לך תצטיין/ דר’ ליאת בן דוד

על רקע הפרסומים האחרונים, לפיהם אחוז התלמידים הניגשים לבגרויות במקצועות המדעים המדוייקים מצוי בשפל כל הזמנים, מציעה דר’ ליאת בןדוד, מנכ”לית קרן וולף,  פתרונות אפשריים לסוגיית טיפוח המצוינות

לאחרונה פורסם כי רק אחוז מזערי מקרב התלמידים שהצטיינו במדעים בחטיבת הביניים בוחר להבחן בבחינות בגרות מורחבות בשלושה תחומי מדעים (5 יח’ במתמטיקה, 5 יח’ בפיסיקה ו-5 יח’ באחד המדעים האחרים, כגון ביולוגיה או כימיה).

“משרד החינוך נכשל בטיפוח מצוינות במדעים!” זעקה הכותרת, והכתבה הוסיפה ממצאים סטטיסטיים על מצבנו העגום, תוך האיום המתבקש שאם לא נעשה משהו, “ישראל עלולה לאבד את יתרונה היחסי, אם לא ייעשה טיפול ממוקד ומתוכנן בשלבי החינוך המוקדמים.” טוקבקים מתלהמים כנגד משרד החינוך, המורים, השמאל, הימין, האשכנזים, תושבי גוש דן ועוד כהנה וכהנה לא איחרו לבוא.

כמה קל ומקובל לבקר, לצאת נגד ולכעוס. אבל הקורא הנבון, שמתעכב לרגע כדי לחשוב מה באמת בדק הנתונים, לא יכול שלא להרהר, כמאמר המשורר העדין (הבוטה אומר את זה אחרת) – מה עניין מחט לערימה של שחת?
כי גורמים רבים, שונים ומורכבים מאד משפיעים על בחירתו של תלמיד במה להיבחן. די אם נזכיר גורמים פסיכולוגיים, משפחתיים וחברתיים, כגון – מה בוחרים החבר’ה? מה יגידו עלי? מה אומרים אבא-אמא? למה הקוד התרבותי שאני שייך אליו באמת מצפה ממני? ואיך זה מסתדר עם דברים נוספים שאני מתעניין בהם בגיל ההתבגרות? שאלו את עצמכם בכנות: כמה מאתנו באמת בחרו את מקצועות הבגרות שלהם לפי התחומים בהם הצטיינו בכיתות הנמוכות יותר? כמה מאתנו בחרו את המשך הלימודים האקדמיים שלהם לפי תחומי ההצטיינות שלהם בבחינות הבגרות?

אין הכוונה שלא חשוב להצטיין, להיפך. אלא שההצטיינות אינה הישג של ציון זה או אחר. ההצטיינות היא ערך המתווה התנהגות, בפועל, בחיי היומיום, בכל תחום. לכן אין זה מפתיע למצוא אמנים בעלי שם עולמי שבילדותם הצטיינו דווקא במתמטיקה, סופרים נודעים שהצטיינו בחשיבה לוגית, מדענים זוכי פרס וולף שמצטיינים גם במוסיקה, ועוד. כי ההצטיינות שלהם אינה נמדדת בציון. היא תפיסת עולם. ואם היא תפיסת עולם, היא מתווה את הדרך בה מתמודדים עם כל תחום שהוא.

מחקרים רבים מוכיחים כי לצד החינוך ההדרגתי, המתפתח והמעמיק, קיימות בחייו של כל אחד מאתנו חוויות מכוננות, לעיתים קרובות חד פעמיות או קצרות בהמשכן, המשפיעות באופן עצמתי על החלטותינו. מבוגר משמעותי – מורה, הורה, מדריך בתנועה, מפקד – או אירוע מחולל – מסע, מפגש, אפילו ספר או סרט – הם בעלי השפעה קריטית על הדרך אליה אנו בוחרים לפנות בצמתי חיים שונים. טיפוח מצוינות, במדעים ובכל תחום אחר, תלוי באיתור, אבחון וחיזוק הגורמים המשפיעים על תהליכי קבלת ההחלטות שלנו וביכולת האסטרטגית שלנו – כהורים, כמערכת חינוכית וכחברה ערכית – להיות מבוגרים משמעותיים וליצור חוויות מחוללות המתוות את הדרך לנו ולילדינו כאחד.

המערכת החינוכית הפורמאלית מתמודדת עם הצורך התמידי ליצור שווי משקל עדין בין טיפוח השכלה ומצוינות לכל, לבין טיפוח מצטיינים בתחומי דעת ספציפיים. בשנים האחרונות אנו עדים להתעוררות בהשקעה של מערכת החינוך בטיפוח מצוינות. באמצעות תכניות שונות, מנסה מערכת החינוך ליצור משיכה לתחומי דעת שהיא מעוניינת לקדם. משיכה זו חייבת להיות המשכית, רציפה, לאורך כל חלקי המערכת – מהגיל הרך ועד הדוקטורט, מלווה במשאבים אך בעיקר – יציבה לאורך זמן. שינוי מגמה במערכת חינוכית דורש זמן וסבלנות, שני מרכיבים מרכזיים החסרים גם במערכת הפוליטית המובילה את האסטרטגיה החינוכית של המדינה וגם במערכת התקשורת המבקרת אותה. יש לזכור כי את ההשלכות של התכניות החדשות לטיפוח מצוינות נוכל להתחיל לבחון רק בעוד מספר שנים. לאור התזזית הפוליטית שאנו עדים לה בימים אלה ולקראת הבחירות המתקרבות, יש לקוות שלמרות השינויים הצפויים, תפיסת העולם הרואה בהשקעה במצוינות ערך מוביל של מדינת ישראל לא תשתנה.

הכותבת היא מנכ”לית קרן וולף, המעניקה השבוע את ‘פרס וולף’ במדעים – בין זוכי פרס וולף לשנת 2012: פרופ’ יעקב בקנשטיין מהאוניברסיטה העברית ומאסטרו פלאסידו דומינגו