהומיות, במיוחד בקרב ילדים, מושפעת באופן חזק מגורמים חברתיים ודמוגרפיים אשר תרמו לטובת הירידה הכללית בתחלואה ובתמותה במהלך 50 השנים האחרונות ויותר. לא ניתן להעריך או לתכנן באופן מציאותי את מדיניות החיסונים אלא בהתחשב בגורמי רקע אלו"
    Stewart GT, Infection and Immunization., Scott Med J. 1979 Jan;24(1):47-52

    "אין זה משנה באם הסיבה לירידה בשיעורי התמותה ממחלות אלו קשורה עם שיפור בתנאי התברואה, בירידה בצפיפות האוכלוסין, באימוץ כללי היגיינה נאותים או בשילוב גורמים אלו ואחרים. הנתונים מראים דבר אחד בעקביות: הסיבה אינה קשורה לחיסונים.

    כמו כן לכתוב שהחצבת היא מחלה קטלנית זה סוג של עיוות המציאות. זה כמו לכתוב שהחיים עצמם היא מחלה קטלנית ביותר….

  6. האם תהיה מוכן להרוויח אגורה אחת ותמורתה לשלם 5,000 שקלים? ברור שלו, אז למה אם אדם אחד נפגע מהחיסון בגלל אלרגיה או בעיה באיחסון החיסון במקום 500,000 איש שהיו מתים מהמחלה אותה החיסון מונע, לא כדאי? מי שלא מבין בסטטיסטיקות חושב שמדובר בסיכונים שווים ויש טפשים שאפילו חושבים שהסיכון מהחיסון גודל יותר מהרווח ממנו. אלו שטויות. מחלות שקטלו בני אדם כמו זבובים הן היום הסטוריה בגלל החיסונים ולצערנו בגלל הטפשים שונאי המדע, יש חזרה של חצבת ומחלות קטלניות אחרות.

  7. הכותב מתעלם לחלוטין מהסכנה שיש בחיסונים לכלל האוכלוסייה.
    כמו רוב הממסד הרפואי, הרופאים והביה"ס ללימודי רפואה מודרנית וחברות התרופות הוא דואג להתעלם המעובדות על חיסונים.
    מידע רב קיים על חיסונים ומראה שהחומרים הרעילים בהם גורמים לנזקים רבים בדרגות שונות של חומרה לגוף האדם.
    אפשר להכחיש פעם ועוד פעם את הקשר הישיר שיש בין מתן חיסונים למגפת מחלות אוטואימוניות מהם סובלים מיליוני ילדים בעולם: סוכרת נעורים, אסטמה, מחלות אוטואימוניות אחרות ורבות, כמו כן גם מגפה של סרטן בילדים וכמובן עליה מטאורית במספר הילדים שנהפכים לאוטיסטים לאחר שקיבלו מספר מנות חיסון. בנוסף כל תופעות של חוסר הקשב והריכוז מהם סובלים ילדים היום, מגפה של אלרגיות לכל דבר שזז או חי, מוות בעריסה, "סימפטום התינוק המטולטל" ועוד המון תופעות שנגרמות מהחשפות של גוף האדם לרעלנים ולתכולת התרופות המכונות "חיסונים".

    על כל אלו יעדיף הכותב להתעלם ולהתייחס למסוכנות של ההורים שלא מחסנים.

    זה לא מפתיע שאנשים נשארים נאמנים לגישה המוכרת להם ומתוך הכחשה (מודעת או לא) יתעלמו מעובדות וישארו תקועים ב"אמיתות" שלהם.

    עם זאת חשוב לנו כאנשים אחראים לבריאות שלמה, שלנו ושל ילדנו לזהות את העקשנות המסוכנת של ההכחשה ולברר בעצמנו את העובדות.

  8. אדון מקס פאואר,
    עישון פסיבי מזיק לנשים בהריון הרבה יותר מאי חיסון מבחינה סטטיסטית!
    גם הממרח שוקולד שאתה שולח את ילדך לגן איתו, מקלקל את התזונה של בני וגורע מבריאותו.
    הילד החולה שאתה שולח לגן/לבי"ס לאחר שנתת להם אקמול, במקום להשאירו בבית בכלל מסכן את כל הילדים וכל ההורים.
    אז, הכלא מחכה לך XD

  9. להורה המודאגת, אם ישנם מחוסנים שאינם מספיק מחוסנים, אז על אחת כמה וכמה העדר צריך להיות מחוסן כדי להגן עליהם (חוץ מזה שהחיסון הוא תמיד טוב, בוודאי לילדים הנוטלים אותו)

  10. SAFKAN במאמר זה לא הוצגו כל הנתונים כפי שהם התפרסמו בפירסום המקורי, בפועל ההריונית היא מחוסנת לכל אותם מחלות כפי שאתה ובני ביתך המתחסנים מחוסנים. מאחר ויש לה מחלה כרונית שמחלישה את המערכת החיסונית שלה, היא נחשבת כלא מחוסנת למחלות מסוג אלה.

    אז לצורך ההבהרה לגברת כן יש מקום לבוא בטענות לאחרים, מאחר והם מסכנים אותה שכמותה וישנם הרבה אנשים שמסתובבים ביננו עם מערכת חיסונית חלשה: תינוקות, נשים בהריון, חולי סרטן בשלבי כימו, או חולים מסוג אחר הנוטלים תרופות שמדכאת את המערכת החיסונית.

  11. לפי מה שכתוב משתמע אילנה אשל (זו שבהריון) לא חוסנה ועל כן היא חויבה בחיסון-דחף. על סמך זה היא דורשת שאחרים יחוסנו.

    שהגברת אשל תבוא בטענות לעצמה. אם היא לא חוסנה במועד מדוע היא באה בדרישות לאחרים ?

    אילו הגברת אשל הייתה מתחסנת, סיכוייה להיפגע היו אפסיים (נניח 1 למליון), לכן גם כן לא יכולה לבוא לדרישות באחרים. החיים מסוכנים מכל מיני סיבות (הסיכוי שתיפגע מתאונת דרכים גדולים יותר מהסיכון שהיא תיפגע מחצבת), אי אפשר לקבל הגנה הרמטית מכל צרה שלא תבוא.

  12. לרועי צזנה
    דבריך נכונים בהחלט וללא ספק.
    אכן קיימת בעיה אתית קשה, האם ניתן ומותר לחייב הורים לחסן.
    אבל מדוע בחרת להתמקד דווקא בקיבוץ בית קשת ?
    ידוע כי ישנן אוכלוסיות גדולות הרבה יותר בארץ, בהן נפוצה ההתנגדות וההמנעות מחיסונים,
    למשל מבין החרדים וגם כל מיני כיתות שונות. גם הם באים במגע עם אוכלוסיות
    בסיכון כפי שציינת. הלא כן ?

    בעיית ההימנעות מחיסון הנה חלק מבעיה כללית יותר והיא, האמונה בכוחות ריפוי דתיים
    מיסטיים ורפואה אלטרנטיבית. אין ספק כי החוק עדיין לא השכיל לתת מענה לבעיה זו.

    הכרחי לדעתי כי המחוקק (דהיינו הכנסת), בעידוד מובילי ההשכלה בחברה, ייתן דעתו
    ויחוקק חוק מתאים המחייב לחסן כל ילד !!!
    במה זה שונה מהאיסור על עישון במקומות ציבוריים ?

  13. להאני האחר,
    אומנם אני חולק על השקפת עולמך בתחומים רבים (כך נדמה לי)
    ואומנם אני סבור שעל הורים לחסן את ילדיהם.
    אך אני נוטה להסכים אתך בדבר החיוב במתן חיסון (לא רצוי, או רצוי להימנע).
    הפתרון הוא לדעתי בחינוך הציבור, בהצגת עובדות, בשמירה קפדנית יותר על "אתיקה עיתונאית" ובחינוך לחשיבה ביקורתית, בדגש על היכולת להבין מה בעל ערך ומה לא, מה מהימן ומה אינטרסנטי (אני מניח שגם בנקודה זאת נסכים, אם כי לא בהכרח נסכים על החלוקה בתוך אותן "כותרות").
    חוק שמחייב מתן חיסון או "המתת חתולים" לצורך הדוגמה שלך, ראוי שיתקבל רק לאחר בחינה מעמיקה של החומר וחומרת הסיכון.
    כלומר, לא מספיקה הקביעה שחזרת מסכנת נשים הריוניות, צריך לבדוק עד כמה חזרת נפוצה ועד כמה היא "בפועל" מסכנת את הציבור. בנוסף, לטעמי עדיף להימנע מחוקים והגבלות כל עוד לא מוצו האופציות האחרות.

  14. מקס,

    בעולם אידיאלי אולי היית צודק. בעולם הרחוק מאידיליה שלנו כאשר להרבה הורים יש חששות (מוצדקים או לא, זו לא הנקודה) לחסן את ילדיהם, אסור להוציא חוק כזה.

    אחרת למה דווקא חצבת ולא אבעבועות רוח או טוקסופלסמוזיס או כל דבר אחר שמסכן מישהו באיזשהו מקום?

    החיים לא ודאיים, יש סכנות בכל מקום. כל אחד עושה לפי מיטב הגיונו והבנתו כדי להגן על עצמו ועד לנקודה מסויימת גם על אחרים. אצל אחד זה לחסן נגד חצבת ואצל אחר זה בדיוק ההיפך אין כאן מקום לחוקים. מי שרוצה ודאות שיסתגר בבית בחדר נקי…

  15. כבר יש חוק דומה,

    הכנסת הוציאה חוק ,(גם הוא בפירוש שייך לתחום בריאות הציבור), המחסן ציבור מסוים כנגד פגיעה (גופנית או נפשית), של מגפה קטלנית ביותר הנקראת "ביטחון שוטף", אומנם בדומה לחיסון ילדים,הבלתי מחוסנים חשופים לחלוטין למפגעי המגפה הרי שבשונה לחלוטין מחיסון ילדים, הבלתי מחוסנים הם הם החיסון עצמו. ואת היצור שלו, הטילה המדינה על אותו ציבור, של הבלתי מחוסנים.

  16. אכן יש צדק מסויים בדברי המגיבים אבל העובדה היא שחיסון נגד הפוליו חיסל את המחלה וחיסון נגד שחפת כמעט וחיסל את המחלה היא קיימת באפריקה ובהודו, שם לא מקפידים על חיסונים, אלה עובדות ולכן יש לחסן.

  17. לנשים בהריון ולעוברן מסוכן גם וירוס אבעבועות רוח – האם צריך להכריח את כל הילדים להתחסן נגד אבעבועות רוח?

    לנשים בהריון ולעוברן מסוכן גם וירוס הטוקסופלסמוזיס – האם יש להכריח את כל בעלי החתולים להשמידם ולאסור על הנשים לאכול פירות ירקות ובשר? ואולי נלך הלאה ונכלא במכלאה את כל האנשים שנושאים את הוירוס הזה בדמם?

    לנשים בהריון ולעוברן גם מסוכן מאוד להשהות בערים הגדולות מפאת הזיהום החלקיקי הרב במיוחד בחלקים מסויימים של חיפה – האם צריך לסגור סופית את התעשייה הכימיקלית בחיפה או לפחות לחייב אותם לתקני זיהום של מדינה מתוקנת? כן ברור.

    האם נעשה את זה? לא. יותר קל לחפש את המטבע מתחת לפנס – בואו נתייחס לילדים שלא חוסנו לחצבת כמו מצורעים. זה עולה פחות והרבה יותר קל לעשות להם דמוניזציה מאשר לתעשייה המזהמת.

  18. מקס

    נקודה נוספת ילד חולה או פגוע יכול בהחלט להיות נטל על החברה/הציבור לא רק על ההורים.

  19. מקס

    זה בדיוק אשר כתבתי ""אם יתברר בוודאות שאי חיסון מסכן ישירות את בריאות הציבור"
    אולם העליתי נקודה מסוימת באשר למצב שחיסון מסוים, יש בו סכנה למחוסן או שחיסון מסוים
    אין הסכמה בקרב המדענים לגבי רמת סכנתו למחוסן, ברור שבמידה ואין סיכון למחוסן נכון יהיה
    לחייב לחסן אם קיימת סכנה לציבור באי חיסון.

    עישון ויתר הדברים הבאתי להאיר שלמדינה קשה ביותר להגן על מר אזרח עובר נגן פעולות או התנהגות של ההורים המסכנת את חייו.

    .

  20. ערנסט לא הבנת את הבעיה באי חיסון ילדים, אם אתה משתמש בסמים,שותה אלכוהול ומעשן הילד המפגר שיוולד לך היא בעיקר הבעיה שלך ,כשאתה לא מתחסן ונדבק במחלה אתה מעביר את הבעיה שך לכלל הציבור לכן ההחלטה היא לא רק שלך, לדוגמה לו חלית בדבר היו מבודדים אותך ולא נותנים לך להסתובב בציבור.

  21. שאלה לא פשוטה, מה ניתן לחייב הורים לעשות או לעשות בכל הקשור לילידיהם בתחום הבריאות.
    למשל עישון , שתיית אלכוהול. או שימוש בסמים, בתקופת ההיריון , או כל פעילות שעשויה לגרום נזק לעובר
    או להפלה. אני מעריך שרופאים יוכלו להוסיף עוד סעיפים לאותה רשימה,

    אם יתברר בוודאות שאי חיסון מסכן ישירות את בריאות הציבור, כמו במקרה של חיסון נגד כלבת |(בכלבים ) ואין סכנה כלשהי לילדים מהחיסון, נראה שנכון יהיה לחייב את ההורים , על פי חוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן